מושבת זכרון יעקב
לינוי נוקוהי ט'-6 עבודה בהיסטוריה תאריך ההגשה 19/4/2015
2. הקדמה
3. העבודה העיונית
2. שאיפתו הייתה לטפח בארץ טיפוס של איכר יהודי המספק לעצמו את כל צרכיו ואינו נזקק לקנותם מאחרים. לכן השתדל לפתח במושבות ענפי חקלאות רבים ומגוונים. את עיקר מרצו השקיע בפיתוח המושבות. הוא דאג לשלוח מצרפת עופות וביצי-רבייה ממינים משובחים, כדי לפתח את ענף הלול. וכדי שיהיה לאיכרים חלב ממשקם הביא מין עזים טוב השופע הרבה חלב. כן שלח פר מיוחס, כדי לשבח את עדרי הבקר. הברון הירבה לבקר בתערוכות חקלאיות ברחבי העולם, במטרה ללמוד במה ניתן לשכלל את החקלאות במושבות. מן ההשראה שקיבל בתערוכות, הורה להקים בארץ תחנות-ניסיון בתחומי חקלאות שונים. הוא השקיע הון תועפות בניסיונות להקים בית-חרושת לאריגי משי בראש-פינה, בתקווה כי הדבר ייתן תעסוקה גם לאנשי צפת. ביסוד המעלה נעשו בפקודתו ניסיונות להקים בית חרושת לבשמים. כישלונות לא הרתיעו אותו. העיקר שהמושבות יתבססו והארץ תיבנה. לשם כך הובאו ארצה מכונות חקלאיות משוכללות, נחפרו בארות והמים נשאבו מהם במנועים של נפט. כל החידושים הטכניים של אותם הימים הובאו ארצה.
ברוח חזונו הגדול פיזר ממון רב לרכישת שטחי קרקע נרחבים במקומות שונים בארץ, כדי לבנות עליהן מושבות חדשות. הוא השתדל ליצור גושי התיישבות מרוכזים. כן הרחיב את השטחים סביב מושבות קיימות.
3א. אנשי העלייה הראשונה הקימו 34 מושבות וחוות חקלאיות. שבהן התפרנסו מעמל כפיהם ובעזרת תמיכת הברון רוטשילד כ-5,000 נפש. המושבות שרטטו את הפריסה הגאוגרפית ואת התשתית הכלכלית והתרבותית שעליה נבנתה מדינת ישראל.[7]
- פתח תקוה הקרויה "אם המושבות" הוקמה בקיץ תרל"ח (1878) על ידי אנשי היישוב הישן מירושלים ועולים מהונגריה; אך בשל קשיים רבים היא נעזבה. בשנת1883 היא הוקמה מחדש על ידי אנשי העלייה הראשונה.[8]
המושבה הראשונה שהקימו אנשי העלייה הראשונה היא ראשון לציון, בט"ו באב תרמ"ב (31 ביולי 1882), ביוזמתו של "ועד חלוצי יסוד המעלה". זכרון יעקב הוקמה ביום 6 בדצמבר 1882, נר ראשון חנוכה תרמ"ג, על ידי מתיישבים בשליחות וועד המרכזי. חבורת המתיישבים באה מרומניה (יחד עם המתיישבים של ראש פינה), ביניהם משפחות מגאלאץ. ראש פינה, נוסדה ב-12 בדצמבר 1882 (ב' בטבת תרמ"ג), על ידי מתיישבי חבורה יישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת אדמה ממוינשטשברומניה. באותה שנה הוקמו גם נס ציונה, יסוד המעלה ועקרון (היא מזכרת-בתיה); האחרונה הוקמה ביוזמתו ובמימונו של הברון רוטשילד. אחרונה למושבות הגל הראשון, הייתה גדרה שהוקמה בנר ראשון של חנוכה ב-1884 על ידי הביל"ויים.
