---הצגת הלמידה --- --שרון גומבוש--

זה כמעט הסוף - כיף לנו !

חוויה של למידה משמעותית

אהבתי את השימוש בשאלה הפורייה. למרות שלמדתי בימוי הרגשתי ששאלת התזה-פרמיס אף פעם לא ברורה לי. דווקא הניסוח של מה שהיה פעם תזה בתור שאלה גרם לי להסתכל על הדברים אחרת. השאלה פותחת את החשיבה ואת המעורבות של התלמידים, מדגישה להם את הקשר והעניין שלהם בתוך המחזה.

עוד חוויה של למידה משמעותית

המחשבה על המעריכים. מאוד מעניין שלא רק אני או הבוחן מעריכים וזה דורש מהתלמידים מוכנות אחרת. תמיד חשבתי שרק אני צריכה לתת ציון, ופתאום האפשרות של התלמידים למשב ולהעריך את עצמם נראית לי מאוד מפתה. גם מבחינה לימודית וגם שהם מבינים את המקום שלי כמעריכה.

איפה חוויתי קושי?

ההפרדה בין המרכיבים השונים של הימ"ה. ברור לי מאוד מה הציפיות שלי מהתלמידים ומה הדרישות שלי מהם בתהליך העבודה. פתאום הצורך להחליט מה מהדרישות והציפיות הוא הרגל ומה הוא מיומנות ומה ידע מאוד הגביל אותי. הדברים נובעים אחד מתוך השני והם נעים בין יחס אנושי רגיל בין בני אדם לבין דרישות של הפקת תאטרון או תהליך למידה חינוכי. אני לא בטוחה שהקושי הזה נפתר אצלי או שהוא צריך להיפתר. אולי הדברים צריכים להיבנות ולעלות כשאלות במהותם תוך כדי התהליך.

בנוסף, הרגשתי שקשה להגדיר לתלמידים את הימ"ה כי מדובר בהמון דרישות במבט ראשון. איך אני יכולה למדוד את כולם במחוון? איך הם ידעו במה להתמקד? זה מרגיש לי מאוד מבלבל

Big image

איפה אני צריכה להתפתח?

עמידה בזמנים והצבת גבולות לתלמידים

בגלל שהלו"ז ותאריכי הגשה קצת גמישים ונזילים אני מרגישה שלי קשה להציב את הגבולות מול התלמידים ואני מגמישה גם את עצמי מולם. למשל תוצר שהיה צריך להיות מוגש לפני שבוע עוד לא בוצע. האם אני לא מלווה את התלמידים מספיק? או אולי באמת האירועים הבית ספריים דרשו ממני לשנות את תאריכי ההגשות? אני חושבת שרק אחרי הרפלקציה הקבוצתית עם התלמידים אדע על זה.

זה לא נוח!

שלום חנוך - זה לא נח Shalom Hanoch - Not Noah

לבנות לוז בטבלה הפוכה מבחינת הזמנים

אולי אם היינו בונים את זה כמו לוח שנה לפי שבועות זה היה יותר קל - לבנות כל יום וכל שעור בפני עצמו בתכנון.

זה מה שאנחנו עושות עכשיו.