חדשות טלוויזיה
החופש למפגש אישי עם הטלוויזיה
א. מרכיבי הסובייקטיביות: נקודת המבט שלנו היא ייחודית ואישית, וכוללת מרכיבים שונים הכרוכים
זה בזה:
.1 העצמי - אישיות, העדפות, התנגדויות, היסטוריה, מצב רוח, התנסות קודמת עם התקשורת
.2 זהות מינית
.3 קבוצת גיל
.4 משפחה
.5 מעמד חברתי
.6 מוצא אתני
.7 לאום
ב. "טקסט פתוח": הטקסט הטלוויזיוני פתוח ל"קריאות" שונות - צופים שונים מוצאים משמעות שונה.
הצופים פעילים ובוחרים את הפירוש לתכנים, בניגוד לתפיסה שהקהל הוא סביל והטלוויזיה פונה אל
המכנה המשותף הנמוך או הרחב.
ג. גישת "הקריאה המועדפת": הסכמה חברתית רחבה לגבי המשמעויות הנלוות לתכניות והחשיבות
התרבותית המיוחסות להן. העדפת משמעות מסוימת של הטקסט על פני אחרת בשל קיום אידיאולוגיה
שלטת שמכתיבה ההגמוניה. ההגמוניה מונעת שינויים באמצעות חיזוק הקיים, ובכך מקדשת את המודל
הבסיסי. בניגוד ל"קריאה" זו קיימת ה"קריאה האופוזיציונית" של המיעוט שאינו מזדהה עם ההגמוניה.
חדשות טלוויזיה
לאחר צפייה בסרטון, נלמד כי ישנם מספר אפיונים בדרך הצגת החדשות:
החדשות מופקות בתהליך ליקוט ועריכה תחת מערכת אילוצים.
1. מידע מקוטע: אופי הדיווח תולש אירוע מההקשר החברתי. הסיקור של העימות החברתי פשטני. התמקדות באירועים גלויים הניתנים לצילום והמחשה. הצגת רצף אירועים שאינם קשורים ביניהם יוצרת תחושה של זיקה ביניהם. קומפוזיציה של טלאי מידע מובילה את הצופים לחיפוש משמעות שלא קיימת.
2. מידע דרמתי: עימות, הסלמה ופתרון הבעיה. נופך של סיפור - התחלה אמצע וסוף, על בסיס מיתוסים של החברה המערבית התרה אחר "אמת" אחת. יצירת דרמה המלבה יצרים ומושכת לבדיקה מחודשת של תופעות חברתיות.
3. מידע אישי: התמקדות בסיפורו של היחיד. סיפורים אנושיים מסיטים את תשומת הלב מהמאפיין המרכזי של האירוע.
4. מידע פשטני: עימותים מוצגים כקצרי טווח הניתנים לפתרון מיידי, ולא כפי שמחייבת המציאות. בעיות כמו פשע, אבטלה ועוני מוצגות כמנותקות מהמצב החברתי, התרבותי, הכלכלי שיצר אותן. כך הפוליטיקאים יכולים להציע "פתרונות" מבלי להתייחס לתנאים שיצרו את הבעיות. המסר הוא של "הרגעה": המשברים ה"קטנים" ייפתרו, צעדים נכונים של האישים הנכונים ישיבו את הסדר על כנו.
הערך החדשותי נקבע על-פי שישה קריטריונים:
א. חשיבות: מבחינת התייחסות לחיי האדם ומצבו הקיומי.
ב. רלוונטיות: שייכות ונגיעה של אירוע לקהל היעד.
ג. ייחודיות: אירוע חריג, שונה ומפתיע.
ד. אישיות מפורסמת: אירועים העוסקים בחייהם של אנשי ציבור.
ה. עניין אנושי הגובל בהתרחשות נס, אירוע הטעון ברגשות עזים.
ו. עדכניות: מידע חדש התורם להבנתנו את המציאות ומסייע בקביעת עמדה.
אנשי חדשות מחלקים את החדשות לקטגוריות:
- חדשות קשות
- חדשות רכות
- חדשות נקודתיות
- חדשות מתפתחות
- חדשות מתמשכות
חדשות רכות: עוסקות בנושאים מעניינים, בחולשות האנושיות ובמרקם האנושות. כתבות או סיפורים אנושיים, כגון נהג אוטובוס המברך את נוסעיו. הסיפור מעניין מפני שהוא עוסק בחיים של בני האדם.
חדשות קשות מתחלקות לשלוש קטגוריות:
א. חדשות נקודתיות: על אירוע בנקודת זמן מסוימת או במקום מסוים.
ב. חדשות מתפתחות: על אירוע שפרטיו והעובדות עליו נחשפים בהדרגה.
ג. חדשות מתמשכות: קשורות באירוע מתמשך המניב מידע על מה שהתפרסם. הן עוסקות בנושאים חשובים, באירועים שניתן לנתח או לפרש, בחומר שממנו עשויות החדשות, כגון הודעת ראש הממשלה לחברי הכנסת, נאום על מצב האומה בכנסת, תאונת רכבות, רצח, שוד, שריפה. חדשות קשות הן סיפור המעניין בני אדם, והן עוסקות במידע הדרוש לאזרחים כדי שיהיו מעודכנים.
קיימת חפיפה בין הקטגוריות האלה, המקשה על ההבחנה ביניהם.
עיתונאים הגדירו חדשות נקודתיות ומתפתחות כסוג משנה של חדשות קשות.
לדעתם ההבדל בין חדשות נקודתיות ובין חדשות מתפתחות הוא בכמות המידע על האירוע בנקודת זמן נתונה. אירוע בלתי צפוי סווג כחדשות נקודתיות.
