דבורה עומר
מיקוש ופיצקי
דבורה עומר
אני אתגבר
קטע מהספר:
פרץ חדש של בכי עלה מגרוני. סובבתי את כיסא - הגלגלים שלי אל חדרי. פתחתי את דלת הארון והתרוממתי, נאחזת במסעד הכיסא. מה שנשקף אליי מן המראה לא שימח כלל את לבי. הייתי נמוכה מאוד, רזה. ידיי ורגליי רעדו. שערי הדליל השתרבב בצורה מצחיקה מסביב לפניי הגדולות למידות גופי הזעיר. שנאתי את עצמי. כמובן שהוא לא אוהב אותי. מי מסוגל לאהוב אחת כמוני. קוף כזה?! איך הייתי טיפשה שכזו? עיוורת כל-כך! לא הרגשתי כלל שיש לו חברה. לא רציתי להרגיש. איך זה קרה לי? משהו לא בסדר אתי אם זה כך. נכון, תמיד התלוצצו החבריה שיוני אוהב את זו וזו, וכי זו מביטה עליו. אך הייתה זו בדיחה בלתי נמנעת אצל אחד כזה כמו יוני. אבל לא חשבתי לא ידעתי ותמר זו, שלו, היא בודאי יפה וגם חכמה. יש גם כאלו. לא כל היפיפות מוכרחות להיות טיפשות. אז למה שירצה אחת כמוני שהיא חכמה אבל מכוערת? כל הלילה כבשתי פניי בכר ובכיתי. רציתי למות.