מרוץ לשיר ה-17

מחזור כ"ה

שלום לכולם


בכל פעם בסיומו של מרוץ אני מבינה מחדש (וכנראה לא רק אני ) עד כמה המרוץ משמעותי וחווייתי לתלמידים המשתתפים בפרט ולתלמידי ביה"ס בכלל. המרוץ חובק כל כך הרבה עשייה מסוגים שונים ומזמן לכולנו אפשרות להכיר את הצד נוסף של התלמידים והמורים, להכיר תלמידים שלא תמיד מצליחים להגיע אליהם בביה"ס.

אני רוצה להודות בראש ובראשונה לאיציק ולעמית שהכפילו השנה את מספר האימונים והגיעו בכל יום ראשון ושישי בשש וחצי בבוקר ,הגדילו את מעגל השותפים למפעל הזה:תלמידים, הורים ומורים ולאורך כל הדרך עד למרוץ ובמהלכו טיפלו "תוך כדי ריצה" בכל עניין ובכל תלמיד.

לדונה שהגיעה לכל האימונים אין ספק שהמעורבות שלה הביאה לכמות הרבה של הממשתתפים במרוץ השנה. לצוות החנ"ג שבראשו שרה יחד עם עינת והדר על הדאגה לכל הפרטים קטנים כגדולים, בהשראת שלווה והרבה אנרגיות חיוביות. אני רוצה להודות למחנכים ולמורים שהצטרפו לאימונים לפני המרוץ :זהבית, שלומית, מירב, גלי ,סמדר שהתאמנה באדיקות ובסופו של דבר לא התאפשר לה להצטרף אבל גלעד הגיע במקומה... למורים שהצטרפו למרוץ: לכל צוות השכבה ובפרט ל: הילה, שלומית, ורד,מרסל, איריס, גילה, אתי ,למורים שכבר הפכו לחלק מהצוות: מירב, ברוך, גל, לכוכבה למורים שנסעו במיוחד לעזור וללוות : גלי, עינת אלפרט, זהבית, אהובה .למורים שנשארים בביה"ס ודואגים לכל הדברים כדי שנצא בראש שקט ושהכל יחכה לרצים .לאורי ,מיקה ולינה על ההכנה של טקס מרשים , על יצירתיות למצוא בכל שנה דרך אחרת ומיוחדת להציג את הדברים. אני רוצה להודות ליהודה על הקשר עם המשפחות של תלמידינו שנפטרו, על הדברים שאמרת בטקס, מלאים ברגישות וחוכמה .לעדה שגם נסעה , גם רצה וגם אירגנה שהכל בביה"ס יתנהל כמו שצריך עד לפרט האחרון, לטל פרנק שלמדה להכיר צד נוסף במרוץ ,שטרחה ודאגה לסגור את כל הקצוות הרבים להצלחתו של היום בביה"ס, למירי על כנת החוברות לכל צוות המזכירות: מזל, ענת, פרחיה ויעל שעשו הכל ועזרו בכל מלאכה - תודה! ואחרונים לצוות שכבת י"א שסייע לאורך כל יום שישי עם התלמידים.


במהלך המרוץ ובסיומו קיבלנו כל כך הרבה מחמאות על המרוץ והעבודה המבורכת שעושה הצוות , המחמאות והדברים הנפלאים שנאמרו לי הם שלכם ובזכותכם .התחושה שלי היום היא שאני מוקפת באנשי חינוך שעושים את המיטב . כולנו יכולים להיות גאים להיות שייכים למשפחת "הדרים".

עירית

Big image

דונה כותבת

אכלתי, התקלחתי, ישנתי ואני עדיין עם חיוך מרוח על פרצוף. איציק ועמית, תודה לכם אנשים יקרים שחלמתם והגשמתם ואפשרתם גם לנו לקחת חלק בחלום שהפך למציאות. נכנסתי לאוטו ורון שאל "נו, איך היה?" ואין לי מושג איך מסבירים במילים איך היה כי ההרגשה הזאת של הקלה שזה עבר בשלום וסיפוק שזה היה כה מוצלח ופליאה על כמה אנשים טובים לוקחים בזה חלק והבנה שכמה התלמידים שלנו באמת משהו אחר, קשה להעביר במילים למי שלא היה איתנו. אז תודה לכל מי שנתן את ידי להצלחה האדירה של מרוץ לשי"ר ה17. אני אוהבת את כולכם.

