אונס - אז והיום

מגישים : אופק שרי רז בומפלד ואסף גבאי.

"החוק היבש לא נרטב אף פעם - אפילו לא מדמעה של ילדה"

הייתה זו אחת הפרשות המסעירות והמזעזעות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט בישראל.

1. פרשת האונס בקיבוץ שומרת בחודש אוגוסט 1988. במשך ארבעה ימים הפכה ילדה בת 14 למטבע עובר לסוחר.

2. לאור הממצאים הואשמו 8 נערים בגין אונס בילדה בת 14.

3. הנערה האומללה אזרה אומץ והתלוננה למרות ניסיונות הקיבוץ לשכנעה לוותר על כך. לאחר הגשת התלונה, הנערים טענו כי המעשים נעשו בהסכמה ללא הבעת התנגדות או איומים.

סיפור הפילגש בגבעה :

1. להשערתנו הכותב המקראי מתחיל את הסיפור במשפט זה מכיוון שבאותה התקופה לא היה מלך או מנהיג שיאכוף את חוקי ה'.

2. הפילגש של איש הלוי הגיעה מבית לחם בנחלת יהודה.

3. איש הלוי לא גירש את פילגשתו אלא היא עזבה - "ותזנה עליו פילגשו ותלך מאותו אל בית אביה אל בית לחם יהודה" הכוונה היא שהפילגש לא גורשה אלא עזבה לבית אביה.

4. אבי הפילגש שמח לקראת איש הלוי כיוון שרצה שהפילגש תחזור לבית חתנה על מנת שתהיה עם בעלה.

5. אבי הפילגש מעכב את איש הלוי ופילגשתו משום שהייתה לו תחושה שיקרה משהו רע.

6. עיכובים אלה נמשכו 5 ימים.

7. איש הלוי ופילגשתו יצאו מבית אביה בשעות הערב המוקדמות אף על פי שאבי הפילגש הציע להם לצאת מביתו בשעות הבוקר. הבוקר שלמחרת.

8. הנער אמר לאיש הלוי לצאת וללון בעיר היבוסי ( ירושלים).

9. איש הלוי דחה את הצעתו של הנער שעיר היבוסי היא עיר נוכריה ולא של בני ישראל.

10. לדעתנו איש הלוי לא החליט ללון באמצא הדרך כאשר ראה שמחשיך מכיוון שהם לא היו בעיר של בני ישראל והוא פחד מהגויים לכן החליט לעבור את הגבעה וללון שם.

11. "והיה כל הראה ואמר לא נהייתה ולא נראתה כזאת מיום עלות בני ישראל מארץ מצרים ועד היום הזה שימו לכם עצו ודברו" ( שופטים - י"ט פסוק 30 )

12. איש הלוי דאג להפיץ את סיפורו בכך שחתך את גופת פילגשו לשניים עשר נתחים ושלח לכל שבט חלק. "וינתחה לעצמיה, לשנים עשר חלקים, וישלחה בכל גבול ישראל"

13. כאשר בני ישראל את הסיפור המעשה, הם הזדעזעו ואמרו כי לא היה מעשה כזה מאז עלותם מארץ מצרים ועד אותו היום.

השוואה בין המקרה בקיבוץ שמרת לבין המקרה של הפילגש בגבעה :

תגובת החברה :

קיבוץ שמרת - החברה לא תמכה בנאנסת ואף ניסו לשכנעה לא להגיש תלונה.

פילגש בגבעה - בני ישראל הזדעזעו ואמרו שהמעשה כזה לא היה מאז עלותם מארץ מצרים

שונה :

קיבוץ שמרת - ניסו להכחיש את הסיפור

פילגש בגבעה - בני ישראל לא ניסו להכחיש את הסיפור ואך הביעו דעה קשה על המעשה

דומה :

קיבוץ שמרת - אונס קבוצתי

פילגש בגבעה - אונס קבוצתי

תגובת המדינה :

קיבוץ שמרת - תחילה השופט בבית המשפט טען כי גרסתה של הנאנסת לא אמינה וזיכה את הנערים במחמת הספק

לאחר הערעור הרשיעו את הנאשמים בעבירות אונס ובפשיעה מינית.

