ילד נושך

הספר ילד נושך מדבר על תקופת קום המדינה ובנוי ממספר פרקים

1.

התקופה בה מתרחש הסיפור היא תקופת קום המדינה בסביבות שנת 1950 זה קרה בעצם לפני 60 שנה בערך https://www.google.co.il/search?q=%D7%99%D7%9C%D7%93+%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%9A&espv=2&biw=1680&bih=925&source=lnms&tbm=isch&sa=X&ved=0ahUKEwipiN_F-czMAhUDOBQKHZ-BBG8Q_AUIBigB#imgrc=fD-YyJOSTDo6XM%3A

2.

שלושת המושגים הם


1.השואה: השואה הייתה שורת מעשי רצח עם ורדיפות אתניות, שבוצעו לפני ובמהלך מלחמת העולם השניה על ידי גרמניה הנאצית בהנהגתו של אדולף היטלר בשואה נרצחו שישה מיליון יהודים

2. מלחמת העולם השניה: מלחמת העולם השנייה היא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות. מספר ההחללים במלחמת העולם השניה (לפי ההערכות המקובלות) כ-64.5 מיליון בני אדם, יותר מבכל מלחמה אחרת בהיסטוריה

3.בלורות: גולות קטנות שילדים היו משחקים בהן בשנות החמישים

תקציר הספר ילד נושך

בספר ילד נושך יש מספר סיפורים וכל אחד שונה מקודמו, עקב זה אספר רק את התקציר של הסיפור הראשון:"ילד נושך":הכל התחיל בתקופת קום המדינה. פעם היה ילד שלא ידע להרביץ , בכל פעם שהרביצו לו הוא היה בוכה וחוזר הביתה. כאשר חבורת ילדים עמדו להרביץ לו הוא נשך אותם. יום אחד כששיחק עם חברו הטוב הוא נשך אותו והחבר שלו הלך. כמה שעות לאחר מכן הילד עזר לאביו לבנות משהו ברפת ואז החבר שננשך בא לבית של הילד ודיבר עם אביו על הנשיכה, פניו של האב האדימו והוא הרים את היד"רוצים לשמוע את ההמשך, קראו את הספר ילד נושך.

מה שמאפיין את הספר שכמעט לכל הסיפורים בו יש סוף רע. אתן דוגמא מהסיפור הראשון שבו הילד בטעות נושך את חברו הטוב והאבא מרביץ לו והילד שואל למה? למה? למה?.

נקודת השיא בעלילה של הסיפור הראשון היא שהילד נושך את חברו הטוב ובכך הם נהיים אויבים.

הילד: לא מסופר איך קוראים לילד והילד מספר את את הכל מנקודת המבט שלו. הילד הוא אותו הילד לאורך כל הסיפורים אבל בכל סיפור הוא מתנהג שונה הילד אוהב עבודת כפיים,ומתחנך כל זמן הסיפורים ואביו אדם עסוק ועצבני.

על הסופר:הודה אטלס נולד במושב עין עירון, להורים שעסקו בחקלאות. למד בבית ספר יסודי בכרכור ובית ספר תיכון בחדרה. שירת בצהל בחטיבת גולני. היה חבר קיבוץ מזרע ועבד כמדריך ילדים בבתי ספר חקלאיים. כיום הוא מתגורר בתל אביב, נשוי בשנית לרונית, אב לשלושה בנים מוזיקאים.

יהודה אטלס מספר בעיקר סיפורים על ילדותו וכתב את הספר "הילד הזה הוא אני"

יואל לרנר ואפי בן ישראל - והילד הזה הוא אני

מה למדתי על התקופה?

מה למדתי על התקופה?: למדתי על התקופה שיש מחבלים והמצב הבטחוני קשה. למדתי גם שאנשי המושב עניים : "אני זוכר היטב את כסיסת הקנאה של מי שאין לו במי שיש לו"... ההכנסה היתה זעומה וצריך היה תמיד "לקחת בחשבון" (עמ' 21-21). במושב היתה תחושת בטחון, לא חשבו על גנבים ולא נעלו את הדלתות. בתקופה ההיא, בקיבוצים, ההורים היו מאד עסוקים בעבודה והילדים היו ישנים בבית ילדים.

חוות דעתי על הספר

חוות דעתי על הספר היא: שזה ספר עצוב קצת מצחיק מיוחד ומפתיע. ריגש אותי שבאחד הסיפורים הילד נתן את הבלון שלו לילד שלא היה לו כדי שלא יהיה עצוב. מה שנגע ללבי הוא שהילד טרח באחד הסיפורים לקנות להוריו מתנות יקרות מאוד ומה שהפתיע אותי היה שבאותו סיפור ההורים לא אהבו את המתנות. דרך הספר למדתי להבין יותר טוב את התקופה, מה העסיק ילדים ואנשים באותו זמן, מה שימח אותם ומה העציב. מה קרה בעבר שהשפיע על ההווה והעתיד. אפשר לקרוא זאת בסיפור על המורה להיסטוריה: "הגיע פעם מורה חדש להיסטוריה. רזה. חור מאד. מוזר. שער ראשו הדליל גזוז קצר קצר ומדגיש היטב את צורת הגולגולת... שתי גרסאות פשטו בינינו על מקור הצליעה: האחת- שהוא קיבל את זה איכשהו בשואה" והשנייה שהוא קיבל את זה במלחמת השחרור" עמ' 50. זאת הייתה אז המציאות וככה נראתה המדינה הילדים בסדר והמבוגרים בעלי מום.