הקיבוצים מאת: דנה זפולסקי

מיקום, טופוגרפיה, אקלים, דמוגרפיה וענפי כלכלה

על הקיבוץ הראשון, דגניה

באחד מימי שנת 1910, קמו 12 צעירים וצעירות, אנשי העלייה השנייה, והכריזו על הקמת קבוצה שיתופית, היא דגניה. הצעירים, שאינם נהנו מתנאי הניצול בחוות כנרת, בה עבדו כשכירים, ביקשו לייסד מסגרת התיישבותית שונה בתכלית מהמסגרות ההתיישבותיות, מושבות וחוות עבודה, שהיו קיימות אז בארץ. צעדם, הנתפס כיום כמהפכני, נבע בראש ובראשונה מהמציאות הקשה בארץ ישראל: המחסור באמצעי פרנסה, כישלונה של ההתיישבות היהודית הפרטית והצורך בחיפוש דרכים חדשות לכיבוש העבודה.

נוסף על כך ביקשו המייסדים לגבש "יחד" אינטימי כתחליף למסגרות החברתיות, המשפחה והקהילה היהודית, שהתפזרו בגולה, ולהציע בדרכם החדשה גאולה אישית ליחיד.
בראשית 1930 מנתה האוכלוסייה הקיבוצית 4,400 נפש, שהתחלקו בין 24 קבוצות ו 34 קבוצות עבודה. התקופה שבין אמצע שנות ה 30 לבין הקמת המדינה היא תקופת התרחבות גדולה לתנועה הקיבוצית. שיעור אוכלוסייתה בכלל האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל הגיע לשיא, 7.2%, והיא שימשה כוח מוביל בהתיישבות, בחקלאות, בביטחון ובהיערכות לקראת ההכרעות המדיניות. קיבוצים רבים גם שימשו בסיסים לפלוגות הפלמ"ח.

Big image

אופי החיים בקיבוצים וכיצד השפיעה ההפרטה

מייסדי הקיבוצים מימשו רעיון והקימו צורת חיים קיבוצית על בסיס שוויון והדדיות. עשרות שנים תרמו הקיבוצים להקמת המדינה ובטחונה.
איך הכל התחיל?
ע"י הקמת הקיבוץ הראשון, דגניה. ישוב כפרי הפועל לפי עקרונות של שיתוף מוחלט ברכוש בייצור ובצריכה, שוויוניות, הדדיות, חקלאות, עבודה עצמית וקבלת החלטות בדרך דמוקרטית.
השינויים שעברה החברה הקיבוצית בעידן ההפרטה הביאו לצמיחה בחלק מהקיבוצים אך גם לחולשה.

משבר הקיבוצים

משבר הקיבוצים הוא כינוי למשבר כלכלי חריף שחוו חלק גדול מהקיבוצים בישראל. המשבר החל בתחילת שנות השמונים והתעצם בשנת 1985, בה נעצרה האינפלציה, והתאפיין בצבירת חובות גדולים מצד הקיבוצים ובכושר החזר נמוך.
משבר הקיבוצים בשנות השמונים לא היה המשבר הכלכלי הראשון של הקיבוצים. קדמו לו משברים רבים, שבעקבותיהם באו גם הסדרי חובות רבים. בעקבות משברי התנועה הקיבוצית, הוקם במשרד החקלאות אגף שתפקידו היה לבצע תוכנית הבראה בקיבוצים. אגף זה פיתח ב 1958 את תוכנית האשראי המרוכז, שבמסגרתה הוצמד כל קיבוץ ל"בנק מרכזי". שלושת הבנקים המרכזים היו בנק הפועלים, בנק לאומי ובנק החקלאות. באותו הסדר חובות נמחק חלק מחובו של כל קיבוץ, וחלקו האחר של החוב נפרס מחדש, כשהבנק המרכזי אחראי למתן אשראי לפיתוח הקיבוץ.

מצב הקיבוצים כיום והכלכלה

גם היום, כמו בימי הקמת המדינה, מציגים הקיבוצים בגאווה דימוי כפרי ופוסטורלי הטמון בו.

מדשאות רחבות ידיים, גינות מטופחות, בתי מגורים פשוטים, אנשים רגועים רוכבים על אופנים בשבילי המשק, ילדים משחקים במרחבים הפתוחים.
המשקים החקלאיים עוסקים בחקלאות מעורבת בדרך כלל. בעלות משותפת על כל ההון (פיסי, כלכלי), כאשר כל אחד עובד לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו. משק הכלל מחליף את משק הפרט בשירותים בסיסיים, כגון: כביסה, הכנת אוכל, הלבשה, חינוך ותרבות.
בזכות שפע המים (ליד הכנרת) והאקלים החם התבססה דגניה א' על גידולי שלחין, בריכות דגים ורפתות בקר. כיום, עיקר הכנסתה נובע ממפעל "טול-גל" ליהלומי תעשייה ואין במקום בריכות דגים.