דוד וגוליית

שמואל א' פרק י''ז

Big image

מדוע בחרנו בתמונה זו?

בעיניינו תמונה זו מתארת בצורה הטובה ביותר את ניצחון דוד על גוליית.

תמונה זו מיוחדת משום שכל העם והפלשתים סביב דוד וגוליית שמובס על ידו.

גוליית הפלישתי אמור להיות בלתי מנוצח אך דוד בעזרת החכמה ובעזרת ה ניצח אותו מול בני ישראל והפלשתים ההמומים . עצם זה שדוד הקטן מחזיק בראשו של גוליית מחזק את כוחו ואת היותו להיות מלך על ישראל .

שריון הברזל והחרב הגדולה והמאיימת שמוטלת על הרצפה כאות הפסד של הפלשתים במלחמה .

בנוסף ,בתמונה דוד הקטן והחלש שאף אחד לא האמין שיביא את העם לניצחון ,עומד על גוליית וכך מביס אותו .

האם הציור תואם את הפסוק המקראי?

"וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת־יָדוֹ אֶל־הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי אֶל־מִצְחוֹ; וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו אָרְצָה׃ וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן־הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן, וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ; וְחֶרֶב אֵין בְּיַד־דָּוִד׃ וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל־הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת־חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ, וַיִּכְרָת־בָּהּ אֶת־רֹאשׁוֹ; וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי־מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ"

(שמואל א' פרק י''ז פסוקים מ''ט-נ''א)

בפסוק המקראי מתואר את דוד משליך את הקליע על גוליית ופוגע במצחו, האבן חדרה למצחו וגוליית נפל ארצה. דוד התגבר עליו באבן, פגע בו והרג אותו, אפילו חרב לא הייתה בידו. דוד נעמד מעל הפלשתי, לקח את חרבו והרג אותו. אחר כך כרת בחרב את ראשו.

וכך מתואר בתמונה, דוד נעמד על גוליית לאחר שכרת את ראשון והוא מחזיק בו ומתגאה בו מול כל הפלשתים ההמומים שראו שגיבורם מת, וברחו.

מוסר ההשכל העולה ממלחמת דוד בגוליית

אחד המיתוסים המופלאים והידועים ביהדות ובעולם כולו הוא הקרב בין דוד וגוליית. סיפור של ניצחון המעט מול המרובה, של החלש מול החזק, של הצדק מול הרשע, של הדלות מול השפע ושל התחכום אל מול הממסד הצבאי המקובל. זהו סיפור מרגש על איש פשוט, רועה צאן שברגע של אומץ, נחלץ לעזרת חבריו ועמו ויוצא נגד הגדול והמפחיד מכולם – גוליית. מכך אנחנו למדים כי החזק לא תמיד מנצח, ניצחון במוח מאשר בכוח. ככל הנראה, גוליית עמד ופניו אל מול השמש שהייתה בכוון דרום-מזרח (לעומת דוד שהיה בגבו אל השמש מאחר והגיע מכוון תל עזקה) . השמש סנוורה אותו ומנעה ממנו לראות את דוד שהתקרב אליו. דוד היה מודע היטב ליתרון של כווני השמש וכך ניצח את גוליית בדרך המוח ולא דווקא בכוח, הרי גוליית חזק ומאיים יותר מדוד, נער רועה הצאן.

מדוע דוד התנדב לצאת לשדה הקרב?

שלושת אחיו הגדולים של דוד הם חיילים בצבא שאול. אביהם, ישי, שולח את דוד הקטן מבית לחם לשדה הקרב כדי להביא צֵידה לשלושת אחיו. דוד משאיר את הצאן בידי שומר ומגיע לשדה הקרב.

עוד הוא מבקר את אחיו, והנה, כמדי יום ביומו, גוליית הפלשתי מתייצב בעמק שבין מחנה פלשתים למחנה ישראל, וקורא לבני ישראל לשלוח מולו לוחם לדו-קרב. דוד שאל את האנשים שעמדו על ידו: "מה יֵעשה לאיש שיהרוג את הפלשתי הזה וכך יסיר בושה גדולה מעל ישראל? מי הוא בכלל הפלשתי הערל הזה, שהוא מעז ללעוג לצבאות אלוהים חיים?". האנשים השיבו כפי שהבטיח המלך: "כך וכך יֵעשה לאיש שיהרוג את הפלשתי".

