דלתון

הקול והכל של התלמידים

יום המעשים הטובים

יום המעשים הטובים


במסגרת "יום המעשים הטובים" שנערך השנה בסמוך לחג הפורים, צוות המורים בשיתוף פעולה עם הנהגת ההורים ותלמידי בית הספר, ערכו שלל פעילויות ומשימות במקומות שונים למען הקהילה.


הפעילויות כללו עזרה בגנים לילדים בעלי צרכים מיוחדים, שתילת שתילים בגני ילדים, איסוף מוצרי מזון למשלוחי מנות לנזקקים, ניקיונות בשמורת הסטף, ארגון יום ספורט בבית הספר בבלי ופעילויות במסגרת המסע של תלמידי י"א בפולין.


שכבת כיתות י' ותלמידי י"א שלא השתתפו במסע בפולין, בבית ספרנו, פעלו בעיקר בשתי פעילויות. האחת – חלוקת משלוחי מנות לנזקקים ברחבי העיר תל אביב והשניה – אירוח של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים מבית הספר "אנוך" וקיום פעילויות משותפות איתם. מספר תלמידים מהשכבה שהשתתפו בפעילויות בחרו להביע את דעתם:

-גיא לאון ברג, י'2: "אני השתתפתי עם תלמידי בית ספרנו ובית ספר אנוך בפעילויות ובשיעורים המשותפים. יום זה נתן לי להבין שילדים אלה, בעלי הצרכים המיוחדים הם ילדים רגילים כמונו שכיף לצחוק, לדבר, וליצור ביחד אתם. המסקנה שלי היא שלתרום ולעשות מעשה טוב, תמיד נותן הרגשה טובה בלב. "


-ניצן לזרין, י'2: " עזרתי לארוז משלוחי מנות שניתנו לבסוף לתלמידי בית ספר אנוך ולתלמידי השכבה שלנו שהשתתפו בפרויקט. זכיתי להכיר צד אחר של החברה."


-אריאל בן חמו, י'2:

" יצרתי מסכות ולמדתי עם תלמידי ביה"ס אנוך שיעורים במקצועות ביולוגיה ותנ"ך. התחברתי לילדים במהלך הפעילויות. במהלך יום זה הבנתי שלכולנו יש תכונות דומות ונושאים משותפים לדבר עליהם, ולמדתי המון על אהבת האחר. בדרך זו הרווחתי גם חברה חדשה!"


-רוני גוזיקביץ, י'1: " הלכתי ביחד עם חברותי לכיתה לתרום משלוחי מנות לנזקקים. הרגשתי שעשיתי מעשה טוב לקהילה."


-אילי שטרנברג, י'1: " אני וכיתתי חילקנו תרומות ומשלוחי מנות לנזקקים לכבוד חג הפורים. הרגשתי שתרמתי לזולת ובעצם מזה גם הרווחתי – לעשות מעשה טוב. "



נשאלת השאלה, האם באמת צריך להכריז על יום מיוחד כדי לעשות מעשה טוב?

בעיני, החוויה שעברנו ביום זה צריכה ללוות אותנו בכל יום, ונתינה צריכה להיות מעשה שנעשה בשגרה. הרי בכל מקום ובכל זמן יהיו אנשים שישמחו לקבל עזרה.




אליענה שטרנברג, י'2

הצד הרע של המעשים הטובים

לצד ההיענות וההתלהבות התעוררה גם ביקורת כלפי יום המעשים הטובים. ראשית כל, ישנה הביקורת שמושמעת תדיר כלפי פרויקט המעורבות החברתית, לפיה האילוץ למלא שעות התנדבות מרוקן את המושג "התנדבות" מתוכן, מרחיק את התלמידים מן הרעיון וכו'. נאמר גם כי ישנה בעייתיות בריכוז המעשים הטובים ביום אחד, כמו גם כי עצם המעשים בעייתים מפני שהתנדבות ותרומות מאפשרות למדינה להתנער מאחריותה כלפי אזרחיה- בבחינת אל תחשוב מה אתה יכול לעשות בשביל המדינה כשהיא לא עושה את המוטל עליה לעשות בשבילך ובשביל זולתה.

