עיירת הפיתוח כעורף למתן שירותים.
עבודה בגאוגרפיה המוגשת על ידי יובל שמיר ונופר פרץ.
מה זה למען השם עיירת פיתוח?
עיירות הפיתוח זו אחת מתופעות בנייה המשמעותיות במדינת ישראל. היא קרתה בין השנים 1949 - 1964, ומטרותיה היו פיזור אוכלוסיה, יישוב שטחים ריקים לצורך בטחוני, הקמת יישובים אשר יהוו מרכז למתן שירותים עבור הכפרים והיישובים הקטנים באזור וכדי לקלוט את העולים החדשים הרבים. העיירות הוקמו ביוזמת הממשלה, שנתנה להן שטח שיפוט גדול אף על פי שבתחילתן אוכלוסייתן הייתה קטנה. זאת כדי "לעזור" לעיר לגדול במהרה. הן יושבו בעיקר ע"י עולים חדשים.
הבנייה.
הבנייה התבצעה בכמה שלבים:
בשלב הראשון נבנו 14 עיירות ביישובים או שכונות ערביות נטושות, זאת על מנת לנצל את הבתים שהיו כבר בנויים.
בשלב השני העיירות היו בעצם עשויות ממעברות שהוצבו על יד ערים ותיקות או מושבות מבוססות, עם הזמן הפכו המעבורות לשכונות עירוניות ועיירות פיתוח.
בשלב השלישי שהיה בשנות השישים, הוקמו עיירות הפיתוח כרמיאל וערד, הן נבנו בבנייה מודרנית יותר, והדגש בבנייתן היה יותר על מתן שירותים ליישובים השכנים מאשר על פיזור האוכלוסיה.
תעסוקה.
בתחילה, התעסוקות העיקריות של תושבי עיירות הפיתוח היו בניית יישובים חדשים ועיסוקים חקלאיים ביישובים קרובים, מאוחר מיותר התעסוקה העיקרית הייתה מסחר ומתן שירותים ולבסוף תעשייה (בעיקר טקסטיל) ומלאכה. שינויים אלו ניתנים להסברה על ידי הגלובליזציה. כאשר ישראל הצטרפה לשוק העולמי מבנה התעשייה השתנה, התעשייה המסורתית נחשפה לתחרות קשה, ומקומות כמו עיירות הפיתוח שהיו בעיקר מבוססים על תעשייה מסורתית נאלצו לעבור לתעשייה עתירת ידיים.
עיירות הפיתוח בתור הבן המועדף של הממשלה.
כדי למנוע ריכוז אוכלוסייה ותעשיות במרכז הארץ החליטו ממשלות ישראל לקבוע אזורים מועדפים לפיתוח. ההטבות העיקריות הניתנות בעיירות הפיתוח המוגדרות כאזורי עדיפות לאומיים הן:
1. הקצאת קרקעות המדינה להקמת מפעלים.
2. הלוואות ומענקים כספיים ליזמים ותעשיינים מקימי תעשיות.
3. הקלות במיסים בשנים הראשונות להקמת מפעל תעשייתי.
4. סיוע בבניית מבני תעשייה וסיוע בפיתוח תשתיות.
כישלון עיירות הפיתוח.
החזון שעיירות הפיתוח קיוו להגשים עלה בתוהו, אפשר למנות כמה סיבות לכך:
רוב אנשי עיירות הפיתוח היו עולים חדשים, דבר שהקשה ביחס ליישובים הותיקים השכנים.
אנשי היישובים השכנים העדיפו לקבל שירותים שונים מערים גדולות אחרות ולא מעיירות הפיתוח השכנות.
בתחילת הדרך, פיזור האוכלוסיה עבד אך כיום יש הגירה שלילית מהעיירות.
בשל משבר בענף הטקסטיל רבים מאנשי עיירות הפיתוח איבדו את עבודתם ועזבו את העיירה.
קצת מידע.....
חצור הגלילית הוקמה בשנת 1951, ובשנת 1956 הוכרזה כמועצב מקומית. לעיר צביון דתי - מסורתי וישבה בה גם קריה חסידית. העיר התחילה כשתי מעברות עולים: "חצור א'" ו"חצור ב'" והוקמה בעיקר עבור קליטת עולים. ראש העיר הוא האדון הנכבד, האביר הלבוש לבן, הוד מעלתו ורוב קומתו, אדיר האדירים, המלך מן הגליל, הלורד אפור השיער, הרוזן של החציר, בעל המעלה - שמעון סוויסה.
מיקומה.
בגליל העליון, צפונית לראש פינה וצפונית-מזרחית לצפת.
דמוגרפיה.
: 8,800 תושבים.
97.2% יהודים, אחרים 2.8%.
51.14% זכרים, 48.86% נקבות.
הגירה פנימית – נכנסים: 239, יוצאים: 322.
ריבוי טבעי (לאלף תושבים): 17.3.
חינוך בחצור.
מספר תלמידים: 2,349.
מספר תלמידים ממוצע בכיתה: 21.
מספר בתי הספר היסודיים: 5.
מספר בתי הספר העל יסודיים: 6.
מספר התיכונים: 4.
45.2% בעלי זכאות לתעודת בגרות מלאה.
קיימים מרכז לגיל הרך העוזר לילדים העלי לקות ומרכז צעירים המלווה צעירים מגיל
18 עד לימודים בהשכלה גבוהה, נותן מלגות וכמו כן מפנה לקרנות מלגות מתאימות.
כלכלת חצור.
שכר ממוצע: 5,635 ₪ (גברים: 6,924 ₪ נשים: 4,342 ₪ )
שכירים: 4,034
אחוז השכירים המשתכרים עד שכר מינימום: 45.5%
עצמאיים: 235.
חצור הגלילת כשלה בלספק ליישובים סביבה מקומות עבודה במפעלים כמו במפעל "פרי הגליל" שמעבד את התוצרת החקלאית של יישובים אלו. מפעל זה הוא התשתית הכלכלית הבסיסית של העיירה הנפלאה.