השתלת איברים

מגישה: יולי אהרונוביץ, המורה: מיכל קוריס

מהי השתלת איברים?

השתלת איברים היא פעולה של נטילת איבר או רקמה מגוף של אדם אחד לגוף של אדם אחר, על מנת להשתיל אותה בגופו. איבר זה מכונה שתל. פעולת נטילת האיבר נקראת קצירה.

השתלת איברים היא טכנולוגיה רפואית בה מוחלפים איברים, חלקי איברים, או רקמות שהגיעו לאי ספיקה סופנית, באיברים, בחלקי איברים או ברקמות תקינים.

מקורו של האיבר המושתל יכול להיות מאדם אחר, חי או מת, או מבעלי חיים, ולעתים הוא אף מיוצר באופן מלאכותי.

תרומת איבר מאדם חי - מבחינה אתית מקובל כי סחר באיברים הוא פסול ואין לרכוש איברים להשתלה תמורת ממון. לפי עיקרון זה התרומה מותרת רק מטעמים אלטרואיסטיים.

תרומת איבר ממת - את רוב האיברים הניתנים להשתלה, כדוגמת ריאה, כבד, לב ניתן לקצור רק מתורם שמת מוות מוחי וליבו עדיין פועם. זאת, משום שלא ניתן להמשיך ולחיות לאחר תרומת האיבר (לב, ריאה, כבד) . אסור שפעילות האיבר תופסק לפרק זמן ארוך עד להשתלה, כי אז הנזק שנגרם לו הינו בלתי הפיך.

איברים שניתן להשתיל כיום בישראל: כליות, ריאות, כבד (ואונות כבד), לב ולבלב. הרקמות שניתן להשתיל הם: קרניות, עצמות, גידים, מפרקים, עור ומסתמי לב.

בעיות ופתרונן

מבחינה רפואית, הבעיה העיקרית בהשתלת איברים היא דחיית הגוף שבו התבצעה ההשתלה את האיבר. על מנת ששתל ייקלט באדם הוא צריך להיות דומה ככל שניתן לסיווג הרקמות שלו, כך שהנוגדנים בגופו לא יתייחסו לשתל כחומר זר ולא ידחו אותו. לכן, בודקים את ההתאמה הרקמתית בין התורם למושתל, וככל שהם דומים יותר, או שהמושתל מכיל פחות תאים חיסוניים-דוחים פעילים, סיכויי השתל טובים יותר. דרך אחרת היא שימוש בתרופות המדכאות את המערכת החיסונית, וכך לא יידחה השתל (ציקלוספורין היא אחת התרופות העיקריות).

מחסור באיברים להשתלה הוא בעיה נוספת, המעכבת באופן משמעותי את מיצוי הפעילות בתחום ההשתלות. בישראל ממתינים למעלה מ-1200 חולים להשתלת איבר, אולם בכל שנה מבוצעים רק כ-200 ניתוחים. גורם מרכזי המשפיע על היקף הפעילות הוא נכונות הציבור לתרום איברים. הפתרון מתבצע בשני מישורים:


  1. אגודת אדי - מקיימת פעולות הסברה והחתמה על "כרטיסי תורם" ומקדמת פעילות חקיקה בכנסת.
  2. תיקון תקנות הלכתיות - הצלת חיים היא ערך יסוד עליון ביהדות ותרומת איברים מחברת בתוכה את המצווה העליונה של הצלת חיים ביחד עם גמילות חסד. על פי דעת מרבית הרבנים, תרומת איברים, כאשר היא מתבצעת על פי חוקי ההלכה, מזכה את הנפטר התורם ואת בני משפחתו בזכות גדולה בעולמות העליונים ובעולם הזה כאחד. במרכז השאלה ההלכתית עומדת קביעת מותו של האדם – זו חייבת להיות על פי חוקי ההלכה. בשנת 1985 קבעה הרבנות הראשית לישראל כי אדם שמתקיימים בו כל התנאים המדעיים האובייקטיביים הכלולים בקביעת מות המוח כולו, כולל ובעיקר גזע המוח, והיעדר בלתי הפיך של הנשימה - הוא אכן מת לכל דבר ועניין ואז תרומת האיברים מותרת.
Big image

מגבלת גיל ומצב בריאותי של התורם

באיברים מסוימים, כגון לב, עדיף תורם צעיר עד גיל 55, אולם כיום, עם התקדמות הרפואה, ניתן לקבל תרומות איברים מתורמים בכל גיל, עד 75- 80.
לגבי כל תורם, נעשית הערכה של מצבו הרפואי, ועל סמך זה נקבעת יכולתו לתרום.
כיום נלקחים איברים גם של חולים במחלות קשות.
ההחלטה נעשית תמיד על ידי רופאים, על סמך תמונה מלאה של כל הגורמים.
כמו שאהבה צריכה להיות - Love, like it should be