הצגת למידה: לפין סבטלנה

למידה משמעתית דרך שני היבטים

היבט אחד הוא יצירת ציר הזמן. אמנם כל שנה אנחנו די חוזרים על אותה מסגרת עבודה, אותו רצף, ומכוונים אותה מטרה. אך הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי עובדת בצורה אינטואיטיבית. לפעמים מסתבר ששלבים, דרישות, תהליכים שמובנים מאליהם מבחינתי, לא מובנים בצורה מספקת לתלמידים. בהשתלמות נדרשתי לחשוב מחדש על כל הרצף גם מבחינת התהליך שעוברים התלמידים, גם מבחינת השלבים השונים המטרותיהם. עבודה זאת דרשה ממני לפרט יותר את השלבים והדרישות, להסביר אותם טוב יותר לעצמי ולתלמידים, לבדוק אותם פעם נוספת גם מבחינת הפרספקטיבה של כל השנה.

ההיבט הנוסף הוא ימ"ה. גם כאן, באופן כללי, המטרות, תהליכי הלמידה של התלמידים, גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישיותית, מובנים ומדוברים. אבל הפירוט שלהם וחלוקתם לידע, מיומנויות והרגלים עושה את זה יותר ברור, ממוקד, מגביר את המודעות שלי לתהליכים האלה ותרומות של כל שלב בעבודה.


קשה לי לקבל את השאלה הפורייה שתפסה גם את המקום של קונפליקט (שכאן למעשה השינוי לא חייב להיות משמעותי, לא בכל מקרה) וגם של האמירה. הוויתור החד משמעי על אמירה לא כל כך מסתדר לי. לדעתי בתאטרון יש מקום לתת גם לה לגיטימציה. בתור תשובה לשאלה הפורייה, הצעת רעיונות להמשך חשיבה וכו'...

שני היבטים שבהם היה לי קושי

ההיבט אחד שאני עדיין מרגישה מאותגרת בו זה חשיפת הפרויקט. נקודה זאת עדיין מרגישה לי לא מבוססת מספיק מכיוון שהיא תלויה מאוד באופי הקבוצה הספציפית והמחזה הנבחר. לדעתי הדרך להתגבר על זה היא להתכונן ביתר קפדנות לקראת החשיפה.

ההיבט המאתגר השני הוא כתיבת מחוונים. בכל פעם אני מרגישה שהפירוט לא מספיק, שאני מפספסת משהו. הדרך להתגבר היא תרגול ותיקון לאחר רפלקציה.

שני היבטים שבהם היה לי קושי

ההיבט אחד שאני עדיין מרגישה מאותגרת בו זה חשיפת הפרויקט. נקודה זאת עדיין מרגישה לי לא מבוססת מספיק מכיוון שהיא תלויה מאוד באופי הקבוצה הספציפית והמחזה הנבחר. לדעתי הדרך להתגבר על זה היא להתכונן ביתר קפדנות לקראת החשיפה.

ההיבט המאתגר השני הוא כתיבת מחוונים. בכל פעם אני מרגישה שהפירוט לא מספיק, שאני מפספסת משהו. הדרך להתגבר היא תרגול ותיקון לאחר רפלקציה.