בין פוליטקלי קורקט לחופש הביטוי
מה זה פוליטיקלי קורקט?
במסגרת התקינות הפוליטית, הפוליטיקלי קורקטנס, נוהגים לכתוב ולהשתמש בתקשורת בביטויים שאינם פוגעניים, במקום במילים מעליבות. "אפרו-אמריקאי" החליף את "כושי" ואת "ניגר" המעליבים. אפילו באקדמיה ואפילו לא כדי לציין אמירה שלילית ופוגענית של אחר, לא נוהגים לומר את כינוי הגנאי nigger. במקומו נהוג לומר "The N word" וכולם יודעים מהי המילה.
מתוך אתר - אאוריקה
רגע...
אין פה פגיעה בזכות היסוד בדמוקרטיה - חופש הביטוי?
גזענות, עירום ועישון באולפן: הטלוויזיה בישראל לפני הפוליטיקלי קורקט
שיר של אריאל זילבר שכתב ב 2008.
פוליטיקלי קורקט
שר שירים כאלה שמותר
לא רוצה להיות פה מיותר
במקום לשיר: "כמה שאתה טיפש!" -
אני יכול לשיר ש: "זה מה יש...!"
אז לא אשיר לך: " 'תה מעורער!"
לא אזמר לך: " 'תה מכוער!"
וגם לא אגלה שאתה מושחת,
כי אי אפשר לשיר ת' כל בבת-אחת.
פזמון:
רוצה להיות "פוליטיקלי-קורקט"
ולא לשיר כמה הכל פה "דרעק"...
ואם השיר שלי אינו מרפה -
אשיר לתוך היד שעל הפה
(שם יד על הפה ושר בג'יבריש,
באופן שיישמע כמי שסתמו את פיו
אבל הוא שר – דווקא ולהכעיס)
"פוליטיקלי קורקט" נדרש ממי
שיש לו איזה מסר לאומי.
אבל יש אנשים חולי-שלטון
הם אלה שנותנים פה את הטון.
לכן אסור לשיר על גנבים
אפילו לא לומר: "הם לא טובים".
במקום לשיר: "גונבים ת' מדינה"
- צריך להסתפק במנגינה...
פזמון:
רוצה להיות "פוליטיקלי-קורקט"
ולא לשיר כמה הכל פה "דרעק"...
ואם השיר שלי אינו מרפה –
אשיר לתוך היד שעל הפה
(שם יד על הפה ושר בג'יבריש)
אתם יכולים כבר להירגע
ולהגיד שיש פה משוגע
כי שתי דקות, לפני שאני מת -
אני הולך לשיר את האמת
אמנם השיר הזה כבר "מסודר",
מה שבטוח: "הוא לא ישודר".
למרות שבו השארתי בית ריק,
כדי להיות "פוליטיקלי-קורקט".
פזמון:
רוצה להיות "פוליטיקלי-קורקט"
ולא לשיר כמה הכל פה "דרעק"...
ואם השיר שלי אינו מרפה -
אשיר לתוך היד שעל הפה
(שם יד על הפה ושר בג'יבריש)
שירים שהיו פעם נכס צאן ברזל מתגלים כבעיתיים בעידן הפוליטקלי קורקט
כשאת אומרת "לא", למה את מתכוונת?
למה את מתכוונת, כשאת אומרת "לא"?
אם ה"לא" הוא "לא", ובאמת אולי הוא רק "אולי",
אך "לא כעת", או שהלא הוא רק "עוד לא"
אולי הוא "או" אולי הוא "בוא"
כי את אומרת "לא" כל כך בחן,
שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ"כן".
שלושים שנה לאחר פרסום הפזמון, לצורך הפרשנות המשפטית שנדרש אליה בערעור בפרשת האונס בשמרת, שבו טענו האנסים שהנאנסת לא התנגדה למעשיהם, ציטט השופט מישאל חשין את הבית הראשון של הפזמון, והתפלמס עם מילותיו, כשהוא דוחה מכל וכל את המסר המשתמע מהן:
האמנם כך הוא? האמנם "לא" הוא "אולי"? האמנם "לא" הוא "בוא"? האמנם "לא" הוא "כן", ואף "עוד יותר מזמין מ'כן'"? אין ספק בלבנו שהפזמונאי כתב דברים שכתב בחיוך, בקלילות ובבדיחות דעת, בוודאי בכישרון, ואולם מתגנב חשש אל לב כי יש שיראו בדבריו מורה דרך להליכות ולמנהגות, וכאומרים: ממנו נשמע וכן ננהג.ועל כך נאמר אנו, בלשון צלולה ובלא פקפוק וגמגום: כשאשה אומרת "לא", היא מתכוונת ל"לא" כמשמעותו בחיי יום-יום וכהוראתו במילון. כך אישה, כך גבר, כך ילד, כך ילדה, כך זקן, כך זקנה, כך כל אדם. "לא" הוא לעולם "לא", ואין "לא" שהוא "כן". אין עיוור פיקח ואין שיכור פיכח, אין חכם טיפש ואין ותרן עיקש, אין שחור שהוא לבן, ואין לילה שהוא יום - והכול אם מדברים אנו בלשון בני אדם. "לא" הוא "לא". אשה האומרת "לא", והגבר מתייחד עמה על אף אותו "לא", הייחוד הוא שלא בהסכמתה, והמעשה הוא מעשה אינוס.כהתייחסות לדבריו של השופט חשין החליט דן אלמגור לערוך שינוי בבית השלישי של השיר, במטרה להתאימו לפסיקת השופט ולרוח התקופה
כשהיא אומרת "לא!" - לזה היא מתכוונת!
