ריפלקציה - טל שייער

3 ציפיות מההפקה, האם הן התממשו ?

~להבין את הראש של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז.
~להיות סבלנית לילדים כאלה.
~לשחק תפקיד מרגש ולא רק תפקיד קומי.

אחרי ההפקה אני מבינה את הראש של אותם ילדים, אני מבינה מה הם עוברים ביום יום שלהם, מה הם חושבים ואיך הם יגיבו בכל מיני מצבים שונים בחייהם. אני מבינה את הקשיים שלהם, ואת ההתמודדות שלהם עם מצבים שונים. חוויתי בהצגה את מה שהם חווים, ולכן אני יכולה להבין אותם. אני באמת חושבת שזאת זכות גדולה לשחק תפקיד כזה, ולהיחשף לעולם הזה שלהם, שבלי ההפקה לא הייתי נחשפת אליו בצורה ברורה כזאת.
אני ממש רוצה להיות סבלנית לאותם ילדים מעכשיו, דווקא כי אני מבינה כמה קשה להם וכמה הם מתאמצים ומשתדלים, ואנשים לא מעריכים אותם-כי הם לא מצליחים להבין אותם. בגלל שאני מבינה אותם ואת האכזבות שלהם אני מאוד רוצה להיות סבלנית כלפיהם. מקווה שאצליח לעמוד בזה!
אמנם התפקיד ששחיקתי בסופו של דבר היה קומי, אבל היה קטעים שהדמות ריגשה את הקהל ולא רק הצחיקה, וזה הייתה המטרה שלי- לא רק להצחיק את הקהל, אלא גם לשחק תפקיד שירגש אותו.
אחרי ההפקה ובמהלך החזרות ניגשו אליי ואמרו לי שהדמות שלי ריגשה אותם, ואפילו גרמה להם לבכות. ומבחנתי השגתי את המטרה שלי ;)

קשיים ואכזבות :

בהתחלה היה לי קושי להתחבר לתמי, לא הבנתי בדיוק מי הדמות לעומק, מה היא מרגישה ומה היא חושבת. לקח לי זמן להתחבר אליה לעומק, ולהבין בדיוק את מה שהיא מרגישה, ולדעת איך היא מגיבה על כל מצב. בסוף הצלחתי להתחבר אליה ואני מרגישה שהתחברתי אליה בצורה הכי טובה שאפשר, אני מרגישה שאני יודעת בדיוק איך תמי הייתה מגיבה, ומה היא הייתה אומרת.

לא זכור לי אכזבה

נקודות אור :

היו לי כמה נקודות אור במהלך התקופה הזאת:
~קודם כל הצחוקים והאווירה הטובה שהיו בין בנות המגמה תרמו לאווירה, ולרצון להמשיך לעבוד. מגיעים לחזרות ועושים צחוקים וכיף, וזה גורם לך להבין שלמרות התקופה הקשה והאינטנסיבית יש גם צחוקים וכיף, וזה מעודד.
~אחרי שהצגנו לבנות את ההפקה שלנו, ראיתי בנות שממש התרגשו, בכו, ושממש החמיאו שההצגה שלנו חזקה ומעבירה מסר ברור מאוד, זה נתן לי רצון להמשיך כי הבנתי שמה שאני עושה זה לא סתם, וזה באמת הצגה שמעבירה מסר חזק מאוד לחברה, שרציתי מאוד להעביר.
~אחרי שהתחברתי לתמי, הבנות בקבוצה שלי אמרו לי שרואים שאני ממש מחוברת אליה, וזה היה נקודת אור מבחינתי. כי זה הייתה המטרה שלי בהפקת יב להתחבר לדמות שלי כמה שאפשר. היה לי איזה ערב אחרי החזרות שהגעתי הביתה וחשבתי על הדמות של תמי, והבנתי מה היא עוברת וכמה כואב לי עליה. אחרי אותו ערב הבנתי כמה אני מחוברת אליה, וזה היה נקודת אור מבחינתי, זה נתן לי רצון להמשיך לעבוד על הדמות הזאת ולהציג אותה.

לוקחת איתי לחיים :

אני לוקחת איתי לחיים את המסר שהעברתי בהצגה. את ההבנה שלא כל הילדים הם בסדר, וצריך להכיל ולהבין את כל הילדים, ולנסות לעזור להם להתמודד עם הבעיה שלהם לעומק, ולא רק בעזרת כדורים.
צריך להקשיב להם ולהבין אותם, ולהבין שהם מחפשים מישהו לפרוק לו.
בנוסף אני לוקחת איתי שצריך להתייחס לכולם בכבוד, גם אם מישהו שונה מימני והוא מעצבן אותי, לא לזלזל בו ולפגוע בו.
צריך להבין את ההשתדלות של אותם ילדים, להבין שהם באמת מנסים וזה שהם לא תמיד מצליחים לא אומר שהם לא בסדר. להבין שצריך להיות סבלני אליהם.