העדה הדרוזית
מגישם: דור ואיתי
על הדרוזים
הדרוזים בישראל
על פי המסורת, דרוזים יושבים בארץ ישראל מאז המאה ה11, אולם התבססות היישוב הדרוזי חלה בעת שלטונם של הדרוזים בלבנון וצפון ארץ ישראל ובייחוד בתקופתו של האמיר פחר א-דין השני מבית הנכבדים הדרוזי בית מען. בשנת 1957 הוכרו הדרוזים בישראל כעדה דתית מבחינה רשמית, דבר שלא זכו לו באף מדינה אחרת, ומאותה שנה הם משרתים בצה"ל שירות חובה. מרכזי היישובים הדרוזים בישראל, נמצאים בכרמל, בגליל וברמת הגולן. בסוף שנת 2011 מנו הדרוזים 129.8 אלף בני אדם המהווים כ-1.65 אחוזים מאוכלוסיית המדינה, ו-8.3 אחוזים מהערבים בישראל, אף על פי שרובם אינם רואים עצמם כערבים.
נאמנות ללא תנאי...
שיח' ג'בר מעדי
שיח' ג'בר מעדי, חבר הכנסת הדרוזי, "העמיד" ביותר, גילה פעילות רבתי ללא הרף בקרב בוחריו, לא רק בעת כהונתו אלא גם בתקופות "בצורת", בהן לא נבחר. הוא התבלט בחריצותו, באוזנו הקשבת, וביכולתו להפעיל מערכת קשרים עניפה, בהתמדה, תוך דבקות במטרה. הוא למד היטב את דרכי המערכת. למי רצוי לפנות ואיך "ללחוץ", כדי להשיג את היעד.
מצוות ומנהגים
שבע מצוות (תעאלים) הדרוזים הן:
- שמירת הלשון - (היה תהיה לשונך לשון אמת) כנות, נאמנות להבטחה, הימנעות מרכילות ושמירת סוד.
- הגנה על האחים - עזרה לדרוזי כשהוא נתון בצרה (פיזית, או רוחנית; מקביל להגד "לא תעמוד על דם רעך").
- הימנעות מעבודת אלילים וצלמים.
- התנערות מן השטן והימנעות ממעשי רשע.
- ייחוד האל בכל עת.
- קבלת מעשי האל.
- השלמה מוחלטת עם הגזירות הנסתרות והנגלות של האל (דטרמיניזם).
לדרוזים הלכות שונות, חלקן "הלכות התנהגות". הדרוזי הדתי צריך לגלח את ראשו ולכסותו במצנפת, אינו מגלח את שפמו, ונמנע מאכילת צמחים ומאכלים משכרי חושים, חזיר וכל חיה אחרת שאינה מעלה גרה, משתיית משקאות חריפים ומעישון (וזה חל גם על אלה שאינם דתיים). רוב ההלכות החמורות ביהדות ובאסלאם חלות גם כן על הדרוזים.