עם כל הקורונה שלא עוזבת, והבידודים הלא נגמרים, והחורף שסוגר אותנו בבתים, חלקנו שואלות את עצמנו - איך בכל זאת נצליח לעשות דברים?

ג'סיקה חימנו, יוצרת וכותבת הבלוג המוצלח Fashionably ill, מרצת מוטיבציה, אייקון השראה עבור א.נשים רבות, מתמודדת עם חמש מחלות, שמשפיעות על גופה כמו גם על נפשה: הפרעה דו-קוטבית, אנדומטריוזיס, אסתמה, פסוראזיס, ו-MG. היא סובלת מדיכאונות מאז שהיא זוכרת את עצמה, ובהרצאה מלאת ההומור והחוכמה היא משתפת בטכניקות שלה איך להצליח לחיות עם דיכאון.

כשפגשתי את ההרצאה הזו לראשונה, הייתי בבית עם רגל שבורה ורוח שבורה אף יותר. עם הרגל השבורה כולןם ידעו לעזור לי - היה לי רופא נהדר, ועברתי טיפול פיזיותרפיה קפדני שכלל עיסוי ותרגילים לחיזוק וחזרה לשגרה. אבל הרוח השבורה? איתה נאלצתי להתמודד לבד; אף אחד לא נתן לי עיסוי לנפש, ובטח לא תרגילים לחיזוק הרוח וחזרה לשגרה. מזל שיוטיוב המליץ לי על ההרצאה הזו - בטח הבין יותר טוב ממני מה עובר עלי - וכך קיבלתי מענה גם לצרכים המנטליים שלי.

למעשה הסיפור שלי לא מיוחד, ובטח לכל אחת כאן יש מקרה דומה משלה - על נכויות פיזיות יש אינספור מקורות מידע על איך לחיות לצידן ואיך להרפא מהן במידת האפשר. אבל התמודדויות נפשיות? פחות.

בהרצאה זו, חימנו לא מתיימרת לפתור את הבעיות הנפשיות של כולנו, אלא להציע טכניקות לאיך לחיות לצד מה שעובר עלינו. בין אם אנחנו סובלות ממחלה כרונית, נפשית או פיזית, ובין אם עוברת עלינו אפיזודה זמנית של התמודדות מורכבת - אם אנחנו לא רוצות שהחיים שלנו יעצרו לחלוטין, יש דברים שאנחנו צריכות לעשות כדי לקדם אותם. אבל זה ממש קשה. ממש ממש קשה. ולכן חימנו מציעה טכניקה לאיך בכל זאת להצליח לקדם דברים גם כשאנחנו מוצפות רגשית.

הטכניקה להצליח לעשות דברים כשאת מוצפת רגשית, מורכבת משלושה עקרונות מרכזיים: פרואקטיביות, דחיפות/חשיבות, ורמת קושי.

פרואקטיביות:

השלב הראשון להתמודדות עם הצפה רגשית היא להכיר את עצמך - מה הסימפטומים האישיים שלך שמצביעים על כך שאת מוצפת רגשית? ומה הפעולות שעוזרות לך להתמודד?

האם הפעולות שעוזרות לך להתמודד הם אוכל בריא במקרר? יותר ספורט? עוד מפגשים עם חברות או עם המטפלת? הכיני תכנית שמכילה פעולות שיעזרו לך במקרה הצורך.

האם הצפה רגשית מתבטאת אצלך בחוסר תיאבון? בשינה טרופה? תזהי בעצמך את התסמינים וברגע האמת הפעילי את תכנית הפעולה.

דחיפות/חשיבות:

לחיות לצד הצפה רגשית, בין אם כרונית או זמנית, דורשת להפריד את העיקר מהטפל. לרובנו כנראה יש איזושהי רשימת מטלות, בין אם כתובה, מוקלדת או נמצאת בזכרון. חימנו מציעה - תייגי כל משימה לפי הדחיפות והחשיבות שלה: תבחרי את הסקלה שנוחה לך, לדוגמא 1-5 כוכבים, ככל שמשימה יותר חשובה ויותר דחופה, ככה היא מקבלת יותר כוכבים. ביום שבו את מוצפת רגשית - התעלמי לחלוטין מכל משימה שיש לה פחות מ5 כוכבים.

