תרבות דיגיטלית
ערך רני בן זאב
תמצית הזירה
זירה זו עוסקת בתרבות החדשה שעוצבה בין השאר על ידי אמצעי התקשורת החדשים, התקשורת הדיגיטלית, ובמיוחד ביחסים בין תקשורת דיגיטלית לבין תחומים כמו פוליטיקה, כלכלה, חברה ועוד. השינויים הטכנולוגיים הדרמטיים של העשורים האחרונים – צמיחתה של תקשורת דיגיטלית, מבוססת מחשב, לא נשארו רק בתחומי התקשורת, אלא הובילו לעיצוב שונה של הדרכים בהן אנחנו מתקשרים בינינו ומכאן לשינויים בתחומי חיים נוספים. בזירה הזו נעסוק במאפיינים של התקשורת הדיגיטלית ואת הקשר שלהם לתחומי חיים נוספים כדי להבין טוב יותר את החיים "כאן ועכשיו".
הזירה מבקשת להציב "תמרורי אזהרה" ולסמן מגמות חיוביות ושליליות של התרבות הדיגיטלית אותה מעצבים כלי התקשורת החדשים. תמרורים אלו נדרשים מפני שלצעירים יש פחות כלים להשוואה מול תרבות שאינה דיגיטלית ולכן פחות מודעות לחסרונות של התרבות בה הם פועלים.
חשיבות הזירה היא כפולה:
(1) זו זירה רלוונטית מאוד לתלמידים ויכולה לעזור מאוד לקרב את הלימוד אליהם. אפשר בזירה זו לתת לתלמידים יותר מרחב ויוזמה: להטיל עליהם את היוזמה להציג דוגמאות חדשות ועדכניות בהם הם מתמצאים – לרוב, טוב יותר מהמורים.
(2) זירה שמשיקה לכלל הזירות בהם עוסקים במהלך הלימודים וכדאי בכל פעם שמלמדים זירה לחפש התייחסות לתרבות הדיגיטלית: עיתונות דיגיטלית שמשנה את החדשות, פרסום בעידן הדיגיטלי (טירגוט, פרטיות), הבניית מציאות בעידן הדיגיטלי ועוד
מושגי מפתח
דטרמיניזם טכנולוגי
הטכנולוגיה קובעת את פני האנושות ומכוונת את דרכה ההיסטורית באופן מוחלט ובתהליך בלתי-נמנע.
התפתחותו של אמצעי תקשורת חדש איננה רק תולדה של נסיבות היסטוריות-חברתיות, אלא גורם המשפיע וקובע נסיבות עתידיות.
השינויים הנגרמים בחברה ע"י טכנולוגיית התקשורת הם בלתי נמנעים ע"י אדם.
סוג התקשורת/סוג הסימנים מעצב את התפיסה ו/או את מבנה החברה.
מרשל מקלוהן, חוקר קנדי שמשתייך לאסכולת טורונטו, דטרמיניסט קשוח. הוא ייחס לטכנולוגיה השפעה חזקה, בעלת השפעת מיקרו- הטכנולוגיה משפיעה על מערך החושים והתפיסה של כל אחד מאיתנו
המדיום הוא המסר
מרשל מקלוהן טבע את גישתו בכדי להסביר את הגישה שלו. טוען שהאפקט של הטכנולוגיה טמון באופי שלה ולא בתוכן שמועבר באמצעותה. לכל מדיום יש שפה משלו, כאשר בכל תקופה יש מדיום אחד שהוא דומיננטי יותר מהאחרים, והוא גורם לחברה להסתכל על המציאות דרך המשקפיים של אותה טכנו'.
לדוג'- נורת החשמל, זה לא משנה איזה שימוש אנו עושים בנורת החשמל, אם זה כדי להאיר ניתוח מוח מורכב או משחק כדורגל לילי, התוכן לא משנה, מה שחשוב הוא המסר שטמון בטכנו' עצמה שזה לבטל את התלות באור יום
* גישה רחבה וחשובה שזכתה להרבה ביקורות.