לאחר מכן הוקמו המושבות רחובות, חדרה, בת שלמה, מאיר שפיה, באר טוביה, הר-טוב, מטולה. באמצעות יק"א (שגם אותה הנהיג ומימן למעשה הברון רוטשילד) הוקמו המושבות: סג'רה, כפר תבור, יבנאל, מנחמיה, גבעת עדה, עתלית ומשמר הירדן.
בכדי לשמור על ביטחון ארץ ישראל הוקמה ("נצח ישראל לא ישקר" שמואל א' ט"ו, כ"ט) "ניל'י"
סיפורה של "נילי" שזור בסיפורה של משפחת אהרונסון, ממייסדי
זיכרון - יעקב, (1882), בתקופה שישראל היתה חלק מהאימפריההעות'מאנית אשר השליטה בארץ עריצות וטרור, מצב זה איים על
עצם קיומו של היישוב היהודי בארץ.
אהרון, הבן הבכור במשפחת אהרונסון, היה מדען אשר גילה את
"אם החיטה" ופירסומו בעולם סייע לו להקים את תחנת הניסיונות
החקלאית הראשונה במזרח התיכון.
סגנו של אהרון בתחנת הניסיונות היה אבשלום פיינברג, צעיר
מחדרה שהיה ידיד משפחת אהרונסון ומאורס גם לבתם הצעירה
רבקה.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה ועקב מכות הארבה שנחתו על
האיזור מונה אהרון לאחראי על המלחמה בארבה כשאיתו
אבשלום סגנו.
אבשלום בעזרת אלכסנדר - אחיו של אהרון - השפיעו על אהרון
להקים את "ניל'י", מחתרת ריגול לטובת האנגלים ונגד
התורכים ששלטו בארץ.
תחילת פעילותם היתה כשאבשלום הגיע למצריים, יצר קשר עם
הבריטים והוחזר באוניה בריטית לארץ.
במשך תקופה היתה מגיעה לעתלית אניה בריטית, מקבלת את
חומר הידיעות ומביאה הוראות.
עבר זמן, הקשר נותק ואהרון מנסה לחדשו, מגיע לאנגליה
וכעבור חודשים נוספים הוא ממשיך מאנגליה למצריים ומשמש
כ"מחלקת מודיעין" לבריטים.
מטרותיה של "ניל'י" היו:
* לסייע לבריטים בכיבוש הארץ מידי התורכים על ידי איסוף
חומר מודיעיני.
* לתמוך בישוב היהודי בארץ - ישראל שסבל בזמן המלחמה
חרפת רעב ומחלות.
* להביא לידיעת העולם את המתרחש בארץ - ישראל.
* לממש חזון הקמת מדינה יהודית בארץ - ישראל.
פעילות המחתרת:
כשנותק הקשר בין אהרון לאנגלים, מחליט אבשלום פיינברג
לחצות את המדבר מהארץ למצרים ולוקח איתו את יוסף לישנסקי.
בדרכם זו נהרג אבשלום. (מקום קבורתו התגלה ליד רפיח רק
לאחר מלחמת ששת הימים ועצמותיו הועברו לקבורה בהלוויה
ממלכתית).
הקשר בין אהרון והאנגלים חודש. שרה קיבלה את הפיקוד על
הרשת בארץ, ומעבירה אינפורמציה רבת חשיבות מהרשת
לבריטים.
"ניל'י" העבירה לבריטים ידיעות וחומר מודיעיני רב על הצבא
התורקי, תנועותיו, עבירות הדרכים, מקורות המים, מסלולי
התקדמות ועוד.
באמצעות אנשי "ניל'י" קטן מספר הנפגעים בקרב הצבא הבריטי
והוחש סיום המלחמה באיזור כולו.
קשריה של מחתרת "ניל'י" אפשרו גם העברת כספים ותרופות
ליישוב היהודי, כדי שיוכל לשרוד, להחזיק מעמד.