לדוגמא - לסיים את הפיצ'ר לפני העלאה לפרודקשן בסוף היום - 5 כוכבים. לקרוא ספר מקצועי על תחום שאת לא מכירה וסתם צץ לך בחיפושים לא קשורים - כוכב אחד. ביום שאת מוצפת רגשית בו, הפגיני חמלה עצמית והניחי בצד משימות לא דחופות או לא חשובות.

רמת קושי:

דירוג חשוב נוסף לאותן משימות, הוא רמת קושי, וזה באופן אישי העקרון שהכי עזר לי. כל משימה ברשימה שלך מקבלת ציון בין 1 ל-3. משימה קלה מתויגת ב-1, משימה קשה מתויגת ב-3.

כמו כן, תנסי לזהות משימות בדרגה 3 שאת יכולה להפוך למשימות בדרגה 1/2 - לדוגמא לכתוב תשתית טסטים לפרויקט שלך זה כנראה משימה בדרגה 3, אבל לכתוב טסט אחד לפונקציה אחת פשוטה במיוחד - זו משימה בדרגה 1. תפרקי משימות קשות להרבה משימות קלות.

ביום שבו את מוצפת רגשית, התחילי מהמשימות הקלות ביותר, וכך תבני את הבטחון לעבר המשימות המורכבות יותר.

טיפ של אלופות - הכניסי לרשימה משימות שאת יודעת שתצליחי לבצע, בכך תייצרי תחושת הצלחה שהשגת חלק מהמטרות שלך היום. לדוגמא: להכין רשימת משימות להיום, להתקלח, לאכול ארוחת בוקר - שלושתן משימות שמקבלות אצלי 5 כוכבים מהסעיף הקודם, ודירוג 1 ברמת קושי, וככה כבר כשהתיישבתי להכין את הרשימה הצלחתי בשלוש משימות שלמות ממנה.

עכשיו שסקרנו את שלושת העקרונות - פרואקטיביות, דחיפות/חשיבות, רמת קושי - אני רוצה לתאר איך הטכניקה הזו מלווה אותי בחיי המקצועיים. בכל פרויקט שאני עובדת עליו אני מזהה תוך כדי עבודה משימות קטנות ולא דחופות, שבשגרה יחסית קל לי לבצע אותן, ואולי אפילו משימות שאני מחבבת במיוחד כמו לייצר ויזואליזציה או לעשות אנליזה יחסית פשוטה, או לכתוב פיצ'ר קטן שאני יודעת איך לממש אותו אבל הוא לא מספיק דחוף כדי שאממש אותו עכשיו. ככה אני אוגרת משימות בבקלוג של כל פרויקט. ביום שבו אני מרגישה מוצפת רגשית, כלומר שאני מבינה שאני לא מצליחה לבצע משימות מורכבות, אני חוזרת לרשימה הזו ומתחילה לשלוף משם משימות קלות אך בעלות ערך, שמחזקות את רוחי.

ולסיום, דיסקליימר:

הטייטל המקורי של ההרצאה הוא "איך להצליח לעשות דברים כשאת בדיכאון". אז דבר ראשון כדי להמנע מדקויות של הגדרות קליניות ותחושות אישיות, רציתי להרחיב את המסר לעוד סוגים של רגשות. ומעבר לכך, מצאתי שהמסרים בההרצאה הזו אפליקטיביים לעוד כל כך הרבה מקרים - בין אם עוברת עליך אפיזודה קשה של תסמונת המתחזה ובין אם את חווה אהבה חדשה - זה חשוב לתת מקום לעצמנו להרגיש את הרגשות שלנו, להפגין חמלה עצמית ולפעמים פשט לא להצליח לעשות כלום.

וגם, לפעמים פשוט יש דברים שאנחנו צריכות לעשות, ואנחנו יכולות למצוא את הטכניקות לגרום להם לקרות.

ולכן המסר הכי חשוב שלקחתי מההרצאה הזו הוא התקווה. התקווה שיום שבו אני מוצפת רגשית הוא לא יום אבוד.

בברכת "שנצליח משימות בדרגה 3".

[נכתב על ידי דליה גרצמן]