הקיץ של אביה
מיתר לב
היבט היסטורי:
עלילת הסיפור מרחשת בין השנים 1959-1949 לפני כ- 67 שנים.
שלושה מושגים שמציינים את התקופה שבה מתרחשת עלילת הסיפור שלי הם:
- מעברה:, מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.
- המעברות נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם, בעוד דיירי מחנות העולים פורנסו על ידי הסוכנות היהודית
שוק שחור :
השוק השחור הוא כינוי לפעילות כלכלית הכוללת עסקאות ופעולות שאינן חוקיות. על אף שהכינוי מתייחס לעתים למסחר בסחורות שבמהותן אינן חוקיות כמו סמים או סחורה גנובה, הוא לרוב מתייחס למסחר בסחורות שניתן לרוכשן באופן חוקי אך המדינה מטילה מגבלות על המסחר בהן. הביטוי "שוק שחור" מרמז לסוג העסקאות הללו, הנעשות ב"חושך", מחוץ לטווח הראייה של החוק.
שוק שחור מתפתח כאשר השלטון מטיל מגבלות על ייצור ואספקה של מוצרים ושירותים הסותרים את ביקושי שוק.
העלייה ההמונית: היא העלייה שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. הייתה זו עליית פליטים ברובה - ניצולי שואה מאירופה והפליטים היהודים ממדינות ערב
עלייה זו הביאה לגידול עצום באוכלוסיית המדינה, כאשר תוך 18 חודשים בלבד הוכפלה האוכלוסייה מ-650,000 ל-1,300,000 תושבים. זהו שיעור גידול חסר תקדים בהשוואה לארצות קולטות הגירה.
העולים הגיעו ממספר רב של מדינות וחלקי עולם: מאירופה, מאסיה ומצפון אפריקה. חלקם הביאו מסורת תרבותית שונה מזו של התושבים הוותיקים, אשכנזים ברובם. הקשיים שפקדו את המדינה הצעירה בתקופה זו נעוצים, לפחות בחלקם, בגידול המהיר של האוכלוסייה. המפגש בין עולים וותיקים, והשפעתו על הקולטים והנקלטים כאחד, היה אירוע משמעותי מאוד בתהליך התפתחותה של החברה הישראלית.
היבט סיפרותי:
אביה היא ילדה בת 10, יתומה מאב, החיה בפנימייה כי אמה, הניה, היא ניצולת השואה, חולה בנפשה ומאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי. בטקס סיום הלימודים בפנימייה ב-1951, להפתעתה של אביה, מגיעה אמה לפנימייה ומוציאה אותה משם כי גילתה ששערה של בתה מלא כינים. אחרי שהן חוזרות הביתה לפתח תקווה, אמה מספרת את אביה כדי לבער את נגע הכינים. הקרחת היא מושא לעג עבור הילדים במושבה.
גם הניה היא מושא ללעג ולבוז עבור ילדי המושבה המכנים אותה "פרטיזונכה" ו"משוגעת". אביה לא מאמינה שאבא שלה מת. יום אחד בא למושבה אדם בשם מקס גנץ. אביה, המוצאת דמיון בינו לבין אבא שלה המנוח המופיע בתמונה, מדמיינת לעצמה שהוא אבא שלה. לאחר שעקבה אחריו, מר גנץ כועס על אביה והיא סוף סוף מתסכלת לו בעינים. לאחר כך היא מחליטה שהוא איננו אבא שלה.
אביה רוצה להשתתף בשיעורי הבלט של מיה אברמסון, אך מאחר שאין לה בגדים יפים, מיה לא נותנת לה להיכנס לשיעור. אביה מקללת את מיה ואת אמה רות אברמסון, ולאחר שרות שופכת עליה דלי מים, זורקת אביה אבן, פוגעת בפניה של מיה וגורמת לה לעיוורון זמני. אביה מבקרת אצל מיה בבית החולים ומבקשת ממנה סליחה, וזו סולחת לה.
אביה חוגגת יום הולדת 10 ואף אחד מהילדים בשכונה לא מגיע. אביה עצובה ומאוכזבת מאוד.
רות עורכת מסיבה לכבוד ההבראה של מיה ואביה ואימה לא מוזמנות. הניה מחליטה לערוך לה ולאביה נשף קטן בביתן והן רוקדות יחד.
בסוף הספר, חוטפת הניה התמוטטות עצבים ונלקחת בחזרה למוסד הרפואי. מאיה דופקת על דלת ביתה של אביה, אביה פותחת לה והן יושבות ומדברות. אביה ומיה נפרדות כידידות אך אביה מאבדת עניין בחברות עם מיה. אביה חוזרת בסוף לפנימייה.
לדעתי הדילמה העיקרית בסיפור היא של אביה: האם לנסות למצוא ולברר מיהו אביה או שמא להניח לנושא לעזור לאמה המסכנה שצריכה להתמודד עם מציאות הכשה שכזאת בכל יום ועדיין עולות לה מחשבות נוראיות על השואה שהותירה לה את אביה בלבד.
מבחינתי, נקודת השיא בסיפור היא שלאחר נזיפות רבות מאמה וזלזולים באביה מצד ילדי השכונה על הקרחת שלה אביה נותרת רגשות אשם נוראיות על פציעתה של מיה, ילדה שלעגה לה אך אביה נהגה בפזיזות ופצעה את עיניה. באותו הרגע אביה מחליטה "להעניש" את עצמה ולפצוע את רגליה עד שהן הופכות לכחולות מסימנים שמבטאים את הכאב והייאוש שלה מהאירועים האחרונים. הקטע הזה ריגש אותי במיוחד מכיוון שלמרות זעמה של אמה של אביה על פזיזותה כשראתה את כאבה של אביה, ומבלי שביקשה היא דאגה לה וטיפלה בה במסירות כמו שרק אמא יכולה לטפל בביתה ותוך כדי הראתה האבה
גילה אלמגור :
גילה אלמגור אגמון נולדה ב־22 ביולי 1939 היא שחקנית, סופרת ותסריטאית ישראלית. שיחקה בהצגות תיאטרון רבות וכן בכ-50 סרטי קולנוע - עובדה שזיכתה אותה בכינוי "מלכת הקולנוע הישראלי". כלת פרס אופיר ופרס ישראל לקולנוע.
הספר הקיץ של אביה מבוסס על חייה של גילה אלמגור, גילה אלמגור נולדה בפתח תקווה בשם "גילה אלכסנדרוביץ", וגדלה בכפר סבא. ילדותה הייתה קשה: אביה, מקס אלכסונדרוביץ' שהיה שוטר במשטרה הבריטית, נרצח בחיפה על ידי צלף ערבי, גילה נולדה ארבעה חודשים לאחר הרצח, ואימה הניה - שסבלה מחלת נפש קשה גידלה אותה בעוני.
ב-1952כשהייתה בת 13 התחתנה אמה בשנית וגילה נשלחה לפנימייה בכפר הנוער "הדסים", שם למדה בחוג דרמה בהדרכת צבי רפאל. לאחר שנתיים ב-1954 החליטה להיות עצמאית ועברה לגור בתל אביב, ליד תיאטרון הבימה, ולמדה משחק בסטודיו הדרמטי של תיאטרון הבימה בתל אביב.
נקודה אישית :
ןאני בתור בת מבינה מזה ליהיות בלי שיער .זה קשה ליראות בנות עם שיער ארוך ושאק אני היחידה עם שיער קצר .
מקוה שנהנתם מיתר .