מרוץ לשיר ה-17
מחזור כ"ה
שלום לכולם
בכל פעם בסיומו של מרוץ אני מבינה מחדש (וכנראה לא רק אני ) עד כמה המרוץ משמעותי וחווייתי לתלמידים המשתתפים בפרט ולתלמידי ביה"ס בכלל. המרוץ חובק כל כך הרבה עשייה מסוגים שונים ומזמן לכולנו אפשרות להכיר את הצד נוסף של התלמידים והמורים, להכיר תלמידים שלא תמיד מצליחים להגיע אליהם בביה"ס.
אני רוצה להודות בראש ובראשונה לאיציק ולעמית שהכפילו השנה את מספר האימונים והגיעו בכל יום ראשון ושישי בשש וחצי בבוקר ,הגדילו את מעגל השותפים למפעל הזה:תלמידים, הורים ומורים ולאורך כל הדרך עד למרוץ ובמהלכו טיפלו "תוך כדי ריצה" בכל עניין ובכל תלמיד.
לדונה שהגיעה לכל האימונים אין ספק שהמעורבות שלה הביאה לכמות הרבה של הממשתתפים במרוץ השנה. לצוות החנ"ג שבראשו שרה יחד עם עינת והדר על הדאגה לכל הפרטים קטנים כגדולים, בהשראת שלווה והרבה אנרגיות חיוביות. אני רוצה להודות למחנכים ולמורים שהצטרפו לאימונים לפני המרוץ :זהבית, שלומית, מירב, גלי ,סמדר שהתאמנה באדיקות ובסופו של דבר לא התאפשר לה להצטרף אבל גלעד הגיע במקומה... למורים שהצטרפו למרוץ: לכל צוות השכבה ובפרט ל: הילה, שלומית, ורד,מרסל, איריס, גילה, אתי ,למורים שכבר הפכו לחלק מהצוות: מירב, ברוך, גל, לכוכבה למורים שנסעו במיוחד לעזור וללוות : גלי, עינת אלפרט, זהבית, אהובה .למורים שנשארים בביה"ס ודואגים לכל הדברים כדי שנצא בראש שקט ושהכל יחכה לרצים .לאורי ,מיקה ולינה על ההכנה של טקס מרשים , על יצירתיות למצוא בכל שנה דרך אחרת ומיוחדת להציג את הדברים. אני רוצה להודות ליהודה על הקשר עם המשפחות של תלמידינו שנפטרו, על הדברים שאמרת בטקס, מלאים ברגישות וחוכמה .לעדה שגם נסעה , גם רצה וגם אירגנה שהכל בביה"ס יתנהל כמו שצריך עד לפרט האחרון, לטל פרנק שלמדה להכיר צד נוסף במרוץ ,שטרחה ודאגה לסגור את כל הקצוות הרבים להצלחתו של היום בביה"ס, למירי על כנת החוברות לכל צוות המזכירות: מזל, ענת, פרחיה ויעל שעשו הכל ועזרו בכל מלאכה - תודה! ואחרונים לצוות שכבת י"א שסייע לאורך כל יום שישי עם התלמידים.
במהלך המרוץ ובסיומו קיבלנו כל כך הרבה מחמאות על המרוץ והעבודה המבורכת שעושה הצוות , המחמאות והדברים הנפלאים שנאמרו לי הם שלכם ובזכותכם .התחושה שלי היום היא שאני מוקפת באנשי חינוך שעושים את המיטב . כולנו יכולים להיות גאים להיות שייכים למשפחת "הדרים".
עירית
דונה כותבת
המרוץ ה-17/עמית נתני
את התהליך מתחיל צוות חנ"ג בתחילת השנה יחד עם דונה ובמהלך המרוץ מצטרפים המחנכים ומורים נוספים. עבורי הזכות לעבוד פעם נוספת עם דונה שווה כל גרם זיעה, להגיע לתחילת המסלול של צוות לביא, הצוות החזק ביותר, שעמד להתחיל לרוץ את הקטע הקשה ביותר ולגלות לצידך את גל שרץ כאילו הוא מינימום מורה לחנ"ג, או יום למחרת להבין שהחתיכה שרצה עם אותו צוות זו בעצם מורה לספרות העונה לשם מירב, ואתה לא מאמין כמה ורד רצה וכמה דברים היא יודעת על הארץ הזו, ופתאום אתה מגלה גם את איריס, מרסל וגלי ואתה לרגע חושב שהן תלמידות ואתה צריך לנזוף בהן שיאיטו כי הן רצות מהר מדי, להתרגש כשכוכבה מסכימה להוביל את הבנות שקשה להן, להודות לשלומית שמובילה את הכיתה שלה והפעם בשטח עם צוות נחמיה בנחל, לסיים לרוץ עם צוות פקאן לעלות לג'יפ המלווה ולדעת שהשארת את הצוות בידיה האמונות של עינת אלפרט המנהיגה, שוב בפעם האלף להרגיש איזו נכס היא הילה היועצת, המחנכת שמספיקה לרוץ תוך כדי צעד תימני קליל וגם לטפל באילו שקשה להן, לראות את אהובה עומדת בפתח האוטובוס או בחדר האוכל ומזיזה ענינים פשוט כי היא אהובה, לקבל את גילה ואתי עם החיוכים והעוגות - כמה אנרגיה הן נתנו, וכמו בפולין ובחיים לגלות ששוב ברוך פה ובשקט שלו מבהיר שיש על מי לסמוך, להגיע לבית יד לבנים ולראות איך מנהלת התיכון שלך מתרגשת כל כך - מה שפתאום מוציא גם ממך רגשות שחשבת שבמירוץ ה- 17 כבר לא יהיו, כל אלה הפכו את המירוץ הזה לחוויה אחת גדולה. המחזור הזה עשה היסטוריה - הכי הרבה תלמידים יצאו, מעל 210 תלמידים מה שחייב לראשונה 5 אוטובוסים. זכיתי להשתייך לצוות מיוחד אותו מובילה שרה אילני שיודעת תמיד לשלב בין אחריות לאימהיות וחיוך בלתי נגמר, הדר - שהוא מארגן מרוץ לשי"ר הדור הבא, עינת דנאי שהצליחה לטפל בלא מעט דברים בטרם הניתוח ומעל כולם איציק. הדרך שבה הוא מצליח לנהל את המירוץ לצד היכולת שלו להנהיג את כל צוות המורים והתלמידים - זו כבר אגדה, אגדה שהייתה באמת.
