כינורו של רוטשילד

אנטון צ'כוב

אנטון צ'כוב

אנטון צ'כוב נולד ב- 29 בינואר 1860 היה סופר ומחזאי רוסי הנחשב לאחד מכותבי הסיפורים הקצרים והמחזאים הטובים בהיסטוריה.

אחד מסיפוריו הקצרים שהתפרסמו היה "כינורו של רוטשילד" - הוא התפרסם בחודש פברואר 1894 בעיתון "רוסקייה וידומוסטי".

בסיפורו דמויות ומוטיבים יהודיים בספרות הרוסית.

שאלת החקר

ישנן יצירות ספרותיות בהן הדמויות מושפעות מהקורה בסביבה וכתוצאה מכך התנהגותם משתנה.


כיצד המתרחש בסביבה משפיע ומשנה את התנהגותו של יעקב עם שאר הדמויות בסיפור?

התמודדות עם החמצה:

בחיינו אנו נתקלים במצבים שונים ומגוונים שעוסקים בהחמצה , אפשר להגיד שכמעט כל יום אנו מחמיצים משהו מסויים ואפילו לא תמיד שמים לב אליו.

הרבה פעמים אנו עושים מעשים ונוקטים צעדים לפי החלטות שאנו מקבלים באותו רגע - כי זה נראה לנו הכי נכון באותה סיטואציה ספציפית , אך לאחר שהזמן חולף אנו מבינים כי יכולנו להתנהג אחרת , לשנות דברים ולא היינו מגיעים לאותה נקודה שבה אנו נמצאים .

"אם יכולתי להחזיר את הזמן אחורה , היום זה היה אחרת".

בסיפור "כינורו של רוטשילד" יעקב ("ברונזה") לא כ"כ מטפח את הקשר עם בת זוגתו מארפה ומתייחס אליה בצורה שאינה מספקת בזוגיות סטנדרטית.

יעקב , בהיותו בן אדם , בחיי היום יום לא שם לב לכך וחי את חייו כפי שהם נראו לו באותו רגע נתון.

החמצות שנובעות כתוצאה מהחלטה מסויימת , מתבררות רק לאחר זמן מסויים - בסיפור אנו רואים את יעקב מתנהג בצורה שלדעתו היא נורמלית ואדישה ביום יום , אך ,לאחר מותה של מארפה אפשר לשים לב כי יעקב מגיע לשלב ה-2 שהוא בעצם מחשבות טורדניות - כאן אנו רואים אותו מביע "חרטה" על החלטות קודמות (בעיקר התנהגותיות) - מה שמדגיש פה את הזמן ואת המעשים שאי אפשר לחזור לאחור ולשנות את המצב הקיים.

החמצה יכולה להתבטא בדרכים שונות , ולווא דווקא בצורה שמביעה דיכאון אפילו כשהנושא הוא נושא מרכזי בחיינו - "כל מקרה לגופו".

החמצות שנחשבו כ"מוגזמות" או "מסובכות יותר" יכולות להביא לפגיעה בדמוי העצמי, בחשיבה האישית של בן אדם וביקורת עצמית נוקבת ואכזרית .

אדם שחווה החמצה שכרוכה בקבלת החלטה , מבין שבגלל שלא ניצל הזדמנות זו או אחרת , אין סיכוי שיקבל " הזדמנות נוספת " - בסיפור אנו נתקלים ב2 סיטואציות שסוטרות זו את זו , כאשר יעקב מבין שאינו יכול לתקן את מצבו עם אשתו הוא מגיע לשלב ה3 של "מה כן אני יכול לתקן" .

בנקודה זו נכנס לתמונה רוטשילד .

רוטשילד היה נגן חליל ג'ינג'י צנום שיעקב "זלזל" בו , ובשלב ההחמצה כאשר יעקב העלה זיכרונות והביע חרטות על התנהגותו הבין שלא רק התנהג בצורה שאינה מקובלת לאשתו , אלא גם לרוטשילד .

לקראת מותו של יעקב , הוא ביקש מהכומר שיוריש את את כינורו לרוטשילד .

מצב זה בסיפור מביע בעצם את סליחתו של יעקב דרך כינורו האישי בהיותו נגן זה כמו לתת חלק חשוב ואישי מעצמו .

בסוף הסיפור אפשר לראות כי רוטשילד אינו ידע לנגן בכינור , אך כביכול "קיבל" את סליחתו של יעקב בכך שלמד לנגן על כינורו והדהים את כל הכפר שתהה מהיכן הכינור.

בקטע האחרון של הסיפור אנו יכולים לראות את המצב שיעקב בסופו של דבר כן הצליח "לתקן" למרות המצב עם אשתו שאינו הצליח לכפר עליו.