אך מעבר לכל אלו חשוב לציין שיש בעייתיות גדולה בכך שיום המעשים הטובים הינו פרויקט של בנק הפועלים, ובשימוש הציני בתלמידים רבים ומתנדבים אחרים בשירות מירוק תדמיתו של בנק שיש לו חלק ברמיסה תמידית של אותה קהילה לה הוא מתיימר לתרום אחת לשנה.

נגה סמדר י"א 4

פרשת "החייל היורה" אלאור עזריה- דעות תלמידים

מן התהודה הציבורית האדירה שקיבלה פרשת החייל היורה (ואם פספסתם: ראו בתחתית העמוד ציר זמן שהכנו הסוקר את השתלשלות האירועים) פרץ ויכוח רב דעות ומשקל על האירוע על היבטיו: דמותו של החייל אלאור עזריה, דמותו של עבד אל-פתאח א-שריף שהרג, נסיבות האירוע, תגובת הצבא, התנהלות החקירה, תיעוד הירי ועוד היו למושאי ויכוח וניתוח מקיפים, מעמיקים יותר או פחות ואמוציונליים, מן הסתם, יותר ויותר. כאן הבאנו לכם שתי דעות שונות ומפורטות של תלמידים מבית הספר.


דעה 1: מעיין ביצ'ר

הייתי רוצה להביע את עמדתי בנושא אירוע הירי בחברון

כשילד בן 18 עומד להתגייס, הוא כל הלילה שלפני לא נרדם, קם מסתובב בחדר ואז יוצא להתסובב בשאר הבית' ואז הוא רואה את אמא שלו, זאת שגידלה אותו 18 שנה ועכשיו שולחת את הבן שלה למקום שלא בטוח שממנו הוא יחזור, גם היא לא מצליחה להירדם... לא מפתיע.

הילד הזה הולך לשרת את המדינה 3 שנים מחייו, המדינה אותה הוא כל כך אוהב ומעריך המדינה שהוא מוכן למות למענה.

הוא מגיע ליום הגיוס שלו בשיא ההתרגשות, עולה לאוטובוס ורואה את המשפחה החדשה שלו בשלושת השנים הקרובות, אותם אנשים שאיתם הוא יעבור את הכל! ואולי גם יאבד את חלקם בדרך כי אין מה לעשות, אפילו שלפעמים שוכחים זאת, התפקיד של הילדים האלה הוא לשמור ולהגן!

ואז הוא מגלה שהוא רוצח! בגלל שהוא הרג מחבל שבא לרצוח אותו.

המהומה התקשורתית הזאת הפכה את החיים של הילד הזה (כן הוא עדיין ילד אם שכחתם) ברגע אחד לסיוט בלתי נתפס, עוד שנייה יכריזו גם על יום הזיכרון למחבל שמת על לא עוול בכפו!

ואנשי השמאל ישר מרשים לעצמם לצלוב אותו. קל להם לשכוח שבגלל שהוא לא ישן ימים ולילות הם יכולים לשבת בבית שלהם, לישון , לאכול או סתם לנוח לעשות דברים כל כך בסיסיים שכל אדם יכול לעשות וכל זה בזכותו (כמובן שבזכות עוד הרבה חיילים כמותו).

אז לעזאזל עם הגאווה ולעזאזל עם המולדת, מי בכלל רוצה להיות לוחם כשקושרים לך את הידיים בדיוק ברגעים שבהם אתה צריך לעשות את התפקיד שלך.

כנראה שהממשלה מעדיפה שיתווסף לה עוד שם לבכות עליו ביום הזיכרון מאשר להיות חשופה לעוד ביקורת...

מי בכלל צריך מחבל שיתקע לך סכין בגב כשהממשלה עושה את זה יותר טוב.

גם אם החייל טעה המדינה צריכה לעמוד מאחוריו ואולי להעניש אותו בהתאם לכך שחרג מערך "טוהר הנשק" בצה"ל, אבל לא באשמת רצח ולא בהריגה!