בד בבד העבירה "ניל'י" ידיעות עדכניות לעולם החופשי על
המצב החמור של הישוב היהודי.
שיטות פעילותה של הרשת, דרכי העברת האינפורמציה, הקודים,
הסימנים המוסכמים שהיו בינהם, כל אלה מתוארים במוזיאון
באמצעים ויזואליים ואור קוליים כולל סיפור תפיסת הרשת
וגורל חבריה.
3ב. "חקלאות" במושבה:
הברון רוטשילד: ידע שלא על היין לבדו יחיו בני המושבות, שאיפתו הייתה לטפח בארץ טיפוס של איכר יהודי המספק לעצמו את כל צרכיו ואינו נזקק לקנותם מאחרים. לכן השתדל לפתח במושבות ענפי חקלאות רבים ומגוונים. את עיקר מרצו השקיע בפיתוח המושבות. הוא דאג לשלוח מצרפת עופות וביצי-רבייה ממינים משובחים, כדי לפתח את ענף הלול. וכדי שיהיה לאיכרים חלב ממשקם הביא מין עזים טוב השופע הרבה חלב. כן שלח פר מיוחס, כדי לשבח את עדרי הבקר. הברון הירבה לבקר בתערוכות חקלאיות ברחבי העולם, במטרה ללמוד במה ניתן לשכלל את החקלאות במושבות. מן ההשראה שקיבל בתערוכות, הורה להקים בארץ תחנות-ניסיון בתחומי חקלאות שונים.העיקר שהמושבות יתבססו והארץ תיבנה. לשם כך הובאו ארצה מכונות חקלאיות משוכללות, נחפרו בארות והמים נשאבו מהם במנועים של נפט. כל החידושים הטכניים של אותם הימים הובאו ארצה.
מתחילה מגמה של רכישת אדמות, העברת הקרקעות על שם האיכרים (בשלב זה, לא העברה בטאבו אלא בחוזה אבטחת מכירה לטווח ארוך), והרחבת הנחלות העומדות לרשות האיכר בעיקר אדמות פלחה. בנוסף ניתנו לאיכרים תקציבים מיוחדים (בצורה של מילוות), לרכישת פרות, שוורים, מחרשות, עגלות, וגם תקציבים לבניית מתבנים, רפתות ואורוות (למי שעדיין לא היה לו).
הכול בתנאי מלווה לזמן ארוך יחסית. דבר זה הביא לשיפור המצב הכלכלי של האיכר ולהפסקת התלות המנוונת בפקידי הברון. העצמאות הכלכלית אפשרה התפתחות טבעית לפרט ולמושבה ככלל. כתוצאה מהמצב הכלכלי המשופר והשחרור מהתלות בפקיד זה או אחר, נוצרה אוירה של אופטימיות במושבה. הביטחון העצמי גבר ומצב הרוח הכללי היה מרומם. העשייה במושבה גוברת בכל התחומים
ברוח חזונו הגדול פיזר ממון רב לרכישת שטחי קרקע נרחבים במקומות שונים בארץ, כדי לבנות עליהן מושבות חדשות. הוא השתדל ליצור גושי התיישבות מרוכזים. כן הרחיב את השטחים סביב מושבות קיימות.
זיכרון יעקב נתנה לו את ההשראה להמשך הדרך...
