עבודה בתנ"ך - דוד וגוליית
אור חרזי, כפיר פורטר ויובל שכטר - ט'5
בחרנו בתמונה זאת משום שאנחנו חושבים שהתמונה הזאת מראה את רגע השיא המכריע בקרב דוד וגוליית, ברגע שבו דוד מניף את חרבו ומתכונן להרוג ולערוף את ראשו של גוליית – גיבורם של הפלשתים.
זהו ציור שמן שצויר על קנבס על ידי פטר פאול רובנס בשנת 1616. פטר פאול רובנס (1577-1640) היה צייר שנחשב לאחד מהציירים המוכשרים ביותר בתקופת הבארוק (סגנון אומנותי ששלט באירופה בין המאה ה-16 למאה ה-18).
בציור אפשר לראות את דוד מניף את חרבו ועומד להרוג ולכרות את ראשו של גוליית לאחר שהפיל אותו בעזרת אבן מן הקלע שלו.
ישנה קומפוזיציה חזקה בציור של רובינס, הן בגלל התנועתיות המעגלית שנמצאת בציור ובן במיקום ובהבעה של בפרצופים היריבים בציור.
דוד וגוליית החלק המקראי
מוסר ההשכל
מוסר ההשכל הנובע מן הסיפור הוא שלא תמיד החזק והגדול מנצח אלא יכול להיות שדווקא הקטנים עם האמונה הגדולה ינצחו.
"לא כל הנוצץ זהב הוא" – דברים הנראים טובים בתחילה עלולים להתברר כבעלי תכונות אחרות לחלוטין. אנחנו חושבים שפתגם זה קשור לסיפור דוד וגוליית.
"וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים...: גָּבְהוֹ, שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת. וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל-רֹאשׁוֹ, וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ; וּמִשְׁקַל, הַשִּׁרְיוֹן--חֲמֵשֶׁת-אֲלָפִים שְׁקָלִים, נְחֹשֶׁת. וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת, עַל-רַגְלָיו; וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת, בֵּין כְּתֵפָיו. וחץ (וְעֵץ) חֲנִיתוֹ, כִּמְנוֹר אֹרְגִים... וַיַּעֲמֹד, וַיִּקְרָא אֶל-מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לָהֶם, לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה: הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי, וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל--בְּרוּ-לָכֶם אִישׁ, וְיֵרֵד אֵלָי." (שמואל א, יז,4-8). בתחילת הפרק מתארים את גוליית שהוא נציג הפלשתים במלחמה, גוליית מתואר כאיש גבוה, חזק, בעל תכונות חוזק ובטחון, אחד שיכול לנצח כל אחד בקלות. אך בסוף הסיפור דוד הקטן מצליח בעזרת אבן להפיל את גוליית למרות החוזק והגודל של גוליית. הפתגם קשור לסיפור בכך שגוליית מתואר כאיש חזק וגבוה ולבסוף דוד הקטן מצליח להפילו – על כך נאמר לא כל הנוצץ זהב הוא.
"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" – חשוב יותר להסתכל על פנימיותו ועל תוכנו של דבר מסוים מאשר על חיצוניותו.
"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-דָּוִד, לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה, לְהִלָּחֵם, עִמּוֹ: כִּי-נַעַר אַתָּה, וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו.: וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-דָּוִד, הֲכֶלֶב אָנֹכִי, כִּי-אַתָּה בָא-אֵלַי בַּמַּקְלוֹת...: וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי, אַתָּה בָּא אֵלַי, בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן; וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ..." (שמואל א, יז, לג,מג,מה). דוד מתואר כאיש קטן שאינו מתאים כלל למלחמה ואינו יכול להביס את גוליית הגדול והחזק אך לבסוף בזכות האמונה של דוד בה' דוד מצליח לגבור על גוליית ולהרוג אותו, למרות שדוד היה נראה קטן בהתחלה הוא מסוגל לעשות דברים גדולים ולגבור על חזקים ממנו בעיקר בעזרת האמונה הפנימית שלו בה' ועל כן נאמר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.
דוד מתנדב להילחם
בזמן שדוד היה במחנה הוא שמע את אשר אמר גוליית על אלוהיו, אבל במקום לפחד כמו שאר הלוחמים דוד מתרגז מאוד על כך שגוליית חרף את שם ה' והוא מבקש להתנדב לצבאו של שאול.