דעה 2 (אנונימי)

הרבה אנשים לא מאשימים את אלאור עזריה שירה בעבד אל-פתאח א-שריף בעוד הוא היה "מנוטרל", זאת אומרת ירוי, פצוע ושרוע על הרצפה. חלקם אומרים שהוא גיבור, אחרים לא מאדירים אותו אבל מבינים אותו כי עשה את זה "בגלל לחץ" או ב"הגנה עצמית". לדעתי מה שעשה היה הוצאה להורג בלי הליך חוקי שאי אפשר להצדיק, ובכל זאת גם לדעתי קשה להטיל את האשמה עליו בלבד.

אולי זה לרגל הוצאת ה"יורים ובוכים" מהלגיטימיות, שעולה ככה מורשת חדשה , שממשיכה את מורשת "מסיתים ומגנים": "נותנים את האקדח, ממקמים אותו, מכוונים את הכוונת ואז מתפלאים שירו".

אולי ראשי הצבא והמדינה לא הלכו פיזית ולחשו לעזריה באוזן שזה זמן טוב לירות, אבל מדובר בבן 19, לא מבוגר מאיתנו בהרבה כל כך, שגדל כל החיים שלו באווירה המסיתה ומתסיסה שמטופחת כאן, של חרדה מהפלסטינים ואיבה אליהם. הוא גדל בחברה כובשת וידוע שכיבוש משחית. , עזריה גדל כשמכוונים אותו לרגע האמת הזה, כשהנשק יהיה ביד שלו.

יגידו: יש חוק והוא עבר עליו. נכון, הוא עבר עליו באופן חמור, אבל איזה נפח יש לחוק? הוא שירת וירה בחברון, מרחב שבו חוק מופר וזכויות נרמסות כל יום וכהנחה בסיסית. הוא עבר על החוק, אבל יכול להיות ששהייה מספיק ארוכה במרחב כזה תוביל רבים מאיתנו לתחושה שהעבירה על החוק היא למעשה מימוש ולא רמיסה של מערכת העקרונות של המדינה. לא נוכל לא לירות, וכשנירה נרגיש שאנחנו מתאימים את החוק למציאות ונשכח שהדבר שראוי לעשות הוא בעצם ההפך.


------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

עדכון לציר הזמן: עקב שרשרת סכסוכים בין חברי הממשלה ובראשם בנימין נתניהו, לשר הביטחון, שחלקם נגעו להופעות השנויות במחלוקת של שרים בבית הדין הצבאי שבו נשפט החייל, האחרון מבין השניים הודח מתפקידו. תחתיו מונה לתפקיד אביגדור ליברמן, שסיעתו "ישראל ביתנו", חברה לקואליציה.


ומה אתם חושבים? מסרו לנו את דעתכם כאן.

Big image

הספינה השוקעת - מה חושבים מורי עירוני ד' על רפורמת "עוז לתמורה"?

בשנים האחרונות, רפורמות "עוז לתמורה" ו-"אופק חדש" היו הפרויקטים המרכזיים של משרד החינוך, לצד הרפורמה בבגרויות. בין היתר, הן היו ספינות הדגל בקמפיין הבחירות של שר החינוך לשעבר, הרב שי פירון. מטרותיהן העיקריות – ייעול המערכות החינוכיות, העלאות שכר רוחביות, והעלאה של הישגי התלמידים. אך כעת, שיישומן עומד בפתח, ניתן לראות חששות בקרב המורים, שמסגרת העסקתם תשתנה משמעותית.


סקר אנונימי נערך על ידי מערכת העיתון בתקופה בין חג פורים לחג פסח, שבו השתתפו 23 מורים. עלו בו נתונים רבים שחושפים את דעתם של המורים על הרפורמה ועל ביצועה, מהם בחרנו להציג את הנתונים הבאים:

מה יקרה לשכרך החודשי בעקבות יישום הרפורמה?


