האיו"ש
מגישים נועם אופק ועומר
בע"ח
לאחר 3 שבועות מלידתו יכול הבז לעוף.
הבז נודד (מורכב)
בז נודד (שם מדעי: Falco peregrinus) הוא מין של עוף דורס בסוג בז השייך למשפחת הבזיים מסדרת דורסי יום.
גודלו של הבז הנודד כפרגית, אורך הזכר כ-40 ס"מ ואילו אורך הנקבה (כמו אצל כל העופות הדורסים, שבהם הנקבה גדולה יותר) מגיע עד ל-48 ס"מ. גבו של הבז הנודד הוא בצבעי אפור כחול, ראשו שחור ומצִדי לחייו נמשך מעין שפם כהה עד מעל הגרון. גחונו בהיר ועליו כתמים שחורים הנמשכים לרוחב הגוף. דונגית-האף של הבז הנודד צהובה, וכן גם רגליו, המקור והציפורניים שחורים. לפי מדידות אחרונות של נשיונל גאוגרפיק[דרוש מקור] מהירות השיא של הבז הנודד (בצלילה) היא 389.46 קמ"ש, והוא היצור המגיע למהירות הגבוהה ביותר מכל בעלי החיים בעולם.
לבז הנודד 17–19 תתי מין. לגבי הבז הברברי (שם מדעי: Falco pelegrinoides) קיימת מחלוקת בין המדענים אם הוא מין בפני עצמו או תת-מין של הבז הנודד.
שמו של עוף זה, הבז הנודד, מעיד על הימצאותו כמעט בכל רחבי העולם, למן הטונדרה הארקטית, ועד האזורים הטרופיים. היבשת היחידה שממנה הוא נעדר היא ניו זילנד.
מזונו של הבז הנודד מורכב בעיקר מציפורים קטנות עד בינוניות, מפעם לפעם הוא צד גם יונקים, ואינו בוחל אף בזוחלים וחרקים.
עקב גודלו, חוזקו ומהירותו של הבז הנודד, הוא משמש כעוף ציד בספורט הבזיירות, ונהוג לאלף אותו לשם כך, בעיקר בארצות המפרץ הפרסי.
מין זה תואר לראשונה על ידי הטקסונום האנגלי מרמדיוק טאנסטול (Tunstall) בשנת 1771. פירוש שמו הלטיני של הבז הנודד: Falco = מגל או חרמש, המציין את צורת כנפיו הפרושות בשעת תעופה, ו-peregrinus, המציין את עובדת הימצאותו של הבז הנודד כמעט בכל העולם.
הבז הנודד משמש כציפור הלאומית של איחוד האמירויות הערביות ושל אנגולה.
ארבע קו מובהק
פעיל ביום וצד בעיקר זוחלים ומינים של לטאות כגון לטאת עין נחש המועדפת עליו והנפוצה בתחום מיחייתו. הוא פעיל באביב ובסתיו, בתקופות של לחות גבוהה, ואילו בקיץ ובחורף הוא שקוע בתרדמה. הארבע קו הוא אחד הנחשים הזריזים ביותר הקיימים בארץ. ארסו איננו מסוכן לחיי האדם אך נשיכתו עלולה להחדיר כמות של ארס ועלולה לגרום לאדמומיות באזור הנשיכה, לנפיחות ואף לנמק.
גמל שלמה
זיקית מובהקת
זיקית ים-תיכונית[1] (שם מדעי: Chamaeleo chamaeleon recticrista), שנקראה בעבר גם זיקית מובהקת או זיקית מצויה, היא לטאה המשתייכת למשפחת הזיקיתיים.
הזיקית הים-תיכונית נפוצה ביערות אפריקה, אסיה, ואירופה. הזיקיות הן סוליטריות, ארבוראליות ומסתייעות בזנב לאחיזה וטיפוס. אורך הזנב הוא כאורך הגוף. הזיקיות טורפות חרקים ולשם כך מסתמכות בעיקר על חוש הראייה; כל אחת מהעיניים הינה עצמאית, תכונה זו מאפשרת התבוננות בכיוונים מנוגדים. הזיקית מתאימה את צבעיה לתנאי הסביבה. בנוסף, צבע הגוף במפגש בין פרטים יכול להעיד על מצבם הגופני של הפרטים השונים. צבע גוף כהה (שחור-אפור) של הזיקית בדרך כלל מעיד על סטרס (עקה). ניתן להבחין בין הזוויגים בהתבוננות בזנב; בסיס הזנב של הנקבה צר מזה של הזכר.