הצגת הלמידה: רוחמה שטיין

join our production: febuary 11th

אני מרגישה שהצלחתי להטמיע את הרעיון של השאלה הפורייה בתוך העבודה על ההפקה. התלמידות למדו לפתוח את הראש לשאלות ולא לסימני קריאה. אני אישית מרגישה שזה מדבר אליי הרבה יותר מאמירה מפני שקטונתי לומר לאחרים מה עליהם לעשות/איך להתנהג וכו' בעיקר כאשר אני לא נמצאת בנעליהם.

בנוסף התחלתי לעבוד עם השאלה הפורייה בכיתה י וי"א. בכיתה י' אנחנו מתנסים בשאילת שאלות על מחזות שאנחנו לומדות בכיתה בפורום קבוצתי.

בכיתה יא הבנות מתנסות בשאילת שאלות בסצנות הנבחרות לקראת הפקת י"א.


השאלה הפורייה גורמת לנו להיפתח להמון תשובות וקבלת דעות אחרות. אני מאמינה שזהו אחד העקרונות החשובים הנלמדים כתלמידת מגמת תיאטרון.

למידה משמעותית- חקר פעיל

החקר הפעיל לקח את העבודה על ההפקה צעד אחד קדימה. אני מרגישה שהשנה במקום להתחנן מהם שיילכו ויחקרו את החומר, המידע, האופציות המרובות הניתנות להן בכדי לחקור את הנושא שהן בחרו לעבוד עליו, נתתי להן עבודה (תחנה) לחקור את הנושא מכל ההיבטים. לאחר שהן חקרו והציגו בפני כל הקבוצה, נוצר דיון מרתק סביב הנושא בכלל וסביב המידע שצריך או לא צריך להיכנס להפקה. בנוסף לדיון שנוצר סביב הפרזנטציה של המחקר הדיון עולה שוב שוב תוך כדי עבודה על סצנות. לדוגמא: בהפקת "תיאבון" עלה רעיון ליצור סצנה סביב האמהות של החולות. הסצנה משקפת את האימהות שדחפו את הבנות שלהן להפרעות אכילה. כאשר שאלתי את התלמידות האם הן לא חושבות שזה מחמיר מידי עם האמהות שלהן ותהיתי אם זה משקף את המציאות הן ענו שבעבודת החקר הן קיימו ראיונות עם חולות שסיפרו להן סיפורים כאלו. אחת סיפרה שאמא שלה הייתה אומרת לה שהיא שמנה מידי. אחרת אמרה שאמא שלה אמרה לה להקיא את האוכל שהיא אכלה כי היא עלתה במשקל. תלמידה שלי סיפרה שהיא ראתה סרטים דוקומנטריים כחלק מהחקר שלה שהביעו גם כן את צורך של האמהות של החולות שיהיו רזות או ההתעסקות ברזון באופן אובססיבי בבית.

החקר הוכיח את עצמו. הבנות מעלות סצנות ממקום מושכל ולא רק אמוציונלי.

אי נוחות- ימה? למה מה??

משום מה אני נרתעת מה- ימ"ה.

אני לא מצליחה להבין איפה להכניס אותו לשיעור? האם ממש ללמד אותו או שזה כחלק מהתהליך של לתמיד במגמה? הרשימה הארוכה הזאת מלחיצה אותי. גם מרגיש לי שבחלקו הוא חוזר על עצמו. דבר נוסף הוא שבהמון משימות ישנם כלכך הרבה קריטריונים שנכללים בתוכו ושוב שזה חוזר על עצמו. אז למה. כמובן שאנחנו מטמיעים את זה כמורים תוך כדי תהליך העבודה על ההפקה ובכלל בשלושת השנים של המגמה. אז למה צריך ממש לשים את זה בטבלה. האם זה פשוט בכדי לתת לו שם ושנזכור שזה חלק חשוב בלמידה או שגם לתלמידים אנחנו חייבים לתת לזה שם ולדאוג שהם יידעו שהם למדו את זה. אני אישית מרגישה שלא להכל צריך לתת שם. בעצם יש דברים שהם קורים בעצמם ומתחת לפני השטח ולאחר מכן לאחר רפלקציה הם יבינו מה הם למדו ומה קרה תוך כדי עבודה.

מחוונים- לא בטוחה שהצלחתי להבין אותם

מחוונים, אני לא בטוחה שהצלחתי להבין איל להשתמש נכון במחוון. אני השתמשתי במחוון שהכנתי בהשתלמות אך כשאר באתי לתת את הציון למשימה על פי המחוון אני לא הצלחתי להבין איך לתת את הציון . עדיין הציון הרגיש לא אמורפי ולא כלכך ברור לא לי ולא לתלמידות. כך שמה שקיוויתי שהוא יעשה הוא לא כלכך הצליח לי...


נגמר הזמן אז אסיים זאת בהמשך :(...