לזה היא מתכוונת, כשהיא אומרת "לא!"
לכן ה"לא" שלה סופי, מוחלט,
כי היא החליטה, לא שום בית-משפט.
אז אל תהיה לי "תרנגול",
ואל תהיה חכם גדול,
היא לא רומזת "כן", "אולי" או "בוא".
כשהיא אומרת "לא", היא מתכוונת: "לא!"
שלגיה
פירוק והרכבה של נראטיבים קלאסיים
שלגיה, סינדרלה ועד סוף שנות ה־50 גם אורורה מ״היפהפייה הנרדמת״, קיבעו סטנדרט של דמויות נשיות פסיביות ונזקקות. בסרטים אלה, האהבה היתה פתרון קסם שבכוחו להסיר כישוף. במרוצת השנים הגיעו גם סיפורי אהבה דו־כיווניים, אבל גם הם לא היו בהכרח שוויוניים. ב״היפהפייה והיחפן״ (1955) וגם ב״חתולים בצמרת״ (1970), הגיבורה היא חיית מחמד מיוחסת הנופלת בקסמו של פרחח רחוב. אבל הסרטים שבאמת קיבעו ומיתגו את כוחה של אהבת אמת במיתולוגיה של דיסני בפרט ושל החברה בכלל, הגיעו עם התקופה הקרויה ״הרנסאנס של דיסני״ בסוף שנות ה־80 ובתחילת שנות ה־90. ״בת הים הקטנה״, ״אלאדין״ ו״היפה והחיה״ (שיזכה לחידוש לא מונפש בשנה הבאה, כפי שהיה השנה עם "ספר הג׳ונגל") הציגו במרכזם סיפורי אהבה סוחפים ומרגשים שהפכו לדבר הזכיר ביותר בסרטים עתירי מוזיקה, אתניות מגוונת, וגם כישופים ושאר אלמנטים של פנטזיה. הגיבורות החלו ליזום יותר, וגם אם בסופו של דבר שאפו והזדקקו בעיקר למישהו לאהוב, הן תאמו מעט יותר את הנורמות החברתיות של תקופתן
מתוך "הארץ"
פוליטקלי קורקט באקטואליה
'“יצאנו מחדר ההלבשה ושיחקנו כמו גברים!”'
ארד סיכמה: “לינוי אשרם התמודדה עם לחצים מעט יותר גדולים ממה שקרה אתמול במשחק בבאר שבע וכך גם ארטיום דולגופיאט, אבישג סמברג, ירדן ג'רבי ושגיא מוקי כאלוף עולם ועם חבריו לזכייה במדליה בטוקיו. מכבי חיפה, שרצה לאליפות לצד מכבי ת"א והפועל באר שבע, מומלץ שתעשה סדנה לחשיבה מגדרית בחדר ההלבשה. ובהצלחה בספורט למועדונים ולשחקנים”.
חזיזה כאמור, הגיב לפוסט וכתב: “נשמה טובה אני משחק בקבוצה של גברים אז אני מתראיין ככה שאני מחמיא לשחקני הקבוצה שלי, לא הבנתי למה את מקשרת את זה למקום שלילי. שאומרים על נשים שנחלמו כמו לביאות אני לא רואה שמישהו יוצא נגד. עדיין מעריץ שלך בכל זאת”.
אבא ואמא או הורה1 הורה2?
טור דעה בעד שינוי להורה 1 והורה 2 - מתוך מעריב
טור דעה נגד השינוי בהגדרת אמא ואבא- מתוך ישראל היום
לכאורה עניין פעוט, אולי אפילו צודק, אבל בעיון רחב מתברר כי הפתרון התמים צופן רעיון מהפכני ומזעזע. יודגש: ילדים והורים מקהילת הלהט"ב ראויים לחיים מאושרים ללא סטיגמות. עם זאת, לא ייתכן שהפתרון לבעיית התיוג של המיעוט יבוא על חשבון הרוב המכריע של אזרחי ישראל (יהודים וערבים, חילונים ודתיים), אשר התארים "אב" ו"אם" הם חלק אינטגרלי של זהותם ונקשרים ברגש, חמלה וחום. לא עוד. מעתה ואילך, הדמויות המרטיטות את נימי נפשנו - אבא ואמא - יומרו במספרים מופשטים וסתומים.
חמור מכך. משמעות השינוי היא שבניגוד לעולם הישן, שבו כל אחד ידע מי אביו ומי אמו, בעולם החדש אין בכך צורך. הקיץ הקץ על המשפחה המסורתית. עולם ישן עדי יסוד נחריבה, ועל חורבותיו נקים את מגדל בבל, ולכל קומה במגדל יינתן מספר. שיטת המספור תעניק מקום למשפחות מגוונות, שבהן יותר משני שותפים למעשה היצירה. וכי למה להפסיק ב"הורה 2"? נניח כי מדובר בילדה מאומצת שלא ידוע מי אביה ועברה כמה משפחות אומנה; לפי המתווה החדש, אזרחי ישראל, או הרשויות, יוכלו למלא בטפסים השונים את שמות ההורים המאמצים, תחת המשבצות "הורה 3", "הורה 4" וכו'.