* השאלה היא מי משפיע על מי הטכנולוגיה על החברה או להיפך, או ששניהם משפיעים אחד על השני?
*הטענה של גישת הדטרמיניזם טכנולוגי היא שהטכנולוגיה משפיעה על החברה. שינוי טכנולוגי מביא לשינוי חברתי, התפתחות טכנולוגית תביא להתפתחות חברתית.
מדיה חברתית
מדיה ברשת האינטרנט, שמבוססת על תוכן גולשים. החידוש המרכזי שמאפשרת הטכנולוגיה הדיגיטלית הוא היפוך התפקידים: בעוד בתקשורת המסורתית יש צד מוגדר של "מוען"שמייצר תכנים ומפיץ אותם וצד שני של "נמענים"שקולט את המסרים (קולט, מפענח, מגיב), הרי שבמדיה חברתית, שפותחה על רשת האינטרנט הקהל הוא גם נמען וגם מוען – המדיה כולה מבוססת תוכן שמייצרים הנמענים/מוענים. מדובר ב"תוכן שיתופי", כלומר, תוכן (טקסט, תצלומים, סרטונים) שפעמים רבות אין לאיש עליו שליטה. הוא מופץ לרשת האינטרנט וחשוף לרבים (לעיתים עם מגבלות מסוימות). מילים אחרות: האזרחים מייצרים את התוכן, מפיצים את התוכן ומשתפים אותו וכך נוצרות קהילות (רשתות חברתיות) שמבוססות על אינטרסים כלכליים, תרבותיים, חבריים, פוליטיים וככו'.
מדיה חברתית נעשית במגוון דרכים ופלטפורמות:
בלוגים– הקמת אתר ובו תוכן שמיוצר באופן עצמאי
אתרי וויקי– כמו וויקיפדיה, אתרים שמבוססים על תוכן שהגולשים מספקים ומעבדים.
רשת חברתית– פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם לינקדין וכו'– פלטפורמות שעיקרן שיתוף תכנים בין חברים. כל רשת מאופיינת בתכנים מסוימים (סרטונים, טקסט) או לקהל יעד מסוים (עסקי, חברי) או בשכבת גיל.
אתרים לשיתוף תמונות/סרטונים– פליקר, טיק טוק, יוטיוב – הפצה לרשת של סרטונים ותצלומים.
פייק ניוז
שקר המופיע בצורה של ידיעות חדשות. מידע מומצא שמטרתו להונות את הציבור למטרות פוליטיות או מסחריות. ידיעות כוזבות שמוצגות כאילו הן אמיתיות. ברשת האינורנט ישנם אתרים שכל מטרתם היא להפיץ מידע שקרי כאילו הוא מידע חדשותי אמין לצורך רווח כספי מפרסומות או לצורך הטיה פוליטית. חשוב לציין כי בתרבות דיגיטלית בה התקשורת המרכזית היא רשתות חברתיות ובה אנו מוצפים במידע מכיוונים שונים ובלי יכולת לבחון את אמיתות המידע המגוון, יש פריחה של פייק ניוז.
ערוץ 10 בהתנצלות בפני המיליארדר שלדון אדלסון
דיפ פייק
זיוף של פס קול או של צילום כך שממחברים בין סאונד לויז'ואל שלא שייכים זה לזה. לא מדובר רק ב"הדבקה", אלא בהתאמה מושלמת. הייחודיות של התופעה היא שימוש בבינה מלאכותית שמתאימה את המראה לסאונד באופן כזה שהקהל לא יכול לדעת שמדובר בזיוף. כל עוד הסרט הומוריסטי הקהל יכול לדעת שהתוכן לא מתאים למי שאומר אותו, אבל בהקשרים אחרים אין יכול לדעת שזה מומצא ולא אמיתי. נעשה בכך שימושים גם בתכנים פורנוגרפיים כשהצמידו מראה של נשים מפורסמות לסרטי פורנו. כאן ראיון מומצא של אביגדור ליברמןעם אנשי מועדון לילה; כאן דוגמהכיצד המציאו נאום של אובמה, ראו ב-0:44 מתחלף הקריין.