אליאב, אחיו הבכור של דוד, שמע אותו מדבר עם האנשים וכעס עליו מאוד. דברי דוד נשמעו. לאחר שנאמרו גם לשאול, שלח המלך להביא את דוד אליו. דוד אמר לשאול: "לא צריך לפחוד ממנו. אני, עבדך, אלך להילחם בפלשתי הזה". שאול השיב לדוד: "אינך יכול ללכת להילחם בפלשתי הזה. אתה רק נער, והוא איש מלחמה מנעוריו". דוד אמר לשאול: "עבדך רעה את צאן אביו. בא אריה או דוב ולקח שה מהעדר, אבל אני רדפתי אחריו, הרגתי אותו והצלתי מפיו את השה. כשהתנפל עליי, החזקתי ברעמה שלו והיכיתי בו עד שמת. גם את האריה וגם את הדוב הרג עבדך. הפלשתי הערל הזה יהיה כמוהם כי לעג לצבאות אלוהים חיים. ה', שהציל אותי מהאריה ומהדוב, יציל אותי מהפלשתי הזה!".
שאול אמר לדוד: "לך, וה' יהיה אתך!". דוד רצה להציל את כבודם של עם ישראל ולאלוהי ישראל.

שילב מפת מקום הקרב- עמק האלה

עמק האלה הפורה ורחב הידיים היווה איזור מעבר חשוב בין איזור ההר (תחום התיישבותו של עם ישראל) לבין השפלה ומישור החוף (תחום מושבם של הפלשתים והכנענים).
Big image

שיר הקשור בדוד וגוליית / להקת כוורת

כוורת - גוליית

הדומה והשונה בין השיר לסיפור המקראי

"כל התנ"ך פחד ממנו כמו מפיל,
גיבורים ברחו הביתה,
לוחמים זייפו ת'גיל.
הם קראו לו "השד מאשקלון".

בית זה בשיר מתאר את יכולתו של גוליית לעורר פחד בכל הסובבים לו, גם הפלשתים, גם עם ישראל וכמו שכתוב בשיר, כל התנ''ך פוחד מגוליית הגדול והחזק מכולם.
מטאפורת הפיל מתארת את גודלו וחוזקו כפיל, חיה עוצמתית וחזקה מאוד בטבע.
"הנה בא אלינו, בא אלינו
גולי, גוליית
מקווה שגם הפעם
הוא יחשוב אותי נחמד.
הנה בא אלינו, בא אלינו
גולי, גוליית,
מקוה שלא ידרוך עלי,
יעשה אותי גמד."
פזמון השיר שחוזר מספר פעמים שמדגיש את חוזקו והפחד מהסובבים שלא ידרוך עליהם, מרוב גודלו והעובדה שהוא החזק ביותר במלחמה.
השוני בין השיר לסיפור המקראי מתבטא בבית הזה:
"דוד מלך ישראל
קם בבוקר לטייל,
מרחוק רואה המון סואן
צועק "הצילו!"
בלי לחשוב יותר מיום
התייצב על המקום,
חוץ משני גמלים וגדי
עוד לא ידעו אז מיהו."
בית זה נכון חלקית, הרי ידעו מיהו דוד, נושא הכלים הקטן של שאול המלך. התייצב על המקום לאחר חשיבה על האם ללחום בגוליית הפלשתי החזק מכולם או לוותר כי זה חסר סיכוי. דוד רועה הצאן הצעיר הוכיח את חוזקו על גוליית הלוחם האדיר.

האם חוקי הפיזיקה השפיעו על ניצחון דוד?