המרוץ ה-17/עמית נתני

זה מתחיל שבועיים לפני יציאת המירוץ לדרך. התרגשות גדולה, לחץ, ציפייה דרוכה, חששות אבל בעיקר הרגש עובד שעות נוספות. להפתעתי - גם במרוץ ה- 17 כל התופעה הזו היתה ואולי אפילו בעוצמה הרבה יותר גדולה. הרהרתי עם עצמי איך זה יתכן?! זו כבר השנה ה- 17 ואתה מתרגש כאילו זו הפעם הראשונה עד רמה שאתה מתלבט איזה בגדים לקחת איתך כמו אחרונת התלמידות שזה לה המרוץ הראשון?! אבל זה כל הקסם! זה כל הסוד בחינוך. זה מה שמביא אותנו מדי שנה לשנת הלימודים, לתלמידים חדשים לחוויות שונות שחלקן ישארו איתנו לחיים. ביום שישי, כשהתקרבנו לתיכון, הסתכלתי תוך כדי ריצה אחורה ולא ראיתי את הכביש. אנחנו המורים הובלנו ים של אנשים - תלמידי השכבה של המרוץ ה- 17, תלמידים משנים קודמות, הורים, תלמידי חטיבות ואוהדים ושוב נזכרתי מה אני עושה כאן בכלל. המרוץ הזה במידה רבה מאוד הוא אני. חבל שהנסיבות שהביאו ליצירת פרוייקט חינוכי ענק כזה הן כל כך עצובות וכואבות אבל מנחם לדעת שעבור המשפחות השכולות, המרוץ הזה, עוזר במעט, מקל קצת.

את התהליך מתחיל צוות חנ"ג בתחילת השנה יחד עם דונה ובמהלך המרוץ מצטרפים המחנכים ומורים נוספים. עבורי הזכות לעבוד פעם נוספת עם דונה שווה כל גרם זיעה, להגיע לתחילת המסלול של צוות לביא, הצוות החזק ביותר, שעמד להתחיל לרוץ את הקטע הקשה ביותר ולגלות לצידך את גל שרץ כאילו הוא מינימום מורה לחנ"ג, או יום למחרת להבין שהחתיכה שרצה עם אותו צוות זו בעצם מורה לספרות העונה לשם מירב, ואתה לא מאמין כמה ורד רצה וכמה דברים היא יודעת על הארץ הזו, ופתאום אתה מגלה גם את איריס, מרסל וגלי ואתה לרגע חושב שהן תלמידות ואתה צריך לנזוף בהן שיאיטו כי הן רצות מהר מדי, להתרגש כשכוכבה מסכימה להוביל את הבנות שקשה להן, להודות לשלומית שמובילה את הכיתה שלה והפעם בשטח עם צוות נחמיה בנחל, לסיים לרוץ עם צוות פקאן לעלות לג'יפ המלווה ולדעת שהשארת את הצוות בידיה האמונות של עינת אלפרט המנהיגה, שוב בפעם האלף להרגיש איזו נכס היא הילה היועצת, המחנכת שמספיקה לרוץ תוך כדי צעד תימני קליל וגם לטפל באילו שקשה להן, לראות את אהובה עומדת בפתח האוטובוס או בחדר האוכל ומזיזה ענינים פשוט כי היא אהובה, לקבל את גילה ואתי עם החיוכים והעוגות - כמה אנרגיה הן נתנו, וכמו בפולין ובחיים לגלות ששוב ברוך פה ובשקט שלו מבהיר שיש על מי לסמוך, להגיע לבית יד לבנים ולראות איך מנהלת התיכון שלך מתרגשת כל כך - מה שפתאום מוציא גם ממך רגשות שחשבת שבמירוץ ה- 17 כבר לא יהיו, כל אלה הפכו את המירוץ הזה לחוויה אחת גדולה. המחזור הזה עשה היסטוריה - הכי הרבה תלמידים יצאו, מעל 210 תלמידים מה שחייב לראשונה 5 אוטובוסים. זכיתי להשתייך לצוות מיוחד אותו מובילה שרה אילני שיודעת תמיד לשלב בין אחריות לאימהיות וחיוך בלתי נגמר, הדר - שהוא מארגן מרוץ לשי"ר הדור הבא, עינת דנאי שהצליחה לטפל בלא מעט דברים בטרם הניתוח ומעל כולם איציק. הדרך שבה הוא מצליח לנהל את המירוץ לצד היכולת שלו להנהיג את כל צוות המורים והתלמידים - זו כבר אגדה, אגדה שהייתה באמת.