מפה מצורפת של הישוב זכרון יעקב
חברת תיירות(2 מקומות החשובים בזיכרון יעקב)
יקבי כרמל
הקמתו
תושבי המושבות ראשון לציון וזכרון יעקב, שנוסדו ב-1882, בתקופת העלייה הראשונה, לא הצליחו בגידול תבואה ונכשלו אף בענפים חקלאיים אחרים, והחליטו לנסות לגדל גפנים. גידול הגפנים הצליח, אבל לא היה ביקוש מספיק לענבים, ולכן חשבו על הפקת יין(בהתחלה יין לקידוש). מאחר שלא היו להם משאבים כלכליים לבניית יקבים, פנו לנדיב הידוע, שהיה הבעלים של יקב שאטו לאפיט רוטשילד, שסייע להם בבניית היקב, ברכישת המכונות, ואף הקים בית חרושת לבקבוקים בטנטורה. בניית היקב בראשון לציון החלה בשנת 1889 ובציר ראשון הוכנס אליו בשנת 1890. גם בזכרון יעקב הוקם יקב שהחל לעבוד בשנת 1890[2].
על מנת להתרחב, החלו היקבים לייצא את היינות, בבקבוקים סגורים וחתומים (מסיבות כשרות) לפולין ורוסיה, יצוא שנחל הצלחה והווה בסיס ליצוא למדינות אחרות. בתערוכה בשנת 1896 רצו אנשי היקב להתהדר כיקב ותיק יחסית ועל כן הציגו את שנת הווסד היקב כשנת 1882, השנה בה נוסדה ראשון לציון.
סניף "כרמל ורשה" נפתח בשנת 1896, "כרמל אודסה" ב- 1898, וסניפים נוספים נפתחו בברלין, המבורג, לונדון, ניו יורק ועוד. כדי להתמודד עם שאלות כשרות, מסרה החברה את הזכיונות להפעלת הסניפים ולשווק היין לרבנים מוכרים.
בשנת 1901 נפתחו חנויות "אגודת הכורמים" ביפו ובירושלים. בשנת 1902 הוקמה חברת "כרמל מזרחי", והשם כרמל מזרחי הוחל על היקבים, חברת השווק והיינות עצמם. היקב היה מקום עבודה לפועלים רבים מאנשי העלייה הראשונה והשנייה, ובהם דוד בן-גוריון. בהקשרו התפתח הווי ייחודי, ועליו התחבר השיר "יקבי ראשון לציון".
ניהול וייצור
משפחת רוטשילד מכרה סופית את חזקתה ביקב בשנת 1957. בעלי השליטה היו מועצת אגודת הכורמים (75%), המונה כ-250 כורמים מכל רחבי הארץ, המגדלים ענבים הנצרכים על ידי היקב, והסוכנות היהודית (25%). בפברואר 2013 נמכרה השליטה (50.01%) ביקבי כרמל לקבוצת משקיעים, לפי שווי של 130 מיליון ש"ח.[3]
מלבד יינות שולחניים, יינות מתוקים (יינות קידוש) ומיץ ענבים (במותג תירוש) עוסקת החברה בייצור ברנדי, ליקרים ומשקאות חריפים, חומץ, ושמן זית. יקבי כרמל מפתחים זני ענבים חדשים במסגרת חוות ניסיוניות וכן עוסקים באיקלום של זנים משובחים מהעולם.
בשנים האחרונות נבנו שלושה יקבים חדשים: יקב הבוטיק, שנמצא בזכרון יעקב, יקב יתיר (רמת ערד) – בבעלות משותפת עם כורמי האזור, ויקב ברמת דלתון.
מנכ"ל ויושב ראש החברה האחרון של היקב היה ישראל איבצן. איבצן מונה למנכ"ל יקבי כרמל בשנת 2005, בעת שאגודת הכורמים נקלעה למשבר מול הספקים והבנקים ורשמה הפסדים של 140 מיליון שקל. איבצן הובא על מנת להוביל תוכנית הבראה ביקב והחל מ-2007 רשמה החברה רווחים. מאז פטירתו משמשת כמנהלת זמנית של היקב מיכל רייס שליוותה את איבצן בתקופה האחרונה. החברה מעסיקה כ-350 עובדים.
