דוד וגוליית שמואל א פרק י"ז
דין ודולב ט'1
דוד וגוליית
הפסוק בו מתואר גוליית
הפסוק בו מתואר דוד
"יַּחְגֹּר דָּוִד אֶת-חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת, כִּי לֹא-נִסָּה, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה, כִּי לֹא נִסִּיתִי; וַיְסִרֵם דָּוִד, מֵעָלָיו. מ וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ, וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט--וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ; וַיִּגַּשׁ, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי."
מוסר ההשכל העולה ממלחמת דוד וגוליית הוא:
גוליית
זהו שיר מאוד עצוב
הנושא כזה כאוב,
אם תשים תחבושת,
לא יעזור לך שנתיים.
הגיבור של הסיפור
להגיד אותו אסור,
נגלה רק שהשם שלו
כמו אפריים.
יום אביב בכפר קטן
ציפורים שרות בגן,
נמלה עוברת
אך המנגינה נשארת.
בחצר נולד תינוק
ומיד התחיל לצעוק
"לא קוראים לי 'פריים -
שמי גוליית ולא אחרת!"
כל התנ"ך פחד ממנו כמו מפיל,
גיבורים ברחו הביתה,
לוחמים זייפו ת'גיל.
הם קראו לו "השד מאשקלון".
בגנון אמר שלום
ילדים עברו לדום,
בן חמש וכבר הספיק
להביא הביתה סלע.
התאמן כל יום שעות
בלהפריע לחיות,
יש אומרים היה לו קול
נמוך מים המלח.
כל התנ"ך פחד ממנו כמו מפיל
גיבורים ברחו הביתה
לוחמים למדו חליל
הם קראו לו בשקט מרחוק.
הנה בא אלינו, בא אלינו
גולי, גוליית
מקווה שגם הפעם
הוא יחשוב אותי נחמד.
הנה בא אלינו, בא אלינו
גולי, גוליית,
מקוה שלא ידרוך עלי,
יעשה אותי גמד.
דוד מלך ישראל
קם בבוקר לטייל,
מרחוק רואה המון סואן
צועק "הצילו!"
בלי לחשוב יותר מיום
התייצב על המקום,
חוץ משני גמלים וגדי
עוד לא ידעו אז מיהו.
"בוא אלי, גוליית נחמד,
שב אצלי על כף היד."
"ככה מדברים?"
שאל גוליית באשקלונית.
דוד מלך התעצבן,
"הרוגטקה תנגן!"
אבן לעברו ירה,
קלע לו בול בפוני.
כל התנ"ך אמר תודה והתרגש,
"אם תרצה להיות מלכנו,
תתקשר מחר בשש"
ומאז לא שמעו אותם אומרים,
הנה בא אלינו, בא אלינו...
מקווה שלא ידרוך עלי
מקווה שלא יקפוץ עלי
הנה בא אלינו גוליית
צפוף באוזן
(1975)
מה הדומה והשונה בין הסיפור המקראי לשיר
רבות נקודות השוני בין השיר לבין הסיפור המקראי. ראשית, סיפור דוד וגוליית הונצח בחברה הישראלית כסיפור המראה את חוסנו של העם היהודי ואילו פתיחת השיר טוענת בהומור כי:
"זהו שיר מאוד עצוב
הנושא כזה כאוב,
אם תשים תחבושת
לא יעזור לך שנתיים."
לידתו וגדילתו של גוליית המתוארים בשיר אינם מוזכרים בתנ"ך. גם נסיבות הקרב שונות לחלוטין: בסיפור המקראי מבקש שאול המלך מתנדב להילחם בגוליית ודוד מתנדב, ואילו בשיר דוד וגוליית נפגשים באקראיות, כאשר הקרב ניצת בעקבות התגרות של דוד בגוליית: "בא אליי גוליית נחמד, שב אצלי על כף היד.
נקודות הדמיון : גוליית מתואר בתנ"ך כענק שגובהו שש אמות וזרת , גם בשיר גוליית מתואר כענק אשר מגיל קטן
מטיל את מוראו על יתר האנשים:
"בגנון אמר שלום ילדים עברו לדום,
בן חמש וכבר הספיק
להביא הביתה סלע."
בהמשך השיר מתואר ניצחונו של דוד על גוליית בעזרת רוגטקה:
"דוד מלך התעצבן
"הרוגטקה תנגן!"
אבן לעברו ירה
קלע לו בול בפוני."
תיאור זה מקביל לתיאור התנכ"י:
"וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלשתי אל מצחו ותטבע האבן במצחו ויפל על פניו ארצה" בנוסף, מילות קישור בסופו "כל התנ"ך אמר תודה והתרגש" מזכירות את חגיגות היהודים לאחר הניצחון על הפלשתים.