דוד מנסה לשכנע את שאול שיתן לו להיות חלק מצבאו אך שאול בהתחלה לא מסכים, אבל לאחר מכן דוד מספר לו על הסיפור עם הדוב והאריה- דוד מספר לו שדוב ואריה הגיעו לעדר הכבשים שלו וחטפו כבש מהעדר שלו והוא רדף אחריהם הכה אותם והחזיר את הכבש לעדר, בנוסף דוד אומר לו שאם הוא הצליח להכות את האריה והדוב אז הוא יצליח לעשות את אותו דבר ויותר גרוע לגוליית אשר חרף מערכות ישראל. בנוסף הוא טוען שה' היה איתו בעבר והוא יהיה איתו ויעזור לו גם בהווה ובעתיד. לבסוף שאול מסכים שהוא יהיה בצבאו בעזרת כל הדברים שהוא אמר.
"לד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל, רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן; וּבָא הָאֲרִי וְאֶת-הַדּוֹב, וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר. לה וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו, וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו; וַיָּקָם עָלַי--וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. לו גַּם אֶת-הָאֲרִי גַּם-הַדֹּב, הִכָּה עַבְדֶּךָ; וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כְּאַחַד מֵהֶם, כִּי חֵרֵף, מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים. {ס} לז וַיֹּאמֶר, דָּוִד, יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב, הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה; {ס} וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-דָּוִד לֵךְ, וַיהוָה יִהְיֶה עִמָּךְ. כו וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר, מַה-יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז, וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל: כִּי מִי, הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כִּי חֵרֵף, מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים. מו הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ, וַהֲסִרֹתִי אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ; וְיֵדְעוּ, כָּל-הָאָרֶץ, כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים, לְיִשְׂרָאֵל."(שמואל א, יז)
תל עזקה
החלק הספרותי
push the button / טיפקס
If someone makes an error
He's gonna blow us up to biddy
biddy kingdom come
There are some crazy rulers
they hide and try to fool us
With demonic, technologic willingness to harm
They're gonna push the button
push the button push the bu
push the bu push the button
Il ya plein de souffrance
Dans les rues il y a trop de violence
Et on a beaucoup de chance
d'ecirc tre vivant mecirc
me pas bless eacute's
Avancement tactique de
régime fanatique
Situation tragique qui me
met les larmes aux yeux
And I don't want to die
I want to see the flowers bloom
Don't want a go capoot ka boom
And I don't want to cry
I wanna have a lot of fun
Just sitting in the sun
But nevertheless
He's gonna push the button
push the button push the bu
push the bu push the button
מסרים מתפוצצים עלי
טילים מתעופפים וגם נופלים עלי
שוטרים וגנבים מתרוצצים עלי
והם קופצים עלי מתקרצצים עלי
אללי אללי תענה לי אלוהי הי
הסיוט הזה ארוך מדי
כשאני בקושי חי וכולם מכוונים אלי
זה מוקדם לשיר אולי
שנתתי לך חיי
ווי ווי - המשטרה
וויאוו וויאוו - צוות הצלה
הנה זה בקדם שיר ללא סלאם
אדום זה לא רק צבע זה יותר כמו דם
שוב עוצר בלב את הנשימה
שלא תפרח עכשיו הנשמה
הנה מלחמה הנה הנשמה
בום בום זה מה שקורה עכשיו
בין רקטה למצ'טה בין צופה לכתב
בין מחטף לנחטף בין גשום לשרב
הסלמה במדרגות עולה ותופסת קו
כלום כלום זה מה שכולם עושים
קיצונים מקצינים וקצינים מרצינים
התמימים מתמתנים ממתינים לנתונים
ועונים: שכולם חסרי אונים
עולם כולו דמונים שאנחנו סתם פיונים
ושמפיונים עם ז'יטונים מחליטים מה שיהיה
ניהול בעצלתיים, אוניה מלאה במים
וכולם שותים לחיים וטובעים זה לצד זה
אולי זה חד מדי, צריך לשיר שירי דקלים
שירי מדבר ללא דגלים
אני עוד חי חי חי, ואם ימשיך להיות מפחיד
רק אז אני אגיד
I'm gonna push the button
push the button push the bu
push the bu push the button
השיר והמקרא - דומה ושונה
בחרנו בשיר הזה מכיוון שהוא מותאם לסיפור המקראי ומדבר על המציאות שבה אנו חיים, במדינת ישראל ובעולם, ובנוסף אנחנו חושבים שזה קשור לנושא של ההבדל בין קטן לגדול.
השיר push the button המכונה הכפתור האדום, שייצג את מדינת ישראל בארוויזיון מדבר בצורה עקיפה על היחס בין גדול לקטן, ובסופו של דבר הקטן מנצח את הגדול.
