העדה האתיופית

רקע היסטורי

חגים

סיגְד שמו העממי של חג המֶהֶללַה והנקרא גם עמתה הוא אחד מחגי ומועדי ביתא ישראל. החג חל בכ"ט בחודש תשואן (כ"ט בחשוון), 50 יום לאחר יום הכיפורים, והוא יום של צום, טהרה והתחדשות. זהו חג עלייה לרגל, ובמרכזו עומד טקס חידוש הברית בין העם לאל, הכולל קריאת קטעים מן המצהף קדוס וברכות ותפילות לגאולה. הטקס נערך בראש הר גבוה, כסמל להר סיני, ומנהלים אותו כהני הקהילה. ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד דומה המתואר בתנ"ך, שאותו קיימו עזרא ונחמיה בימי שיבת ציון.

בישראל התקבל המנהג לחגוג את הסיגד בטיילת ארמון הנציב המשקיפה אל הר הבית, בנוכחות בני העדה ואישי ציבור. ב-2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את הסיגד כיום חג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה.‏[2]

מאכלים

אנג'רה היא מאכל הדומה לפיתה או ללחוח גדולה ושטוחה עם אין ספור שקעים קטנים על פניה. האנג'רה עשויה בדרך כלל מקמח טף ובעלת טעם חמצמץ שמקורו בתהליך ההחמצה שעובר בצק האינג'רה. מקור האנג'רה הוא בקרב החבשים. כיום האנג'רה מהווה חלק חשוב במטבחים האתיופי, הסומלי והאריתראי.

מוצאים

על אף שרבים רואים שתחילתה של האימפריה האתיופית היא עם עליית השושלת הסולומונית לשלטון ב-1270, האימפריה האתיופית עצמה קמה כאשר הקיסר האקסומי אזנה קיבל על עצמו את הנצרות וקרא לקיסרות אקסום בשם אתיופיה בשנת 325, שם שבו השתמשו היוונים, הרומאים והביזנטיים לתיאור כל החלק הדרומי ממצרים.
Big image
Big image