יוסף ויתקין
1876-1912
יוסף ויתקין
יוסף ויתקין נולד בעיר מוהילב שבבלארוס ועלה לארץ ישראל בשנת 1897. להוריו נולדו עשרה ילדים, אך רק יוסף ושתיים מאחיותיו שרדו את תקופת הילדות.
ויתקין היה איש חינוך, מראשוני תנועת העבודה, חבר במפלגת הפועל הצעיר ודמות מפתח במעבר מהעלייה הראשונה לעלייה השנייה.
"קול קורא"
לאחר קונגרס אוגנדה בשנת 1903, הרגיש ויתקין כי חובתו לאמץ את כל כוחו על-מנת להשפיע על שינוי פני הדברים. הוא הרגיש שצריך פעולה מאורגנת בחוץ לארץ כדי להכשיר אנשים לטובת הפיכת פני הישוב. בד' בשבט תרס"ה , 10 בינואר 1905, שלח ויתקין שניהל את בית הספר בכפר תבור אל מנחם אוסישקין את כרוז ה"קול קורא".
ימיו האחרונים
בשנת 1907 לקה ויתקין בסרטן הגרון (סוג של מחלת סרטן) ונסע לווינה כדי לקבל טיפול רפואי. כחצי שנה לאחר מכן יצא לשליחות ברוסיה מטעם "חובבי ציון".
בשנת 1909 חזר לנהל את בית-הספר בראשון לציון, אך בעקבות תלונות סגל המורים וסכסוכים עימם הוא פוטר מתפקידו כמנהל, אך המשיך ללמד בבית הספר.
במאי 1911 החמירה מחלת הסרטן בגופו של ויתקין והוא חזר שוב לווינה לקבלת טיפול רפואי הולם, אך הטיפול נכשל והוא חזר לארץ חלש ותשוש והשתקע בתל אביב.
יוסף ויתקין נפטר אחרי ייסורים גדולים בדירה הקטנה של אמו בתל אביב ביום ד' בשבט תרע"ב, 22 בינואר 1912, בהיותו בן 36.