אלימות ובריונות ברשת (כולל הסתה ברשת)
התנהגות פוגענית, שמבצעיה משתמשים באמצעים טכנולוגיים כמו האינטרנט, הרשתות החברתיות והטלפון הנייד במטרה להשמיץ, להטריד, להביך, להפחיד או לתקוף מישהו. בריונות מקוונת יכולה להתרחש בכל אחד מאמצעי המדיה הדיגיטליים. היא יכולה להיות מילולית, והיא יכולה להתבטא גם בפרסום של תמונות או סרטונים. מדובר בהתנהגות חזרתית (חוזרת על עצמה), תוך שימוש לרעה בכוח בעזרת האמצעים האלקטרוניים שצוינו לעיל. כדאי לדעת כי גם הפצת תכנים ולא רק יצירת תכנים פוגעניים נחפשת כמעשה אלימות ובריונות ברשת. הקלות של יצירת תכנים פוגעניים והפצתם המהירה והקלה לקהל המוני מאפשרת התנהגות אלימה ובריונות בהיקפים הולכים וגדלים.
ילידים דיגיטליים / מהגרים דיגיטליים
אנשים שנולדו למצב בו התקשורת המרכזית היא תקשורת מתווכת מחשב. לעולם בו רשת האינטרנט ממלאת תפקיד תקשורתי מרכזי וטלפונים ניידים הם אמצעי תקשורת נגיש. ילידים דיגיטליים מיומנים יותר בתפעול ושימוש בטכנולוגיה לאימוץ חידושים טכנולוגיים.
מהגרים דיגיטליים – בני הדור שקדם לילידים, שנולדו לפני שהמחשב הביתי ורשת האינטרנט הפכו לתקשורת דומיננטית. הם אימצו את התקשורת הדיגיטלית בשלב מאוחר יותר בחיים ולכן זו אינה "שפת האם"שלהם (כמו במקרה הילידים הדיגיטליים), אלא שפה שהם אימצו בגיל מאוחר. מכאן שהם יותר מתקשים בתפעול ובאימוץ חידושים טכנולוגיים.
מושג חדש שהתפתח עם התפשטות התרבות הדיגיטלית וחדירת הרשתות החברתיות לתקשורת היומיומית. תחילה החלו אנשים לכתוב בלוגים ואתרים פרטיים עם תוכן במגוון נושאים, עם תפוצת הרשתות החברתיות, החליפו דפי פייסבוק/אינסטגרם/יוטיוב וכו'את האתרים והבלוגים. יתכן כי במידה רבה מחליפה את מושג "מנהיגי דעה"של התקשורת המסורתית. לעיתים אנשים אלו בעלי מעמד מחוץ לרשת (כלומר, הם מגיעים מתחומי הבידור, האופנה, חלקם זמרים/אמנים מפורסמים), אבל לעיתים הכוח שלהם נגזר אך ורק מהיותם בעלי חשבונות ברשתות החברתיות עם מספר רב של עוקבים. לאנשים אלו כוח רב בעיצוב דעת הקהל בתחומים שונים (ובעזרת שיתופי פעולה כלכליים עם גופים מסחריים). דוגמאות: אשלי בקשישהתחילה מוולוג איפור וצמחה ל"אושיית"רשת בתחום הלייף סטייל, דף האינסטגרם של תומר אומנסקיבנושא אפייה או עמוד האינסטגרם של נעה רוזיןבנושא אוכל וקוקטיילים וכן אתר ביקורת הסרטים העצמאי של יאיר רווהשנחשב מאוד בתעשייה.
