מולייר

מגישים שוקי ואריאל

ז'אן-בפטיסט פּוֹקלֶן,שנודע כמוֹלְיֵיר היה מחזאי, במאי ושחקן צרפתי.

אביו של מולייר, ז'אן פוקלן, היה הדקורטור-רפד של מלך צרפת לואי ה-14 והוריש לבנו תואר זה. מוליר אשר נשא את שם אביו הוטבל ב-15 בינואר 1622 בכנסיית סן-אוּסטַש (אין מידע על תאריך לידתו, אך הוריו היו נשואים באותה העת שמונה חודשים ושמונה עשר ימים). שמו שונה לז'אן-בטיסט בגיל שנתיים כשבן נוסף בעל אותו שם נולד.

אמו של מולייר, מרי קרסֶה (Marie Cressé), בת למשפחה בורגנית, ידעה קרוא וכתוב; נפטרה בהיותו בן עשר שנים. עם סיום לימודיו בבית הספר של המסדר הישועי שבפריז, פנה מולייר ללימודי משפטיםבעיר אורליאן וסיים אותם עם תואר ראשון. ראשית דרכו של מולייר בתיאטרון קשורה בשמה של השחקנית מדלן בז'ר. מולייר הכיר את מדלן בערך בשנת 1640 וכאשר החל לעלות על הבמה בחר בכינוי מולייר (על מנת לא לבייש את שם משפחתו). בשנת1643 החליט מולייר להתמסר כליל לתיאטרון. בתחילת דרכו כשחקן, הוא ומדלן שכרו מבנים ציבוריים, בעיקר מגרשי טניס, להצגת המחזות. לבסוף, ביוני 1643קם "התיאטרון המהולל" בהשתתפותם של מולייר, מדלן ושני אחיה. לאחר זמן קצר התברר כי אין בכוחו של התיאטרון החדש להתחרות עם הלהקות המנוסות ששהו אז בפריז. "התיאטרון המהולל" נסגר ומולייר נאסר בגין חובות, עד שאביו נחלץ לעזרתו. אולם, להקת מולייר-בז'ר המשיכה להתקיים ובשנת 1645 יצאה למסע הופעות ברחבי צרפת שנמשך 13 שנה.

בשנת 1650 מולייר וִיתר על התואר "הדקורטור של המלך" לטובת אחיו הצעיר ז'אן. ב- 1653 פגש מולייר בנסיך מקונטי (שהיה מושל חבל לאנגדוק שבדרום צרפת), שהפך לפטרונו. להקתו זכתה בתואר הנכבד "שחקני הנסיך דה-קונטי" ובמשכורת קבועה מהנסיך. אך ב- 1655 הצטרף הנסיך מקונטי לאויביו של מולייר. ב- 1658 מולייר החזיר את להקתו לפריז, שם הציגה בפני המלך את מחזהו המבדח "האוהב המאוכזב" ואת הטרגדיה "ניקומד" של פייר קורניי, וב- 1659 את המחזה "הענוגות הנלעגות" שוב בנוכחותו של המלך לואי ה-14 הצעיר ואנשי חצרו. מולייר כבש את לבו של המלך במשחקו והמלך העניק לו את חסותו. להקת מולייר קיבלה מעמד של "להקת המלך".

בשנת 1662 נשא מולייר לאישה את ארמנד בז'ר בת ה-20, שלא ברור אם הייתה אחותה או בתה של מדלן (אבל לפי הפרש הגילאים, כ20 שנה, כנראה בתה). באותה שנה העלה מולייר על הבמה את המחזה "בית ספר לנשים". בשנת 1664 הועלה על הבמה המחזה של מולייר "טרטיף". מחזה זה קומם את אנשי הדתנגד מולייר ונאסר עליו להציגו בפני הציבור, אך המחזה הוצג בפני המלך ואנשי חצרו בארמון המלכות. בשנת 1665 לקה מולייר בשחפת, מחלה שסבל ממנה במשך כל ימי חייו הנותרים. על אף מחלתו המשיך מולייר לכתוב מחזות ולשחק בהם בעצמו - יתר על כן, בתקופה זו יצר את מרבית יצירותיו החשובות. בשנת1666 הועלה על הבמה המחזה "שונא הבריות", ובשנת 1668 - "הקמצן". בשנת 1669 בוטל האיסור על הצגת המחזה "טרטיף", דבר שהיווה ניצחון של מולייר על רודפיו. בשנת 1672 נפטרה מדלן בז'ר, השחקנית הוותיקה של מולייר.

מולייר התמוטט על הבמה ב-17 בפברואר 1673, בעת ששיחק בתפקיד החולה במחזה האחרון שלו "החולה המדומה". הוא נלקח לביתו ונפטר שם באותו יום. שלטונות הכנסייה סירבו לערוך לו הלוויה דתית, והוא נקבר בלילה בנוכחותם של מאות אנשים.

לבסוף, אחרי שאשתו של מולייר ארמנד בז'ר שיכנעה את המלך לקבור את בעלה בכבוד, הוא נקבר כראוי. מצבה בבית קברות בפריז מסמלת את מותו של מולייר, אך אנשים רבים מאמינים שמקום קבורתו המקורי והאמיתי אינו ידוע.

Big image