מערת הנטיפים
מגישה: פיילר טל
מערת הנטיפים
איך מצאו את מערת הנטיפים?
המערה נתגלתה באקראי על ידי אלכס שנברג ואהרון פניג'ל בשנת 1968 לאחר שנחשפה בעקבות פיצוצים שנערכו בשטחה של מחצבה בהר טוב שסיפקה חצץ לבנייה. בעקבות המצאות כמות קטנה יחסית של חצץ אחרי אחד הפיצוצים, גילה שנברג מתחת לערמה חור שגודלו היה כ-60 ס"מ על 60 ס"מ. שנברג זחל לתוך החור וגילה מערת נטיפים גדולה. לימים תיאר את התחושה כ"תחושת בראשית, מקום שבו רגל אדם לא דרכה מעולם". לפי המלצתו של שנברג להנהלת המחצבה, הוחלט לשמר את המערה ולהודיע לרשויות על התגלית. לאחר שהוכשרה לביקור נפתחה לקהל הרחב בשנת 1977[2], ונחנכה רשמית בספטמבר 1977.
כל מיני נטיפים
על שם מי ?
לזכרו של אבשלום - שמורת הטבע מערת הנטיפים מוקדשת לזכרו של אבשלום שוהם, חייל צה"ל שנפצע בזמן שירותו הצבאי ונפטר מפצעיו שלוש שנים אחר כך, בשנת 1974.
איך נוצרת מערת הנטיפים?
מערות נטיפים נוצרות בסלעי גיר ודולומיט. בתחילה מתרחש תהליך של המסת הסלע: מי הגשמים המחלחלים דרך הקרקע ממיסים בדרכם את הפחמן הדו־חמצני שריכוזו בקרקע גבוה והופכים לחומצה חלשה. חומצה זו מכונה "חומצה פחמתית", והיא מסוגלת להמיס את סלעי הגיר והדולומיט בתהליך איטי מאוד הנמשך אלפי שנים. המים החומציים מחלחלים לאורך סדקים, מרחיבים אותם ויוצרים חללים גדלים ההופכים למערות. כשטיפת המים מגיעה לחלל המערה מתחיל תהליך ההשקעה של הסלע: הפחמן הדו־חמצני שהיה במים נפלט, ובעקבות זאת שוקע החומר הגירני (סידן פחמתי) שהיה מומס במים ובונה את הנטיפים, את הזקיפים ואת יתר צורות ההשקעה במערה. פיזורם של הנטיפים והזקיפים במערה אינו אקראי – סידורם עוקב אחר סידור הסדקים בתקרת המערה.
איך נוצר נטיף?
נטיפים – הנטיפים גדלים מתקרת המערה וצומחים כלפי מטה. סביב טיפת המים שהגיעה לתקרת המערה, מתגבשת מעין טבעת של סידן פחמתי, ודרכה עוברת הטיפה הבאה. טבעת מצטרפת לטבעת ונוצר צינור דקיק וחלול שדרכו זורמות טיפות המים. צינורות אלו גדלים בקצב איטי מאוד, והם מתארכים בשיעור ממוצע של 0.2 מ"מ בשנה. כאשר צינור כזה נסתם, המים עוברים לזרום על פניו החיצוניים של הנטיף, וצורתו הופכת לחרוט עבה בבסיסו, צמוד לתקרת המערה וצר בקדקודו. לעתים זרימת המים אינה אחידה והנטיפים מתפתחים בצורה לא סימטרית ויוצרים צורות של "בדים" ושל "אוזני פיל".
איך נוצר זקיף?
זקיפים – טיפות המים הזולגות מתקרת המערה ומן הנטיפים יוצרות את הזקיפים – משקעים הצומחים מקרקעית המערה כלפי מעלה. כאשר קצב הטפטוף מהיר מקצב ההשקעה, הטיפות נושרות, מתנפצות אל הקרקעית, ורק אז שוקע החומר המומס בהן. השקעה בלתי אחידה זו יוצרת זקיפים בצורות שונות: "כובעים מקסיקניים", "פגודות" ושלל צורות אחרות. הנטיף והזקיף שתחתיו עשויים להתחבר זה אל זה וליצור עמוד. גם עמודים אלו יכולים להתחבר זה לזה, ליצור מסכים וכך לחלק את המערה לחללים קטנים יותר. הצורות המרהיבות נוצרו במהלך מאות אלפי שנים, אך אזורים רבים במערה עדיין פעילים, והנטיפים והזקיפים שבהם ממשיכים לגדול. עדות לכך היא קולות טיפות המים הנופלות ומתנפצות על קרקעית המערה. כדי שתהליכי היווצרות המערה ימשכו, מקפידים לשמור בה על תנאי אקלים קבועים: 22 23 מעלות צלזיוס ו־90 100 אחוזי לחות.