חג השבועות וספירת העומר
שמות: נוי רוה ורוני מיינסטר
ספירת העומר
החל מהלילה השני של חג הפסח, ועד הלילה שלפני חג השבועות, אנו מקיימים מצווה בשם "ספירת העומר". התורה מצווה אותנו לספור בכל שנה ושנה, שבעה שבועות שלמים, בסה"כ 49 יום, ועם תומם אנו חוגגים את חג ה"שבועות".
ספירת העומר היא מצווה, ולכן אנו מברכים ברכה לפני קיום המצווה: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצוונו על ספירת העומר". עם זאת, את הברכה ניתן לברך רק אם לא החסרנו אפילו יום אחד מן הספירה. במידה והחסרנו, יהיה עלינו להאזין לברכה מאדם אחר, ולאחר-מכן לספור את הספירה היומית.
מקור מצוות ספירת העומר
"וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהינה עד ממחרת השבת השביעית תספר חמישים יום".
מקור נוסף הוא בספר דברים ט"ז (ט') :
"שבעה שבועות תספר לך מהחל תרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ועשית חג שבועות לה'".
שמות חג השבועות
חג השבועות- "וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חיטים" (שמות לד, כב). חג השבועות נקרא כך בשל שבעת השבועות שסופרים מיום ראשון של חול המועד פסח (ט"ז בניסן) ועד ו' בסיוון, שבו חל החג (לאחר ספירת העומר).
זמן מתן תורה- כי בו ניתנה התורה לעם-ישראל. שם זה אינו מופיע במקרא והוא אינו נמנה על שמותיו, אלא כינוי בלבד, שכן לא נצטווינו לייחד חג לרגל מתן תורה, מאחר והתורה צריכה להיות בעינינו כחדשה בכל יום ויום, ולא כמאורע היסטורי.
יום הביכורים- כי בחג-השבועות החלו להביא לבית-המקדש את היבול הראשון של האילנות, שנקרא "בכורים", ככתוב: "וּבְיום הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' בְּשָׁבֻעתֵיכֶם מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבדָה לא תַעֲשׂוּ" (ספר במדבר פרק כח, כו). את הבכורים היו מביאים רק משבעת המינים שבהם השתבחה ארץ-ישראל: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רמון, זית, דבש-תמרים.
חג הקציר- "וחג הקציר בכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה" (שמות כג, טז). חג הקציר, על שם עונת קציר החיטים המתחילה בתקופת החג.
עצרת- בשם זה קראו חז"ל לחג, כי הוא מהווה סיום וחותם לחג הפסח, 'שמיני' שבא לאחר שבעת ימי חג הפסח וקשור עמם. ימי ספירת העומר שביניהם מהווים כחול המועד שאינו מפסיק בין חג ראשון לאחרון. נמצא שהוא "שמיני עצרת" לחג הפסח.
יום הקהל- ביום מתן תורה הצטווה משה להקהיל את כל העם לפני הר סיני. השם מביע את אחדות העם.
יום החמישים- מבטא את תאריך החג, שבעה שבועות ועוד יום (שהם חמישים ימים) ממוצאי פסח ראשון.
קיצורם של כלל השמות הוא "חקת שבעה" - חמישים, קציר, תורה, שבועות, ביכורים, עצרת, הקהל.
מועד חג השבועות
מנהגי חג השבועות
מנהג פיזור עשבים בבית הכנסת: מזכיר את מעמד הר סיני, לפי המסורת בזמן מתן תורה היה ההר ירוק ומכוסה עשב שהרי נאמר: "...גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא".
מנהג קריאת מגילת רות: לפי המסורת נולד דוד המלך בחג השבועות לכן נוהגים לקרוא את מגילת רות שהיא מגילת היוחסין של דוד המלך.
מנהג אכילת מאכלי חלב: בשבועות נוהגים לאכול ארוחה חלבית בערב וארוחה בשרית ביום. שתי ארוחות אלו מרמזות על שני מיני קרבנות שחייב כל עולה לרגל בשבועות: עולת ראיה ושלמי חגיגה. "...דבש ו חלב תחת לשונך..." והתורה נמשלה לדבש כפי שנאמר "...מתוקים מדבש ונופת צופים...". "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך..." ומיד אח"כ כתוב: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות, כ"ג, י"ט).
הבאת ביכורים: בהתיישבות העובדת בארץ, נתחדש מנהג הבאת ביכורים מתוצרת האדמה (ואחר-כך גם התעשייה) בטקס מרשים. גם בבתי הספר בהתיישבות הציונית היה נהוג שכל ילד מביא טנא פירות וירקות והתמורה ניתנה לקרן הקיימת.
לימוד תורה כל הלילה: בליל החג נוהגים להישאר ערים וללמוד תורה במה שקרוי "תיקון ליל שבועות". על פי המסורת, בני ישראל האריכו בשינה ולא התעוררו בזמן למתן תורה, ומשה היה צריך לעבור ולעוררם, וכתיקון התקבל המנהג ללמוד כל הלילה ולהיות ערים בבוקר ומוכנים למתן התורה.
מגילת רות
לנעמי לא נותר דבר ולאחר ששומעת כי הרעב ביהודה נפסק היא מחליטה לחזור למולדתה. היא מפצירה ברות וערפה לשוב למשפחותיהן. נימוקה העיקרי לזה היה שאין לה עוד בנים שאיתם יוכלו להתחתן ולהביא ילדים. ערפה שומעת בקולה, אך רות מתעקשת ולא עוזבת אותה "עמך עמי ואלוהיך אלוהי" ואף מצהירה כי רק המוות יפריד ביניהן. לאחר חזרתן לבית לחם, רות הלכה לחשדותיו של בועז (קרוב משפחת אלימלך), הוא הבחין בה והיא מצאה חן בעיניו. לאחר שנעמי גילתה זאת היא מייעצת לרות ללכת לגורן ולהתגלות אליו. רות אכן נפגשה איתו וסיפרה לו שהיא אחת מקרובי משפחתה של נעמי (בת למשפחת אלימלך). בסוף השיחה בועז אומר לה שיעשה הכל כדי לשאת אותה לאישה. לבסוף, בועז לוקח את רות לאישה ונולד להם בן בשם עובד (שהיה סבו של דוד המלך). ״ובועז הוליד את עובד. ועובד הוליד את ישי. וישי הוליד את דוד״.
מגילת רות מתקשרת לחג השבועות בשלושה אופנים:
1. דוד (צאצא של רות ובועז שעליהם מדובר במגילה) נולד ונפטר בחג השבועות.
2. חג השבועות הוא חג הקציר והסיפור במגילת רות התרחש גם הוא בתקופת הקציר ״והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים״. וגם הרקע החקלאי של הסיפור במגילת רות (רות ובועז הכירו כשהיא באה ללקט שיבולים בשדותיו של בועז) מתקשר למשמעות החקלאית של חג השבועות.
3. רות התגיירה והצטרפה לעם ישראל והתחייבה לאלוהי ישראל (אחד הדברים שמסמלים את חג השבועות- מתן תורה)