צליאק- רגישות לגלוטן
גאיה קורן, נועה מוגינשטיין, איתן וולף ורותם וולקן
מהי מחלת הצליאק?
מחלת הצליאק, הנקראת בעברית כרסת או דגנת, הינה מחלה אוטואימונית דלקתית במעי הדק המתקיימת כתוצאה מחשיפה לחיטה, שעורה, שיפון ושיבולת שועל (בנוגע לשיבולת השועל ישנה מחלוקת).
במחלה זו מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו- את תאי המעי. כתוצאה מהתקיפה מתקיימים מספר סימפטומיים קליניים:
כאבי בטן
שלשולים
נפיחות ותחושת מלאות
עיכוב בגדילה
ירידה במשקל
אנמיה מחוסר ברזל
אוסטיאופורוזיס (דלדול והחלשות העצמות)
קומה נמוכה
עצירות כרונית שאינה מגיבה לטיפול המקובל
הפרעה בשגשוג
עייפות כרונית
איחור בהתפתחות המינית
אפטות בחלל הפה
עלייה באניזמי הכבד
דרמטיטיס הרפטיפורמיס (פריחה על העור)
הטיפול היחיד הקיים היום הוא הימנעות מוחלטת מאכילת מזונות המכילים גלוטן, אף לא בכמות קטנה, מרגע אבחון המחלה.
חולי הצליאק אינם יכולים לצרוך גם כמויות מזעריות של גלוטן, מכיוון שגם כמויות קטנות עלולות לגרום נזק לרירית המעי ולגרום להשלכות בריאותיות ארוכות טווח, ולכן הם נמנעים גם מאכילת מזון שנחשף לגלוטן, כי הוא עלול להכיל מעט ממנו ולפגוע בהם.
ישנה בעיה חמורה של זיהום זיהום משני של גלוטן, לעיתים במפעלים מייצרים גם מזונות עם גלוטן וגם כאלה ללא גלוטן, ולא מנקים ומסדרים את פס הייצור, ונשאר עליו שאריות של חומרים עם גלוטן, וכך חולי צליאק נחשפים למרות הזהירות הרבה שהם נוהגים בה.
חשוב לדעת כי צליאק איננו אלרגיה למזון. כל מי שיש לו צליאק חייב להמנע מצריכת גלוטן, אבל רק מאחר שחשיפה לגלוטן גורמת נזק למעי, היא לעולם לא תגרום לאירוע מסכן חיים.
תפוצת הצליאק היא אדם אחד צליאקי על 100 אנשים ללא צליאק.
לסיכום, צליאק הינה מחלה חשוכת מרפא (נכון לכרגע) שאיננה מביאה את האדם החולה לסכנת חיים. על כל אדם החולה בצליאק להקפיד על תזונה נטולת גלוטן ובריאה עד לסוף ימי חיו.