מצד אחד, יצרני תוכן חדשים נראים יותר אמינים, הם "דומים"לקהל, אינם חלק מהתקשורת הממוסדת ולכן נדמה כי הם נטולי אינטרסים (מסחריים, פוליטיים וכו'). מצד שני, אין בקרה: אין עורכים, אין אחראים, איש לא בודק את התוכן האם זה אמין והקהל נדרש לבדוק בעצמו ולהחליט בעצמו מי אמין ורציני ומי פחות. כיום ברור שהמפרסמים זיהו את ה"איום"ומקיימים שיתופי פעולה מסחריים גם עם בלוגרים ויצרנים פרטיים. לקהל המיומן ברור שבתוכניות בישול מהללים שימוש בכלי מטבח מסוימים כיוון שהם שילמו על תוכן שיווקי ואילו אדם בביתו נראה תמים ואמין. מצד שני, ברור כיום כי גם לאנשים פרטיים משלמים כדי שיופיעו בבלוגים ובאתרים הפרטיים.
תרבות אלגוריתמית + אלגוריתם
אלגוריתם הוא מושג במתמטיקה, אבל בהקשר של תקשורת וחברה הוא שייך לזיר הדיגיטלית ולכן לשלל זירות נוספות. אלגוריתם הוא חישוב מתמטי שהמערכת יכולה לעשות בצורה מהירה מאוד: לקלוט הרבה מידע ולפלוט מידע מתאים. לדוגמה, הרשת החברתית או האפליקציה או האתר "לומד"כל אחד מאיתנו באופן מתמטי (מהן ההעדפות התרבותיות, מה הרכישות האחרונות, מה החיפושים שעשה, באילו אתרים היה, מי החברים שלו ברשתות, למי עשה לייק ולמי שייר וכן הלאה) ולכן, יכול להתאים לכל אחד מאיתנו תוצאות שונות בחיפוש והמלצות אחרות ברשתות החברתיות.
האלגוריתם יקבע למשל כיצד יראה הפיד של כל אחד מאיתנו ברשתות החברתיות השונות: אילו חברים יהיו ראשונים ואילו אחרונים, איזה מידע יופיע בבולטות ואיזה מידע יוצנע יותר, אילו פרסומות יותאמו לי ואילו פרסומות יותאמו לאחרים, אילו סרטונים יומלצו לכל אחד מהמשתמשים באיזה הקשר וכן הלאה.
אפשר לומר שהאלגוריתם הוא המכשיר שמנווט את המסלול של כל אחד מאיתנו בתוך ים המידע של התקשורת הדיגיטלית. האלגוריתם קובע איזה תכנים יופיעו באיזו בולטות עבור כל אחד מאיתנו.
חשוב לזכור: לכל רשת חברתית של מתכנתים שמעצבים אלגוריתם בצורה שמתאימה להם: האלגוריתם סודי והמשתמשים לא יודעים את אופן הפעולה שלו, האלגוריתם אינו נתון לפיקוח חברתי או ממסדי – העקרון הגלוי המרכזי הוא שהאלגוריתם מכוון לרווח מסחרי של הרשתות החברתיות. כלומר, העקרון המסחרי הוא שמעצב את האלגוריתם שמעצב עבור כל אחד מאיתנו את התכנים שיופיעו לו ברשתות החברתיות.
האלגוריתם של כל רשת חברתית יקבע את התכנים שיגיעו אל המשתמשים, סדר התכנים ולכן גם יש לו תפקיד בעיצוב הקהילות שבתוך הרשתות החברתיות (אילו אנשים יקבלו תכנים דומים ואילו תכנים אחרים). למשל, האלגוריתם יקבע האם הקהילה תהיה יותר הומוגנית ודומה, או יותר הטרוגנית ומגוונת. האלגוריתם גם קובע כיצד להציג לכל אחד תכנים שיוקצנו כל הזמן – כלומר, למנוע שעמום, אבל לא יותר מדי – כדי שלא נעזוב את הערוץ/רשת/אתר.