המירוץ הזה תם אבל כבר הבוקר פתחתי תיקייה במחשב "מרוץ לשיר 18", וכבר יש שינויים בתוכנית לשנה הבאה, לקחים מהשנה.
עמית
לכל צוות המורים היקר/ איציק מיטרני
המרוץ הזה ממלא אותי , ומעניק לי אנרגיות ומשמעות לעבודתי החינוכית.
המרוץ אינו פרויקט של אדם אחד ואפילו לא של צוות המורים לחנ"ג.
המרוץ הוא פרויקט בית ספרי שכל אחד מהעובדים במוסד החינווכי המדהים הזה שנקרא תיכון הדרים- שותף לו.
שותפים המורים, ההנהלה, המזכירות, עובדי התחזוקה התלמידים ועוד ועוד.
רציתי להגיד תודה גדולה גדולה לכולם.
כולנו צריכים להיות גאים על שניתנה לנו הזכות להפגש עם נוער כה איכותי בנקודת זמן כל כך חשובה בחייהם.
מרוץ לשיר הוא אחד מאותם מפעלים חינוכיים מדהימים שבית הספר מייצר.
הכתב של ערוץ 1 התרשם מאוד מבני הנוער, אבל יותר מכך הוא התרגש ממערכת היחסים בין הנערים למורים.
מקווה שהכתבה של אמיר גרא מערוץ 1 אכן תשודר ביומן שישי ביום ו' 21.2.
דברים שכתב תלמיד ..באמת לא "רגשן"
ותלמידה נוספת כותבת:
אני חושבת שאנשים לא באמת מבינים מה גודל המילה חינוך , כמה השפעה יש לאנשים עליך.אנשים המבוגרים נוטים להשפיע עליך ולעצב את זהותך , במסע לפולין היה אפשר לנצל זאת וללמד אותנו על שנאה ונקמה .במסע הזה היה אפשר לדחוף אותנו להיות אנשי צבא ופטריוטים . בכל מסע חינוכי יש את החשש שמישהו יבוא וינסה לחנך אותנו לערכים שלו. אחד החוקים החשובים בהדרכה הוא לחנך לחשוב על מי הם. אחד הפחדים זה שאעצב את זהותי לפי מה שהמבוגרים ממני רוצים אך לא כאן , לא בתיכון הדרים , לא באותם מפעלים אשר לקחתי בהם חלק. כאן מלמדים אותנו לחשוב , לשאול , להבין בעצמנו , לקחת חלק , גורמים לנו להסיק מסקנות על עצמנו .מנהלים איתנו תהליך חינוכי ולא ניצול רגשות .אני מסתכלת על עצמי , שואלת מה אני לוקחת מהחוויה הזאת? לפעמים קשה לי לעכל באותו יום או באותו שבוע על חוויה שעברתי , במרוץ התשובות הגיעו מאוד מהר, אפשר להרגיש בברור מי אני היום אחרי המירוץ הזה ומה הרווחתי ממנו .
ועוד תלמיד
לפני שנתיים ולפני שנה, בכיתה י' וי"א בשעה 11:00 עמדתי מחוץ לבית הספר וקיבלתי את פניהם של בוגרי בית הספר במחיאות כפיים ולא הבנתי את המשמעות של זה. היום, אחרי שחוויתי את המסע הזה אני הבנתי. אני מאושר ושמח שזכיתי להשתתף במירוץ לשי"ר , מירוץ ערכי האדם שהנפש של ליאור, שיקו, יפתח ורונן בנתה ועיצבה לנצח. מדהים איך שרעיון ולקיחת יוזמה ואחריות של שני מורים לספורט, הופך לחלק בלתי נפרד מהעיר שלנו, ומתפתח עם השנים למשפחה אחת. זכיתי לרוץ עם המשפחה שלי, מחזור כ"ה -תיכון הדרים, מלח הארץ, חברים אוהבים ותומכים בכל עת שיחד החזרנו את לשי"ר הביתה.אז כנראה שאם אתה לא חלק מזה, אתה לעולם לא תבין, מקל השליחים עובר משנה לשנה, כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק !