היסטוריה

תנועת המרי העברי

מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי

א. המאבק הצבאי והקמת "תנועת המרי העברי"

רקע: במשך כל מלה"ע 2 הבריטים לא ביטלו את הספר הלבן מ- 1939 וזאת למרות שהיישוב היהודי בא"י שיתף פעולה עם הבריטים במלחמה נגד גרמניה הנאצית. לאחר המלחמה ושואת יהודי אירופה, ציפו ביישוב היהודי שבריטניה תבטל את "הספר הלבן" ( קובץ הוראות שפרסם משרד החוץ הבריטי עוד לפני מלחמת העולם השנייה ובו הגבלות חמורות על עלייה יהודית, רכישת קרקעות והתיישבות יהודית בארץ ישראל) ותאפשר להעלות 100,000 עקורים יהודים ארצה, כפי שדרש טרומן נשיא ארה"ב. כאשר הבין היישוב היהודי את המדיניות שהבריטים מתכוונים לנקוט, הוחלט לפעול נגדם במישור הצבאי.

בארץ פעלו שלושה גופים צבאיים – ההגנה, שהייתה הכוח המגן הרשמי של היישוב היהודי בא"י (מנתה כ-50,000 לוחמים) ושני ארגונים שכונו ה"פורשים" והם: אצ"ל (כ-2000 לוחמים) שפרש מההגנה ב- 1937 והלח"י (כמה מאות לוחמים) שפרש מהאצ"ל ב- 1940 משום שהיה יותר קיצוני מהאצ"ל. בהוראת בן גוריון הוקמה "תנועת המרי העברי" והחל שיתוף פעולה בין שלושת המחתרות. הן לא התאחדו אלא קמה ועדה משותפת שנקראה ועדת X, שכל המחתרות היו כפופות לה וכל פעולה של אחת המחתרות הייתה צריכה לקבל את אישורה של הועדה. תנועת המרי העברי פעלה מראשית נובמבר 1945 ועד סוף יולי 1946, כלומר 10 חודשים בלבד.

פעילותיה המרכזיות של תנועת המרי:

1. הפריצה למחנה עתלית: כ-100 אנשי פלמ"ח יצאו מקיבוץ בית אורן, פרצו למחנה המעצר בעתלית, השתלטו על המחנה ושחררו 200 מעפילים שהיו כלואים שם, העלו את המעפילים על משאיות ופיזרו אותם בין קיבוצי הסביבה.

2. ליל הרכבות: 50 חוליות פלמ"ח פשטו על מסילות ברזל ברחבי הארץ ופוצצו אותן ב - 150 מקומות. גם אנשי האצ"ל והלח"י פוצצו צומת מסילות ברזל חשוב בלוד.

3. פיצוץ תחנות משטרה ותחנות מכ"ם: לאחר הנאום האנטי ציוני של בווין פעלה תנועת המרי נגד תחנות משטרה בריטיות ופוצצה אותן. בעקבות פיצוץ תחנת מכ"ם בגבעת אולגה הוטל הסגר של הבריטים על קיבוץ גבעת חיים.

4. התקפת אצ"ל ולח"י על שדות התעופה של הבריטים בארץ, כולל פיצוץ מטוסים.

5. ליל הגשרים: כאשר בריטניה סירבה לקבל את המלצות הועדה האנגלו-אמריקאית החליטה תנועת המרי להחריף את מאבקה ולבצע את אחד המבצעים הגדולים שלה: פיצוץ 11 גשרים המחברים את א"י עם הארצות השכנות. את הפעולה הזאת ביצעו חוליות של הפלמ"ח. המטרה – להוכיח לבריטים שלא ישרור שקט בארץ אם שעריה יישארו סגורים.

תגובת הבריטים: "השבת השחורה" יוני 1946 – הבריטים הגיבו בחומרה על פעולות תנועת המרי העברי. במבצע שנקרא "מבצע ברודסייד" ("התקפה מרוכזת") ובפי היהודים "השבת השחורה", הטילו הבריטים מצור על יישובים רבים שנחשדו כי קיימים בהם בסיסי פלמ"ח, סליקים של נשק או מעפילים. הבריטים פרצו ליישובים וחיפשו נשק בכל מקום, מאות נעצרו. ידוע במיוחד החיפוש בקיבוץ יגור שבו הבריטים מצאו סליק ענק של נשק. 3000 מנהיגי הישוב היהודי וחברי הגנה רבים נעצרו.

פיצוץ מלון המלך דוד – בוצע כתגמול על אירועי "השבת השחורה". מלון המלך דוד היה מרכז המנדט הבריטי בירושלים. ביולי 46 החדיר האצ"ל למלון כדי חלב מלאים בחומר נפץ. לפני הפיצוץ הזהיר האצ"ל את הנהלת המלון לפנות את הנמצאים בו אך הבריטים לא לקחו איום זה ברצינות. כתוצאה מההתפוצצות נהרס אגף שלם בן חמש קומות, נהרגו 25 בריטים, 17 יהודים ו- 40 ערבים. הנהגת היישוב וראשי ההגנה הזדעזעו מהאירוע. הבריטים הגיבו בהטלת עוצר על ת"א, חיפוש אחר ראשי המחתרת וחיפוש נשק בקיבוצים.

פירוק תנועת המרי העברי

פיצוץ מלון המלך דוד הביא לפירוקה של תנועת המרי העברי ולסיום שיתוף הפעולה בין המחתרות. החשדנות מצד "ההגנה" כלפי האצ"ל והלח"י גברה. תנועת המרי העברי הוכיחה את כושרה המבצעי והכינה את הישוב לקראת המלחמה בערבים ב- 1948. אך הנהגת היישוב ומפקדי ההגנה החליטו להפסיק את שיתוף הפעולה עם המחתרות הקיצוניות כדי לא להביא לעימות ישיר בין שלטון המנדט הבריטי לבין היישוב היהודי בארץ.

האצ"ל והלח"י המשיכו בדרך הטרור וביצעו שורה של מבצעים אלימים נגד הבריטים: ניתקו קווי טלפון, התקיפו משרדי ממשלה בריטים, פגעו במסילות ברזל, החדירו מכוניות תופת, פיצוץ בתי הזיקוק בחיפה, פריצה לכלא עכו ושחרור חברי אצ"ל ולח"י שהיו כלואים שם.

מ- 1947 נקטו הבריטים בדרך תגובה חדשה: הוצאות להורג של שבויים אנשי אצ"ל ולח"י בתליה. בכלא עכו נתלו למעלה מ - 10 לוחמי שני הארגונים. הרוגים אלה כונו "עולי הגרדום". מהלך זה הגביר את השנאה לבריטים ואנשי האצ"ל נקמו בתליית שני סמלים בריטים בחורשה ליד נתניה.

בתוך הישוב היהודי נוצר ויכוח בין שתי דרכי מאבק מנוגדות:

1. מאבק צמוד- בו דגלו ראשי היישוב וההגנה: פעולות הצמודות למטרות המאבק – העפלה והתיישבות. ההגנה ניסתה להימנע מפעולות טרור והתקפות על הבריטים שאינן קשורות ישירות למטרות המאבק – העפלה, התיישבות ומאבק מדיני, זאת מתוך הבנה שהיישוב היהודי לא מסוגל להתמודד עם הבריטים במאבק צבאי ובנוסף, היישוב היהודי יזכה לתמיכת דעת הקהל העולמית אם ימנע מפעולות טרור.

2. מאבק רצוף – תמכו בו האצ"ל והלח"י שטענו כי צריך להמשיך בפעולות הטרור נגד הבריטים ללא קשר ישיר למטרות המאבק. הכוונה להשתמש בכוח צבאי ולפגוע בבריטים בכל מקום בא"י, זאת הדרך היחידה שתביא לתוצאות, כלומר מאבק אלים ורצוף בבריטים עד לגירושם מהארץ.

ב. המאבק על ההעפלה 1947-1945 (כחלק מ"המאבק הצמוד")

רקע:

לאחר השואה נשארו ניצולים רבים באירופה במחנות במדינות העקורים והפליטים. אך דווקא לאחר המלחמה פרץ גל אנטישמיות ששטף בעיקר את מזרח אירופה, פרצו פוגרומים במקומות שונים בפולין (פוגרום קילצ'ה), יהודים שניסו לחזור לבתיהם לא יכלו לעשות זאת. מצבם של העקורים היה טרגי - הם איבדו את כל משפחתם בשואה, רצו לעזוב את אירופה ולהגיע לא"י אך שערי הארץ היו סגורים ע"י הבריטים. היישוב בארץ ראה במפעל העפלה את שיא המאבק נגד הבריטים.

דרישות הישוב היהודי מהבריטים היו:

1. הכרה כי רק ארץ ישראל היא ביתו של העם היהודי.

2. שערי ארץ ישראל חייבים להיפתח לעלייה יהודית.

3. התיישבות חופשית של יהודים בארץ ישראל.

מטרות המאבק – להשיג מטרות מדיניות:, להראות לעולם את סבלם של ניצולי השואה, את רצונם לעלות לא"י ואת התנהגות הבריטים. מטרה נוספת – להדגיש את הקשר בין ניצולי השואה ובעיית א"י - הניצולים חייבים למצוא את פתרון בעייתם בא"י. יש לבטל את הספר הלבן ולאפשר את עליית הפליטים לארץ.

בארץ היה, גוף שנקרא "המוסד לעליה ב" (הוקם בסוף שנות ה-30), שטיפל בעלייה הבלתי לגלית (בלתי חוקית). בנוסף, באירופה פעל גוף שנקרא "הבריחה" בשיתוף עם המוסד לעלייה ב' וההגנה, והם הוחזקו שם עד הקמת המדינה. מתחילת 1946 עד להכרזת המדינה ניסו להגיע לחופי ישראל 58 אוניות מעפילים ו-46 מהן נתפסו ע"י הבריטים.

הבריטים שלחו את המעפילים למחנה מעצר בעתלית, וכאשר מחנה זה התמלא החלו לשלוח את המעפילים למחנות מעצר בקפריסין.

אחת מהפרשיות המפורסמות, בתחום ההעפלה, הייתה "פרשת אקסודוס" או "יציאת אירופה תש"ז" (יולי 1947): 4,500 מעפילים היו על האונייה שיצאה מחופי צרפת. סמוך לחופי הארץ התפתח קרב שבו נהרגו 3 מעפילים, עשרות נפצעו והאוניה נגררה לנמל חיפה, המעפילים הועלו על 3 אוניות גירוש והבריטים החזירו את האניות לצרפת.

המעפילים סרבו לרדת מהאוניה פתחו בשביתת רעב, הבריטים פינו את האניות לגרמניה, חזרה למחנות מעצר באזור השליטה הבריטי שבגרמניה. לכל הפרשה הזאת היה הד בינלאומי נרחב.

כל העולם והיישוב בארץ, עקבו אחר המתרחש, אכזריותם של הבריטים עוררה את דעת הקהל העולמית נגדם. יש לציין כי באותו זמן בדיוק ביקרה בארץ ועדת אונסקו"פ שהתרשמה קשות מאירועי האוניה אקסודוס.

ג. המאבק בתחום ההתיישבות

הקמת נקודות התיישבות חדשות הייתה חלק מהמאבק של היישוב היהודי בשלטון הבריטי עוד משנות השלושים ("חומה ומגדל"). המטרות בתחום זה היו :

1. להגשים את הרעיון הציוני ואת בנין הבית הלאומי (חלק מרכזי בבניין הבית הלאומי היה עלייה והתיישבות).

2. מלחמה בספר הלבן ובחוק הקרקעות שאסרו רכישת קרקעות ברוב שטחי הארץ.

3. ההתיישבות תשפיע על גבולות המדינה בעתיד- היכן שיהיו יישובים יהודים יעבור הגבול מעבר להם והשטח יצורף למדינה היהודית שתקום.

2 דוגמאות בולטות ביותר בנושא המאבק בתחום ההתיישבות היו:

1. פרשת ביריה - בתחילת 1945 הוקמה התיישבות בביריה שליד צפת במטרה לחזק את ההתיישבות בגליל העליון, ע"י גרעין של "בני עקיבא". בתחילת 1946, בעקבות פעולת חבלה של תנועת המרי העברי ליד ביריה, עצרו הבריטים וכלאו את כל אנשי ביריה. כוחות בריטים החזיקו בביריה.

תגובת הישוב העברי – היישוב העברי החליט להגיב, ולא להשאיר את ביריה בידי הבריטים. מאות מבני תנועת "הנוער העובד" בליווי מתנדבים עלו והשתלטו על ביריה מחדש. הבריטים שלחו צבא שכבש את ביריה ובפעם השניה והמקום נהרס. הנהגת היישוב החליטה, שוב לארגן עלייה המונית של אלפי אנשים לגליל – וביריה הוקמה בפעם השלישית. הפעם הבריטים נאלצו לוותר, וביריה נשארה בידי היישוב. מקרה ביריה הפך סמל למאבק להתיישבות יהודית בארץ ישראל.

2. "אחד עשר היישובים" – כאשר התפרסמה תכנית "מוריסון-גריידי" (חלוקת א"י לשלושה אזורי שליטה והנגב בידי הבריטים), ובעקבות כישלון הועדה "האנגלו-אמריקנית", החליטו ראשי הישוב להעמיד את מפעל ההתיישבות בנגב בראש סדר העדיפויות כדי לטרפד את התוכנית הבריטית לניתוק הנגב מהיישוב היהודי.

בליל יום כיפור (6-5 באוקטובר 1946) הוקמו 11 ישובים במתכונת "חומה ומגדל" (כל יישוב מנה כ-30 איש), בהם: שובל, חצרים, נבטים משמר הנגב ועוד. המטרה המרכזית הייתה מדינית – קביעת גבולות המדינה העתידית, כך שהנגב יהיה כלול בתחומי המדינה.