חרדת החמצה - FOMO
המושג "חרדת החמצה"ובאנגלית: Fear of Missing Outוידוע בקיצור FOMO. מדובר בחרדה חברתית בה הפרט חושש להחמיץ חוויות שלדעתו מתרחשות באותו הזמן. יש דאגה כפייתית להחמיץ הזדמנויות, אינטרקציות חברתיות או אירועים אחרים. התפתחות התקשורת הדיגיטלית והתרבות הדיגיטלית, שמאפשרת לאנשים להיות מעורבים חברתית בקלות ובאופן רציף, הובילה לתלות פסיכולוגית באינטרנט כשהאדם חש מנותק. יש מעגל קסמים: הרשתות החברתיות והאינטרנט מאפשר זמינות לתכנים ול"מפגשים"חברתיים כל הזמן => זה מוביל לחשש כל הזמן שאנחנו מפספסים משהו => זה מוביל להעצמת התלות והגברת השימוש ברשתות החברתיות. יש הטוענים כי אחת ההשפעות של חרדת החמצה היא הגברת הצפייה ברצף (בינג'). אנשים בעלי חרדת החמצה נמוכה נוטים יותר לצפות באופן מקוטע ואילו אנשים בעלי חרדת החמצה גבוהה נוטים יותר לצפות בינג', מחשש שיפסידו אירוע טלוויזיוני או שיחמיצו דיונים על התכנית ברשתות החברתיות או בסביבה החברתית הקרובה. כדאי לשים לב לריבוי שימוש בביטויים כאלו בפרסומות ובתכנים תקשורתיים: "אל תחמיצו"... "אל תפספסו", הפונים לחרדה זו.
אבדן הילדות
במקור כתב את המושג ניל פוסטמן לגבי המעבר בין תקשורת מבוססת דפוס לתקשורת מבוססת טלוויזיה. תרבות דפוס "יצרה"תקופת ילדות. ההבנה שילדים אינם "מבוגרים קטנים", אלא משהו אחר. בתקשורת מודפסת התכנים מותאמים לגיל: ספרי ילדים מותאמים בצורתם (אותיות גדולות, ניקוד, איורים, שפה פשוטה) והן מבחינת התוכן לגיל. הטלוויזיה, שאינה חייבת לימוד ממושך ניתנת להבנה מגיל צעיר מאוד ולכן ילדים נחשפים לתכנים שאינם מיועדים להם (אלימות, מין, פשע). החשיפה לעולם המבוגרים מגיל צעיר גורמת ל"אבדן הילדות". הטלוויזיה – שמאפשרת צפייה ללא תיווך ועזרה של מבוגר – מבנה את המציאות ומעבירה חיברות את הילדים לעולם המבוגרים בשלב מוקדם. זה מחליש את סמכות ההורים/המורים.
בתרבות הדיגיטלית התהליך אף מעמיק: ילדים, שהם ילידים דיגיטליים, שולטים בטכנולוגיה טוב יותר מהוריהם ויכולים להיחשף לתכנים שאינם מיועדים להם ביתר קלות. בתקשורת דיגיטלית כל אחד צורך את התכנים באופן אישי במחשב האישי או בטלפון הפרטי ולא, למשל בטלוויזיה בסלון. ההורים לא יודעים לאילו תכנים נחשפים ילדים ובמקביל, באינטרנט הרבה יותר תכנים נגישים מאשר בשידורי טלוויזיה. מכאן הסכנה כי ילדים יחשפו לתכנים שאינם מתאימים לשלב זה בחייהם (אלימות קשה, פורנו, פרסום אגרסיבי) וכל זאת בלי יכולת בקרה או תיווך של הורה או מבוגר.