- יעלה ביותר מ-20%: 14% מהמשיבים

- יעלה בשיעור שבין 10% ל-20%: 14% מהמשיבים

- יעלה בשיעור הקטן מ-10% אחוז: 48% מהמשיבים

- לא ישתנה: 19% מהמשיבים

- שכרי ירד: 5% מהמשיבים



במבט ראשון, נתון זה נראה אופטימי למדי, אך גם בו נחבאת בעייתיות – כיצד, למשל, אחד המורים צופה ירידה בשכר, ברפורמה שכל מהותה היא לגרום לעלייה בו? לאחר בירורים מעמיקים יותר, נודע לנו שבגלל היקף השעות הפרטניות והמשרדיות שהרפורמה דורשת, מצטמצם היקף המשרה המקסימלי האפשרי. מעטים הם המורים שמגיעים למכסה הזו, אך יישום הרפורמה ימנע מהם ללמד שעות השלמה והעשרה בהיקף שבו הם מלמדים כיום.

בשיחות עם מורים, נודע לנו שלמרות העלייה בשכר, ערך שעת העבודה של המורים דווקא נשחק. זאת מכיוון, ששעות העבודה של המורים גמישות (מורה שמלמד החל מהשעה 10 לא נדרש להגיע לפניה). בעקבות יישום הרפורמה, מורים יידרשו להגיע בשעות קבועות, והעלייה בשכר תהיה תוצאה של השהייה הממושכת בבית הספר. כך, בעצם, מתאפשרת ההעלאה בשכר.


אך כאשר הצבנו בפני המורים שאלה על אחת המטרות האחרות של הרפורמה, עלייה בהישגי התלמידים באמצעות לימוד פרטני, נחשפו חששות נוספים שלהם. מהגרף הבא, ניכר שבעוד שחלק משמעותי של המורים צופה עלייה בהישגים, חלק כפול לא צופה שום שינוי. חשוב לציין שאף מורה לא צופה ירידה בהישגים בעקבות יישום הרפורמה.


האם, לדעתך, יעלו הישגי התלמידים בעקבות הרפורמה?

- כן, ובצורה משמעותית: 9% מהמשיבים

- כן, באופן מתון: 27% מהמשיבים

- אני לא צופה שינוי: 64% אחוז מהמשיבים


יש לציין כי הישגים נמוכים, לפחות של פלח מסוים באוכלוסייה, הם כורח המציאות, ולא בהכרח מצביעים על כישלון של המערכת. מטרת הרפורמה, בעצם, היא מיקוד בקבוצה הזו ועבודה פרטנית עמה על מנת להביאה להצלחה. האם העובדה שלמעלה מ-60% אחוז מהמורים חושבים שהרפורמה לא תוביל לעלייה בהישגים מביעה את אובדן התקווה בתלמידים הללו?

לעיון הקורא, הגרף הבא מציג את תשובות התלמידים לאותה השאלה:


האם, לדעתך, יעלו הישגי התלמידים בעקבות תוספת השעות הפרטניות?

- כן: 82% מהמשיבים

- אינני יודע: 18% מהמשיבים

- לא: 0% מהמשיבים


ניכר שהתלמידים תולים יותר תקווה ברפורמה, אך כמובן שרק הזמן יעיד על הצלחתה או כישלונה. כמו כן, בניגוד למורים, לתלמידים יש היכרות פחותה עם מושגים כגון שחיקה במקום העבודה, סכנה שהסקר בקרב המורים מעיד עליה.


הנתון האחרון שבחרנו להציג כמכשול אפשרי ליישום הרפורמה הוא יכולת התשתיות של בית הספר לתמוך בתוספת השעות המשרדיות (כ-5 שעות לבדיקת מטלות והכנת חומרי הוראה מתוך 10 המוגדרות "שעות תומכות הוראה") שהיא כוללת:


האם תשתיות בית הספר מוכנות לתוספת השעות תומכות ההוראה?

- כן: 0% מהמשיבים

- נוכל להתמודד עם הקשיים: 4% מהמשיבים

- נתמודד עם קשיים רבים: 17% מהמשיבים

- לא: 79% מהמשיבים


הרוב המוחץ של המורים סבור שאספקט זה של אימוץ הרפורמה יהיה עמוס בקשיים. האם תכנון לקוי זה נמצא גם בחלקים אחרים שלה?


