רפלקציה-אביה קאופמן

מגמת תאטרון י"ב- אני צמה כל יום. בין ארוחה לארוחה.

ציפיות מההפקה-צייני שלוש נקודות. האם הן התממשו?

  1. 1-להצליח להסתדר עם הבנות מההפקה, ושכל אחת תעשה את התפקיד ההפקתי שלה כמו שצריך
  2. 2-להצליח לנהל את את ההפקה, לעמוד בזמנים ולקבל עזרה מהבנות שאיתי (שישתפו פעולה עם הלוזי"ם, שיפנו את הזמן וכו')
  3. 3- שתצא הצגה טובה, שאוכל להיות מרוצה ממנה ושגם הבנות שאיתי יהיו מרוצות ממנה. ובכללי שחווית העבודה תיזכר לטוב.


מבחינתי הציפיות התממשו. גם אם היו מקרים בהם היו מתחים גדולים בינינו, וגם אם היו מקרים בהם הרגשתי שאין שיתוף פעולה, ושאנחנו מתפזרות ממש בקלות ולא עובדות כמו שצריך. בסופו של דבר לדעתי העבודה הייתה טובה וגם הצלחנו לשמור בסופו של דבר על היחסים בינינו.
גם היו הרבה מקרים בהם הייתה תחושה כוללת שאנחנו לא טובות מספיק, או שאנחנו לא מגיעות לקהל ו'נעלמות' ביחס להפקות האחרות. אבל בסופו של דבר לדעתי ההפקה שלנו הייתה טובה, וגם קיבלנו פידבקים טובים (שזה מה שרצינו בסופו של דבר)

קשיים ואכזבות

היה לי קשה במקרים נורא ספציפיים, שבהם הרגשנו שאנחנו מאבדות אחת את השנייה ואת עצמנו.
חוץ מהקטעים שבהם היינו מתפזרות, והייתי מתחילה להתעצבן כי הרגשתי שאין עם מי לדבר, או שאף אחת לא שמה לב לעובדה שאין לנו זמן ואני היחידה שבאמת לחוצה, היו גם רגעים בהם אפשר היה להרגיש ממש בבירור את המתח בינינו עולה. לכל אחת מאיתנו יש את הקטעים המעצבנים שלה ואת מצבי הרוח שלה, אבל רוב הזמן הצלחנו לשלוט עליהם ולהתאפק מלהתפרץ. אבל היו מקרים שבהם כל אחת מאיתנו אמרה משהו לא במקום, או עיצבנה קצת יותר מדי ואז נוצרה אווירה לא נעימה, וכן הייתה גם פעם אחת שזה גרם לעצירה מלאה של החזרות. אני אישית השתדלתי לשמור על אווירה טובה ועל יחסים טובים עם כל אחת, ואני מקווה שעמדתי בזה, אבל גם לי היו קטעים של התפרצות. שהיו נורא לא נעימים.
אני לא חושבת שיש לי יותר מדי אכזבות מההפקה. אולי הייתי צריכה להשתדל לעבוד קצת יותר על הווי בינינו, ואולי זה היה מצליח למנוע קצת מהמתחים. אבל אין לי אכזבות גדולות.

נקודות אור מהתהליך

היו לנו כמה וכמה חזרות שבהן הצלחנו לשלב בין עבודה רצינית לשטויות וכיף ושטיקים. מבחינתי אלו היו החזרות הכי טובות בגלל שהן עזרו לנקות את האווירה וגם בגלל שבסופו של דבר אנחנו בנות בכיתה י"ב שהכניסו אותן לתהליך נורא אינטנסיבי ומלחיץ, והיינו צריכות את ההפסקות האלו.
לפעמים היינו מתחילות שיחות בהפסקות האלו, לפעמים היינו אוכלות ולפעמים שתם היינו עושות צחוקים. אבל כל הדברים האלו היו נהדרים מבחינתי.
אני חושבת שגם איילת הייתה נקודת אור מבחינתי. היא ממש עזרה לנו בהפקה. היא שיפרה דברים ותמכה נפשית ואני באמת שמחה שהיא הצטרפה אלינו לתהליך הזה. כי היא הייתה ממש נחוצה.

מה אני לוקחת איתי לחיים?

דבר ראשון, ההפקה הזו הפכה אותי ליותר מסודרת. התרגלתי להיות עם האצבע על הדופק, לעבוד עם לוחות מבחנים בצמוד אלי, ולנסות לעבוד יחד עם מכשולים או אילוצים שונים.
מעבר לזה ההפקה עזרה לי להסתדר עם עבודה בצוות. אני אדם שבד"כ מעדיף לעבוד לבד, וגם לא הייתה לי חוויה כל כך טובה מהעבודה המשותפת שעשיתי שנה שעברה. מהבחינה הזו ההפקה עזרה לי, בגלל שיכלתי לסמוך על הבנות האחרות וידעתי שיהיה מי שייגבה אותי ויוכל לעזור לי כשאני מאבדת קצת את הכיוון או לא מצליחה לעמוד בעומס.
בנוסף לזה זכיתי להכיר בנות מדהימות. את נועה הכרתי לפני, אבל הקשר בינינו לא היה הדוק מאוד, ואת שני ויובל לא הכרתי באופן אישי. מבחינתי זאת הייתה מתנה לעבוד עם שלושתן בגלל שראיתי צדדים שונים באישיות שלהן, ומעבר לזה הן היו פרטנריות מדהימות במהלך העבודה שלנו. ואני שמחה שההזדמנות הזאת הגיעה אלי.