המירוץ הזה תם אבל כבר הבוקר פתחתי תיקייה במחשב "מרוץ לשיר 18", וכבר יש שינויים בתוכנית לשנה הבאה, לקחים מהשנה.

עמית

לכל צוות המורים היקר/ איציק מיטרני

זו השנה ה- 17 שמרוץ לשיר הגיע אל סיומו המוצלח.
המרוץ הזה ממלא אותי , ומעניק לי אנרגיות ומשמעות לעבודתי החינוכית.
המרוץ אינו פרויקט של אדם אחד ואפילו לא של צוות המורים לחנ"ג.
המרוץ הוא פרויקט בית ספרי שכל אחד מהעובדים במוסד החינווכי המדהים הזה שנקרא תיכון הדרים- שותף לו.
שותפים המורים, ההנהלה, המזכירות, עובדי התחזוקה התלמידים ועוד ועוד.
רציתי להגיד תודה גדולה גדולה לכולם.
כולנו צריכים להיות גאים על שניתנה לנו הזכות להפגש עם נוער כה איכותי בנקודת זמן כל כך חשובה בחייהם.
מרוץ לשיר הוא אחד מאותם מפעלים חינוכיים מדהימים שבית הספר מייצר.
הכתב של ערוץ 1 התרשם מאוד מבני הנוער, אבל יותר מכך הוא התרגש ממערכת היחסים בין הנערים למורים.
מקווה שהכתבה של אמיר גרא מערוץ 1 אכן תשודר ביומן שישי ביום ו' 21.2.

דברים שכתב תלמיד ..באמת לא "רגשן"

חברים יקרים, אני לא בן אדם רגשן ואני לא נוהג לעשות דברים כאלה אבל הפעם אני חייב, יש לי דחף להוציא את כל מה שאני חושב על המירוץ וכמה שאני אוהב את השכבה שלנו ובמיוחד אותכם אתם יותר ממשפחה. עוד בתחילת האימונים למירוץ איציק אמר לנו אתם לא תבינו אותי ואתם תראו את זה רק במירוץ אבל במהלך המירוץ אתם תרגישו שליאור שיקו יפתח ורונן רצים איתכם, לידכם, אני חשבתי שזה עוד קלישאה שאומרים על כל בן אדם שמת וטעיתי, כל צעד צעד שלי הרגשתי אותם, כל צעד הייתי יותר ויותר גאה לרוץ במירוץ הזה, כל צעד חשבתי כמה אנחנו משמחים את המשפחות השכולות וכמה גאווה אנחנו מביאים לעיר לתיכון ולמשפחה, הם לא אלו שצריכים להגיד לנו תודה אנחנו אלה שצריכים, המירוץ הזה לימד אותי כל כך הרבה, לכל דבר בחיים יש משמעות רק צריך למצוא אותו, להסתכל קצת עמוק יותר כי המירוץ הזה לא היה סתם עוד טיול עם חברים, זה היה הרבה מעבר, זה היה עוד שלב במירוץ החיים רק שהפעם זה היה כמשפחה אחת גדולה, גם ילדים שאין לי מושג איך קוראים להם ופעם ראשונה שראיתי אותם, הרגשתי כאילו אנחנו חברים מהגן. החיים של כולנו ממשיכים ולצערנו הם טסים אבל בהחלט זה שלב כל כך קצר סה״כ 4 ימים שלימד אותי לפחות יותר ממה שלמדתי כל החיים, שנה הבאה נהיה כולנו בשלב אחר בחיים אבל אני בטוח שרובנו ניפגש אותו מקום, אותו שעה כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק, אני אוהב אותכם, מכל הלב ומודה לאלוהים שיצא לי להעביר איתכם את המירוץ