לסיכום, מהנתונים שנאספו בסקר זה, אנו למדים כי הבטחותיו של משרד החינוך לשיפור בחינוך התיכוני במדינת ישראל עלולות להיות תקוות שווא. למרות העליות בשכר, ערך העבודה של המורים, כפי שנקבע על ידי משרד החינוך, יורד, ובהשלכות המטפוריות של צעד זה ניתן לדון לרוב. כמו כן, תנאי ההעסקה משתנים משמעותית – ללא בסיס ניסיוני או חוות דעת חיצוניות לגבי טיב השינוי.

Big image

נסיכים ודוכסים

כשדיוויד בואי מת בינואר היה נדמה שהוכרז שבוע אבל בינלאומי, אפילו חודש. שנה אולי. עם כמה שפולחן אישיות לאמנים שמתו זה עתה נוטה לצרום, כאן זה הרגיש מתאים בדיוק. אולי כי הסגידה לא היתה לאישיות באמת, לא כי לא רצו אלא כי לא היה אפשר, הואיל והיא הייתה ספונה ומבוצרת תחת פרסונות אלמותיות כזיגי סטארדאסט, אלאדין סיין והדוכס הרזה החיוור.


מאז המוות שלו ועד לאחרונה לא הצלחתי שלא להשוות אותו קצת לשני האחרים במשולש לא-בדיוק-שווה הצלעות של ענקי הרוק של הסבנטיז (בעיני). בואי מת אחרי שהותיר את האלבום האחרון, בדיעבד מלא הרמזים וסוגר המעגל שלו, מוות מתוכנן ומבוים לעילא, והניגוד כה בולט מול לו ריד שמת בשקט בבית שלו כשהיה ידוע לכל שהוא חולה מאד והאלבום האחרון שלו היה שיתוף פעולה תמוה עם מטאליקה. איגי פופ אמנם טוען שהאלבום המפתיע לטובה שהוציא לאחרונה הוא האחרון אבל מי יודע, כי הצלע המופרעת ביותר דווקא נותרה אחרונה לחיות.


ואז פרינס מת וכל השוואה אחרת התפוגגה. כשבואי מת שמעתי על זה באמצע שיעור ומיד התעוררו הדי-על. אי אפשר היה ללכת ברחוב או לדבר עם מישהו או להכנס לאינטרנט או להסתובב בבית הספר בלי בואי בכל פינה. מותו של פרינס נוכח במרחב הרבה פחות. יהיו מי שיגידו שזה מופרך בכלל להזכיר את פרינס באותה נשימה עם בואי הגדול, וכמו כולנו אני מאד אוהבת את בואי, אבל זה בכלל לא קשור לאהבה. אולי הוא לא קונצנזוס באותה המידה, אבל אין ממש ויכוח שפרינס היה גאון שפרץ דרך באופן מהמם (במובנה המקורי של המלה) ושגם אם לא נמנים עם מי שאוהבים אותו באופן ישיר (וחבל שלא), ההשפעה שלו ניכרת מאד בכל כך הרבה מהמוזיקה שנוצרה בעשורים האחרונים.


ועדיין הוא לא ניכר במרחב, לא כל כך בעולם ועוד הרבה פחות בארץ. אולי אתבדה, אבל אני לא רואה את דיוקנו של פרינס או ציטוטים שלו מצטיירים על קירות בית הספר. נוכחות מופרכת באינטרנט ובשיחות יומיומיות כמו לבואי לאחר מותו גם לא נראתה. וקשה שלא לתהות אם אין לזה שום קשר בכלל לצבע. יכולות להיות המון סיבות אחרות ועם זאת הוואקום הזה צורם.

אולי הוא פשוט מת בעונה הלא נכונה; הלא אין שרבים סגולים.

Prince - Controversy (official music video) 1981

עורכים

אליענה שטרנברג, אור רוזן, נגה סמדר

מנחה: גליה כץ