מדוע דוד נלחם בפלישתי
(כג') רק אחרי שדוד ביצע את שליחותו , מתפנה דוד לבחון מה קורה בשדה המערכה : דוד מבחין בשלשה דברים :
א. גוליית מחרף ומבזה את מערכות ישראל .
(כד') ב. ישראל מפחדים מגוליית .
(כה') ג. דוד שומע את דברי העם שאומרים שמי שיכה את הפלישתי שמחרף את ישראל יקבל כשכר עושר וכן יזכה להתחתן עם בת המלך וגם בית אביו של הלוחם ישוחרר ממיסים !
כאן שואל דוד את עצמו : מדוע אף אחד לא קם ונלחם בפלישתי ?!
- כיוון שישראל מפחדים .
דוד מעמיק להבין יותר מכך : כשיש לאדם מטרה חשובה מאוד הוא מוכן לקחת סיכונים ולהתאמץ בעבורה !
כאן מברר דוד : מה המטרה שהעם רואה בנצחון על גוליית ? וכי מדובר במלחמה פרטית שצריך למצוא מתנדב בשכר שיעשה אותה ? וכי המטרה היא להתחתן בבת המלך או לקבל כסף ?
דוד מבין שזו ודאי לא המטרה שלמענה ראוי למסור את החיים ולכן אף אחד לא מוכן להלחם !
מה לדעתכם המטרה שבגללה ראוי למסור את הנפש ולהלחם בגוליית ?
- המטרה היא הצלת ישראל וקידוש שם שמים שגוליית מחלל !
- את זה חושב גם דוד .
דוד מבין שהעם לא רואה את המטרה הנכונה ויש לעורר את העם להבין שהמלחמה היא למען כבוד ישראל וכבוד ה' !
אם חוקי הפיזיקה השפיעו על ניצחו
לפי זה אנו רואים ומבינים שהרוגטקה הייתה נשק חזק ועצום בתקופה זו גם בהיסטוריה של המלחמות הקלעים היו נשקים מאוד שימושיים וחזקים במלחמות, אפשר להבין מההבט הפיזיקאלי בהרצאה שמהירות ומשקל האבן והצפייפות השפיעו על עוצמת האבן שהייתה ברוגטקה של דוד.
החוק השלישי של ניוטון זו חוק ומשוואה המחזקת את דבריו של המרצה:
חוק זה, הידוע גם כחוק הפעולה והתגובה, דן בכוחות הפועלים באינטראקציה בין גופים.
האדם המושך חבל הקשור לקיר מפעיל עליו כוח F1. על האדם פועל כוח F2 השווה בגודלו והפוך בכיוונו
חוק זה קובע כי גוף המפעיל כוח כלשהו על גוף שני, הגוף השני מפעיל על הגוף הראשון כוח השווה בעוצמתו אך מנוגד בכיוונו.
הפעולה והתגובה הם שני כוחות שווים ומנוגדים הפועלים על שני גופים שונים, לכן אין הם יכולים לבטל זה את זה למרות שסכומם הווקטורי הוא אפס. יש לשים לב כי שני כוחות שווים ומנוגדים הפועלים על אותו הגוף לעולם אינם זוג פעולה ותגובה.
בניסוח מתמטי: \vec F_{1,2} = - \vec F_{2,1}
על פי הגרסה החזקה של החוק השלישי של ניוטון, הכוח בין שני הגופים פועל על הקו הישר שמחבר ביניהם.
חוות דעת על מאמרו של מלקולם גלדוול
דעתנו על מאמרו של מלקולם היא שהמאמר מוכיח ומראה את ההביט הפיזיקלי ואת העוצמה המהירות ומציג באופן בולט את חוק ניוטון השלישי לגבי זריקת האבן מהרוגטקה ומהירותה, חוזקה ודיוקה.
אהבנו את איך שהמרצה מציג את המסורות של תקופה זו "זו היתה מסורת מלחמה בעת העתיקה שנקראה קרב-יחידים היתה זו דרך ליישב סיכסוכים מבלי לשפוך דם רב בקרב משמעותי".
ואיך שהוא מסביר ומפרט על הנושאים ומדייק ונותן נתונים על הקרב עצמו,
אנחנו מקבלים את דעותיו של המרצה מכיוון שהוא הסביר בצורה משכנעת ונתן נתונים ונימק וב15 דקות של ההרצאה אנחנו תיארנו את הקרב בראש זה היה ממש שונה ממה שחשנו על קרב זה לפני זה שינה את האופן שראינו את הקרב לא ידענו שאפשר לירות רוגטקה מ200 מטר ועוד מהמאפיינים של הרוגטקה ומאמר זה מעוד שיכנע והסביר ואפילו מאוד על אירוע זה