סיפור פורץ: ידיעה המצדיקה פריצה לשידור או מבזק מיוחד מחוץ למועדי מהדורת החדשות או למבזק. העיתונאים סיווגו אותו לחדשות מתפתחות כל עוד ה"עובדות" המשיכו להצטבר. כאשר נאמר להם שנושא הסיפור הוא הקובע את סוג הסיפור לפי הגדרתם הראשונה, הם טענו ששתי האמירות נכונות.
חדשות מתמשכות הוגדרו כשורת סיפורים באותו הנושא, המבוססים על אירועים המתרחשים על פני תקופת זמן.
תקשורת והבניית המציאות -מרכז ופריפריה
התקשורת היא תת-מערכת של מערכת המדינה. לתקשורת יש יחסי חליפין וגומלין עם תת- מערכות אחרות, שבמסגרתן מתנהלים חליפין של תשומות ותפוקות. לדוגמה, תפוקה של תת-המערכת הפוליטית מהווה תשומה של התקשורת. לכן התקשורת מתווכת בין מוסדות בחברה ומרכזי הכוח ובין הפריפריה.
הגישה המוסדית מדגישה את מקומו של ארגון התקשורת כמרכיב מרכזי בתהליך התקשורת, המושפע מאילוצים ומגורמים שונים המעצבים את דיוקנו ודפוסי פעולתו.
החלטות העיתונאים בנוגע לדפוסי סיקור מתקבלות אוטומטית ומבוססות על שגרה של הבניית סיפורים חדשותיים, הנוצרים בתוך מסגרת נרטיבית מסוימת הממקמת את ההתרחשות במקומות מסוימים בתוך הקשר חברתי, כלכלי ופוליטי.
תיאוריית ההבניה החברתית של המציאות מתבססת על הטענה כי אנו חיים בעולם חברתי שבו אין משמעות אחת וקבועה. שחקנים חברתיים מנסים ליצור משמעות סובייקטיבית למציאות המוצגת בחדשות ולכפות אותה על קהל הצופים, תוך ניסיון להציגה כ"אובייקטיבית". תופעה זו משרתת אינטרסים של ההגמוניה ומחזקת את שליטתה. כאשר המשמעות נלמדת והמציאות הנבנית נתפסת כאובייקטיבית, אנו נוטים לפעול על- פיה בלי להעריך מחדש את הנתונים הידועים לנו ובלי מודעות להקשר שיצר אותה. לכן כשאנו נדרשים לתאר את המתרחש בעולם החברתי אנו משתמשים בהגדרות ובתוויות מסוימות של מושגי יסוד כמובנות מאליהן. כך תוויות והגדרות אלה הופכות למאגר ידע שבו אנו משתמשים בצורה שגרתית כדי למסגר או כדי לפרש את הניסיון היומיומי שלנו, והתוצאה: אנו כופים משמעות על עולמנו כמעט בלי מודעות לכך שקבוצות, מגזרים וארגונים מעורבים בתהליך ומשפיעים עליו. הללו מקווים לזכות ביתרון מול קבוצות אחרות בקביעת המטרות החברתיות המשותפות. לאמצעי התקשורת תפקיד מרכזי בתהליך זה.
אמצעי התקשורת משולים ל"שומרי שערים" המווסתים את הזרימה בין הפריפריה למרכז, לרבות חסימה של מידע, צירוף של מידע וניסוחו מחדש. העיתונאים הם "שומרי הסף" או "שומרי שערים" הקובעים איזה אירוע ייהפך לחדשה, ובכך מחליטים מה הציבור יקרא, ישמע ויראה. חדשות אינן אמצעי אובייקטיבי המציג את המתרחש במציאות, אלא אמצעי המבנה את המציאות. כך נוצרת גרסה סנסציונית ומוקצנת של ה"מציאות". החדשות יוצרות ומחזקות תוויות מסוימות כלפי אנשים, אירועים ומצבים. התקשורת כופה את תכניה ביצירת "סביבה סימבולית".
התקשורת אחראית להספקת הבסיס שעליו קבוצות ומעמדות שונים בונים את התדמית של חייהם, את משמעותה והערכת האחרים כלפיהם. התקשורת משפיעה על הטמעת היחיד בחברה ועל עיצוב יחסי הגומלין בין אנשים, מקומות ונושאים. ההבניה אינה נראית לעין, ובכך מסייעת לתקשורת לאשש הגמוניה.
הסיווג של "פריפריה" נתון להבניה חברתית. ה"מרכז" נחשב מוקד הפעילות, ההתרחשויות, הסמכות, העוצמה והכוח, המגלם ערכים מקודשים, אמונות וסמלים השולטים בחברה ולפיהם מתנהל הסדר החברתי. זאת בניגוד ל"פריפריה", המקבלת הנחיות ומוסכמות מהמרכז בלי לקחת חלק ביצירתן, ופועלת לפיהן. החלוקה יכולה להיות מושפעת ממיקום אתני או טריטוריאלי.
במרכז נמצאים האליטות ומוקדי הכוח. המרכז מגייס משאבים שונים ומקצה אותם. הוא מכיל ידע, מיומנות ומשאבים שהגישה אליהם חסומה לרחוקים ממנו. המרכז קובע את גבולות הקולקטיב. במרכז מעוצבת התפיסה מי נחשב "אנחנו" ומי נחשב "הם".
מערכת מרכז ופריפריה מאופיינת במרחק פיזי, חברתי ופסיכולוגי בין הגרעין ובין השוליים. אם המרכז והפריפריה אינם משתנים מבנית, המרחק יישמר. למרכז אינטרס לשמר מצב זה, שכן הוא זוכה ליתרון בהבניה חברתית של המציאות הרצויה לו.