הקטן בשיר זוהי מדינת ישראל, שאותה כל הזמן מתקיפים, שתמיד אנו צריכים להיות דרוכים ומוכנים לכל מקרה שהוא, בזמן ששאר העולם קובע את גורלנו. בשיר מכנים את אלה שמחליטים כ״שפיונים עם זיטונים״, הכוונה שהם משחקים בכסף וזה אומר שיש להם הרבה ממנו, וזה אומר שהם מייצגים את ה״גדול״, אלו שמאיימים על מדינת ישראל.
מדינת ישראל מכונה כקובי אוז, שהוא הזמר, הדובר, והוא מתאר את זה בצורה כזו:
"מסרים מתפוצצים עלי
טילים מתעופפים וגם נופלים עלי
שוטרים וגנבים מתרוצצים עלי
והם קופצים עלי מתקרצצים עלי
אללי אללי תענה לי אלוהי הי
הסיוט הזה ארוך מדי
כשאני בקושי חי וכולם מכוונים אלי"
הוא אומר שאותו מנסים להרוג כל הזמן וזועק לה׳ לעזרה, וטוען שכולם מכוונים אליו (הוא זה בעצם ישראל, הקטנה)
במקרא ישנו תיאור של גדול וקטן בין דוד וגוליית, גוליית מתואר כאיש גדול רב קומה ועצום, מצוייד בכל מגן ונשק אפשרי, בלתי ניתן להריגה, ודוד, בן הזקונים, זה שלא מצליח להרים את השיריון, בא רק עם שךושה דברים, מקלע, חלוק נחל, והאמונה שלו בה'.
מקור האמונה שלו הוא במקרה בו דוב ואריה תקפו את העדר שלו, ודוד הצליח להציל את כבש שלו מהפה של הדוב ומהפה של האריה, והוא טוען שה' עזר לו להציל כבשה מפה של דוב ואריה, והוא משווה את גוליית לדוב ולאריה ואומר שאם ה' איתו, הוא יצליח להרוג את גוליית לנצח בקרב.
זה אכן מה שקרה, דוד ניצח כשהרג את גוליית כאשר פגע בו עם אבן המצח.
החלק הפיזיקאלי והמתמטי
הסיפור המקראי על דוד וגוליית השאיר גם היום ספקות ומחלוקות על סיכויו של דוד לנצח את הענק הפלישתי בעזרת קלע ואבן בלבד, אך המרצה מלקולם גלאדוול מפרש את התחזיות לקרב כ- 100 אחוזי הצלחה לדוד, ומסביר כי גוליית בעצם היה האנדרדוג ודוד היה הפייבוריט.
ההסבר שנותן גלאדוול אומר כי הקלע שהיה לדוד היה רב עוצמה, ועפ"י קרבות היסטוריים אחרים, הקלע הכריע את המלחמה בלוחמי החי"ר.
בעקבות 6-7 סיבובים לשנייה, האבן שדוד ירה מהקלע נעה במהירות של 35 מטרים לשנייה, ועוצמת העצירה של האבן במצחו של גוליית שוות ערך לעוצמת העצירה של קליע שנורה מאקדח 4.5 מ"מ, כלומר, הנשק שהיה לדוד בקרב, היה בעל עוצמה אדירה.
הנשק שהיה לדוד בידיים מסוגל לפגוע, לנטרל ואף להרוג מטרה ממרחק 200 מטרים, ודוד היה במרחק קרוב מאוד לגוליית.
מאחורי הירייה של דוד מהקלע, עומד הכוח הצנטריפוגלי.
הכוח הצנטריפוגלי הוא כוח מדומה המושך גוף הנתון בתנועה מעגלית לאורך רדיוס הסיבוב בכיוון הפונה החוצה ממרכז המעגל.
המרצה מציג שתי סיבות לכך שדוד ניצח את גוליית, הראשונה בעזרת העוצמה של הפגיעה של האבן שזרק דוד על גוליית, והשנייה בעזרת כך שגוליית היה בעצם איש בעל קושי ראייה ואיש איטי ודוד הצליח לגבור עליו.
אנחנו חושבים שהסיבות שהמרצה ציין אלו הסיבות לכך שדוד ניצח את גוליית וזה קצת סותר את המקרא בכך שעכשיו מבינים שזה לא היה "נס" אלא זה היה בעזרת העוצמה של הפגיעה והחסרונות של גוליית.
לדעתנו מסקנותיו של החוקר צודקות מפני שגודלו של גוליית היווה עבורו חיסרון, היה לו קשה לראות את דוד והוא היה איש איטי, ודוד ניצל את החסרונות האלה לטובתו וכך הוכיח שהוא מסוגל להילחם נגד גדולים ממנו ובנוסף בעקבות מהירות הסיבוב של הקלע עוצמת הפגיעה הייתה יותר גדולה וזו הסיבה ההגיונית לכך שגוליית נפל.