בארץ רחוקה
ג'ק לונדון
כשאדם נוסע לארץ רחוקה הוא מוכרח להתכונן לשכוח הרבה ממה שלמד, ולרכוש אלו מנהגים שטבעיים לקיום בארץ החדשה. הוא חייב לזנוח את האידאלים הישנים והאלים הישנים, ורבות הוא חייב להשיב לאחור את הערכים הבסיסים בהם מנהגיו משכבר נוצרו. לאלו עם יכולת הזיקית של הסתגלות, החידוש שבשינוי הוא אפילו מקור של עונג אך אלו שבמקרה נמצקו במוקשחות לתוך המחפורת ממנה נוצרו הלחץ של הסביבה המשתנה הוא בלתי נישא, והם קמלים בגוף ובנפש תחת ההגבלות אותם הם לא מבינים. הקמילה הזו חייבת לפעול ולהגיב – מייצרת רעות שונות ומובילה לתהפוכות חסרות מזל. היה זה יותר טוב לאדם שלא יכול להתאים למסלול החדש שיחזור למדינתו הקודמת שכן אם הוא ימתין יותר מדי, ימות הוא לבטח.
האדם אשר מפנה את גבו למנעמי התרבות הותיקה להתמודד עם הנערות הפראית, עם הפשטות הראשונית של הטבע, יכול להעריך את ההצלחה כיחס הפוך לכמות ולאיכות של הרגליו שקבועים בלי תקווה. הוא יגלה במהרה, אם הוא מועמד ראוי, שההרגלים החומריים הם פחות חשובים. החלפה של דברים כגון תפריט עשיר לתזונה קשוחה, או נעל העור הקשה למוקסין אינדיאני רך וחסר צורה, או את מיטת הנוצות לספה בשלג, הם אחרי הכל דבר קל. אבל מה שבאמת יצבוט אותו היא הלמידה לתת צורה למחשבותיו כלפי כל הדברים, ובמיוחד כלפי אנשים אחרים. כי הנימוסין בחיים הרגילים חייבים להתחלף באהבה לזולתו, שליטה עצמית וסובלנות. אז ורק אז, הוא יכול להרוויח את הפנינה שאין מחיר לה – רעות אמת. חייב הוא לא לאמר "תודה לך" – עליו להתכוון לכך בלי לפתוח את פיו, ולהוכיח זו בתגובה באותה מידה. בקצרה, עליו להחליף את המעשה במילה, את הרוח באות.