היקף מכירות יקבי כרמל לשנת 2003 הסתכם ב-260 מיליון ₪, מתוכו היקף היצוא (מסך הייצור) הסתכם בכ-10%. היקבים מעבדים כ-30,000 טון ענבים בשנה, תנובת כ-12,000 דונם כרמים ברחבי הארץ. תוצרת היקבים מונה כ-2000 סוגי יינות, משקאות אלכוהוליים ותוצרי יין. השיווק עומד על 25 מיליון בקבוקי יין בשנה, ועוד 5 מיליון בקבוקי תוצרים אחרים. תוצרת "יקבי כרמל" מהווה 70% מייצוא היין והמשקאות החריפים של מדינת ישראל.
היקבים בזכרון יעקב[4] ובראשון לציון[5] נחשבים אתרי שימור של המועצה לשימור אתרים.
בית הכנסת אוהל יעקב
בית הכנסת נבנה בתקופת שלטונה של האימפריה העות'מאנית בארץ. לעותמאנים היה חוק בנוגע להריסת בתים: אסור להרוס את הבניין אם הגג בנוי. בוני בית הכנסת ניצלו את החוק הזה, ובאמצע הלילה יצאו כל בני המושבה לבנות בשקט את בית הכנסת, וחיזו אותו בבקרים לאורווה. כל פעם שבאו הפקידים הטורקים לשאול מה הם בונים במקום השיבו בני המושבה שהם בונים במקום אורווה. לבסוף, תוך לילה אחד בנו את גג בית הכנסת ולמחרת בבוקר הופתעו הפקידים לראות שבמקום האורווה קם בית כנסת.
סיפור נוסף הקשור לתחילת הקמתו של בית הכנסת ידוע ממסע הרבנים למושבות. כאשר הגיעו לבית הכנסת בזכרון יעקב, גילו שהבמה נמצאת בקדמת האולם סמוך לארון הקודש, כמקובל אצל הרפורמים. הרבנים בראשות הרב קוק הודיעו שלא יכנסו לבית הכנסת עד שיבטיחו להם כי הבמה תוזז למרכז האולם כמנהג היהדות המסורתית. אנשי המושבה ניהלו משא ומתן עם אנשי הברון רוטשילד, שהיו אחראים על בנין בית הכנסת ומימונו ובנו את הבמה בקדמת האולם, לבין הרבנים. בליל שבת התפללו הרבנים יחד עם אנשי המושבה במקום בו לנו.[1] רק בבוקר השבת, כאשר הובטח להם כי מיד עם צאת השבת הבמה תועבר למרכז, הסכימו להתפלל תפילת שחרית בבית הכנסת.[דרוש מקור]
בכניסה לבית הכנסת יש אולם כניסה צר, ושתי דלתות גדולות המובילות אל פנים בית הכנסת. אולם התפילה הוא גדול, הכולל שני טורי עמודים, התומכים בקומה העליונה ובגג. מעקה העץ בעזרת הנשים גולף על ידי אחד ממייסדי המושבה, משה הירש הרשקוביץ, אשר היה נגר אומן. כמו כן יש שני חלונות ויטראז', כך שעל כל חלון יש את הסמלים של 6 מתוך 12 השבטים. גג בית הכנסת מעוטר בכוכבים, ועל הקירות כתובים שלוש אמרות: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", "ואהבת לרעך כמוך", ו"דע לפני מי אתה עומד". בחזית בית הכנסת הוצב גם שעון אותיות, שכיום כבר לא עובד. גם שעון זה נתרם על ידי הברון כמתנה למושבה. בשנות השמונים הוזמן מהזגג המומחה אדלר זולטן חלון עגול עם מגן דויד במרכזו, החלון בנוי מאלומיניום וזכוכיות צבעוניות שהורכב מעל ארון הקודש. בחגיגות המאה למושבה (בשנת 1982) נוסף על גג בית הכנסת מנורה.
לאחרונה גם נוסף על ארון הקודש עיטור של שבעת המינים. כמו כן, כל הריהוט והספסלים בבית הכנסת הוחלפו.