על פי דבריו של המרצה, למעשה, הרוגטקה היא נשק בעל עוצמה אדירה.
כשדוד מסובב אותו כך, הו מסובב את הקלע בערך בשש או בשבע סיבובים לשניה, וזה אומר שכשהאבן משתחררת, היא טסה קדימה ממש מהר, סביר להניח שבמהירות של 35 מטר לשניה. זה הרבה יותר מהיר מזריקת בייסבול ע"י מגישי הבייסבול הטובים ביותר. יתירה מזאת, האבנים בעמק האלה לא היו אבנים רגילות, הן היו מבריום גופריתי, שהמשמעות היא שיש להן צפיפות כפולה מזו של אבנים רגילות. בחישובים בליסטיים של עצמת העצירה של האבן שנורתה מהקלע של דוד, מקבילה לעוצמת העצירה של קליע מאקדח בקוטר 0.45. זה נשק בעל עוצמה אדירה.

דעותינו אודות מסקנותיו של המרצה

מסקנותיו של המרצה מאוד ברורות, הוא אומר שטעינו בצורה עמוקה בהבנת גוליית, הוא אינה כפי שהוא נראה. יש כל מיני רמזים לכך בטקסט המקראי, דברים שבמבט שני נראים תמוהים ולא עולים בקנה אחד עם הדימוי של הלוחם האדיר. התנ"ך מדגיש שגוליית נע בכבדות ובאיטיות וזה דבר מוזר לתאר כך את הלוחם האדיר ביותר בזמן הזה. בנוסף לכך, הזמן הארוך שלוקח לגוליית להגיב למראה של דוד המתקרב אליו, יורד מן ההר לעמק, וברור כי הוא לא מתכונן לקרב פנים אל פנים, הוא אפילו לא נושא חרב. גוליית נראה שהוא אדיש למה שקורה ביום הזה. ויש את האמרה המוזרה שהוא אומר לדוד:"הכלב אנוכי, כי-אתה בא-אליי במקלות"? מקלות? הרי לדוד יש רק מקל אחד.

באותה תקופה, ובדרך כלל כשהגובה של מישהו כל כך חריג מהנורמה, יש הסבר לכך. ההסבר הנפוץ ביותר לסינדרום "ענקים" הוא מצב הנקרא אקרומגליה. ולאקרומגליה יש מספר תופעות לוואי מובהקות הקשורות אליה, התופעה העיקרית קשורה לראיה.

אנחנו אהבנו את המילים של המרצה ואת צורת ההתבטאות שלו והסבר סיפור דוד וגוליית, נימוקיו כלפי דעותיו וליקוי הראייה של גוליית הצליח לשכנע אותנו במילותיו. עצם זה שגוליית נע בכבדות ושהוא משתמש בביטוי "לכה אלי", מרמז על הפגיעות שלו. לכה אלי, כיוון שאני לא רואה אותך.

האם אנחנו מקבלות את טענותיו של המרצה?

אנחנו מקבלות את טענותיו של המרצה באופן חלקי.
כשהמרצה טוען על מחלת האקרומגליה שגוליית לקה בה, דבר זה סקרן אותנו מאוד וגם לנו לחשוב פעמיים ולהבין את הסיפור מנקודת מבטו של המרצה, אשר מביא הוכחות ונימוקים משכנעים לליקוי הראייה של גוליית הלוחם האדיר.
בנוסף לכך, המרצה טוען ומפרט את החוקי הפיזיקה אשר השפיעו על ניצחונו של דוד- מספר הסיבובים של הקלע, מהירות האבן שמשתחררת והחישובים הבליסטיים. המרצה אפילו לא מזכיר את ה' בניצחון ועל כך אנחנו חולקות עם דעתו. בעיניינו ה' היה עם דוד כל הזמן, ודבר זה השפיע על נצחונו. דוד היה נער חכם ואינטיליגנטי מאוד וידע בדיוק כיצד הוא יכול לנצח את גוליית הענקי שהיה מצויד ומוגן היטב, זה נראה מהצד כחסר סיכוי אך דוד לא איבד את ביטחונו ולא וויתר וכך ה' שידע שדוד הולך לנצח. לכן אנחנו מקבלות טענותיו של המרצה באופן חלקי.