חיברות
תהליך ובו הפרט לומד את מקומו בחברה. תהליך שאינו פוסק לעולם, ובמהלכו האדם מכיר את החברה בתוכה הוא חי: הערכים, הנורמות והמוסכמות של הקהילה. הפרט לומד את הסביבה והסביבה מלמדת את הפרט כיצד להתנהג, מה נורמטיבי ומה חריג. הלימוד מתרחש על ידי לימוד וכן על ידי חיזוקים חיוביים וסנקציות שליליות מגורמים שונים בחברה. מקובל למנות מספר סוכני חיברות:
א. הורים ובני משפחה – דומיננטי בשנים הראשונות.
ב. מסגרות כמו בית הספר, לימודים גבוהים, שרות צבאי, מקום עבודה.
ג. קבוצת השווים – החברים.
ד. אמצעי התקשורת (כתובים, משודרים, פרסומות, קולנוע וכו'). יש הרואים באמצעי התקשורת סוכן חברות מרכזי היות שהוא הקבוע והיציב מכולם ומלווה את הפרט מינקות ועד זקנה.
סדרות רשת
מדובר בסדרות שמופצות באינטרנט (לרוב ביוטיוב) וקיבלו מעמד משל עצמן. מרבית הסדרות מאופיינות בפרקים קצרים ובעליות הפקה נמוכות יחסית לטלוויזיה מסורתית. הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת יצירת תכנים בעלויות נמוכות אך בעלות פוטנציאל להגיע לקהל רחב או ממוקד. פעמים רבות סדרות רשת משמשות אמצעי להגיע לטלוויזיה המסחרית המרכזית. בישראל הדוגמאות הבולטות הן סדרת הרשת "משיח"וכן "ניר וגלי"– בשני המקרים הגיעו היוצרים מיוטיוב לתכנית "ארץ נהדרת"ולקמפיינים פרסומיים.
בחברה ובתרבות הדיגיטלית התפתח היגיון מסוג חדש, זה שמשנה עמדתנו לגבי מעקב. תרבות דיגיטלית מבוססת על תקשורת דיגיטלית ורשתות חברתיות, כלומר, מעקב הדדי הוא העקרון המארגן של הרשתות החברתיות: אני עוקב אחרי אחרים ואחרים עוקבים אחרי. ככל שעוקבים אחרי יותר וככל שאני עוקב יותר אחרי אחרים כך המצב (החברתי, המעמדי) טוב יותר =מעקב זה משהו חיובי וטוב. מעבר לכך, מי שגדל בתרבות דיגיטלית לא יכול לדמיין כלל את האלטרנטיבה: חברה בה לא מספקים מידע רב לאחרים על חיינו ולא עוקבים אחר מידע שנוגע לחיי האחרים.
התרבות הדיגיטלית מעודדת מעקב משני סוגים: מעקב אנכי– אפליקציות, רשתות ותאגידים שעוקבים אחרינו ואחרי ה"עקבות הדיגיטליות"שכל אחד משאיר ברשת. אנחנו מעניקים רשות לחברות כמו ווייז או אינסטגרם או גוגל להשתמש במידע עלינו כדי לקבל מהם שרותים יעילים יותר ובחינם. אנחנו יודעים שהם עוקבים אחרינו ומשתמשים במידע הזה לצרכיהם.
מעקב אופקי הוא מעקב של אזרחים אחרי אזרחים אחרים – כל אחד עוקב אחרי אחרים ונעקב על ידי אחרים. כל אחד שואף שיעקבו אחריו – ולכן מנדב מידע על עצמו ועל חייו וכל אחד עוקב אחרי אחרים.
אם החברה והתרבות מעוצבים על ידי התקשורת הדומיננטית, ואם התקשורת הדומיננטית כיום היא תקשורת דיגיטלית ורשתות חברתיות, הרי שהיגיון מעקבי הוא עקרון מרכזי בעיצוב התקשורת הזו ולכן עיקרון מרכזי בעיצוב החברה ובתרבות