פילגש בגבעה - כל בני ישראל היו מאוחדים בדעה אחת לצאת כנגד כל שבט בנימין להעניש את עושה הנבלה בישראל.

החוקים במקרא :

דין משכב עם בתולה מאורסת -
על פי הטקסט הקצר ניתן להסיק שיחסי מין שנעשו בתחומי העיר מצביעים על אשמתה של הנערה הבתולה המאורסת מכיון שכאשר המקרה מתבצע בעיר הנערה יכלה להרים קולה ובכך למנוע את מקרה האונס ואם לא נהגה כך ניתן להסיק שהמשכב נעשה מרצונה החופשי של הנערה.
במקרה זה נחשב המעשה לניאוף מכיון שאישה מאורסת הינה על פי החוק כבר ברשות בעלה. הניאוף בתנך נחשב לחטא חמור שעונשו מוות כן לגבר וכן לאישה. לעומת זאת יחסי המין שנעשו בשדה הם אכן נחשבים לאונס מכיון שהשדה הוא מקום נטוש המייצג שטח הפקר בו מסתובבים פושעים ופורעי חוק, במקרה שכזה התנך מודע למצבה של נערה במצב שכזה מה שבא לידי ביטוי בתיאורי חוסר האונים של הנערה אשר לא אופייני ללשון החוק ביבשה וישנה התייחסות לניסיונות ההתנגדות של הנערה שאינם אפשריים בשדה לעומת העיר לכן במקרה הזה הנערה חפה מפשע ועונש מוות חל רק על האונס.

דין אונס בתולה לא מאורסת -
כאשר משוואים את הדין על משכב עם בתולה לא מאורסת ודין משכב עם בתולה מאורסת, ניתן לראות שהעונש על האונס הוא פחות חמור כשאר הבתולה אינה מאורסת, זאת בגלל שבשלב זה הנערה עדיין ברשות אביה ומעשה האונס לא מחבל ביחסים המשפטים בין משפחת הארוס למשפחת הנערה כמו כן העונה כולל שני סעיפים :

1. קנס כספי של חמישים כסף לאבי הנערה. חלק זה של העונש הוא תשלום נזקין לאבי הנערה על אובדן הבתולין של בתו מפני שאיבוד הבתולין גורם לירידה בערך הנערה.
2. עונש שמטרתו להגן על הנערה והעתיד שלה - חובתו של האנס לשאת לאישה את הנערה , ואילו הנאנסת אישתו - לא יוכל לגרש אותה.

חוקים במדינת ישראל :

ההגדרה הראשונית של החוק במדינת ישראל לגבי אונס הוא שונה מהחוק המקראי. ראשית החוק המודרני לא עושה את ההבחנה בין אישה בתולה רווקה לאישה בתולה נשואה, בנוסף המיקום של המעשה אינו שקול לקביעת האונס. אך החוק המודרני עושה את ההבחנה בין מעשה אונס, מעשה סדום והטרדה מינית דבר שלא קיים בחוק המקראי.

ההגדרה של החוק המודרני במדינת ישראל לגבי אונס הוא רחב יותר מהחוק המקראי. בחוק המקראי מעשה אונס הוא אקט אלים פיזית בעוד החוק המודרני מחלק את המעשה למספר סעיפים :

1. מעשה אונס שהושג במרמה.

2. ניצול אישה בעל מום מוחי או נפשי.

3. משכב עם אישה שמצבה הפיזי מנע ממנה להתנגד.

החוק במדינת ישראל מתייחס בעונש על המעשה גם על הליקוי הנפשי או השכלי של הנערה מה שלא קיים בחוק המקראי וגם לא בחוק ההלכתי.

החוק ההלכתי נותן רשימה של סוג בנות שעליהן אין חובה לשלם קנס כספי כלומר נערות שערכן פחות והעונש מפוחת בשל כך. ההבחנה זו אינה קיימת בחוק המקראי.

לחוק המודרני ולחוק המקראי צורות ענישה שונות לגמרי : החוק המקראי - במקרה של נערה בתולה לא מאורסת הוא קונס את האנס מה שדואג לנערה ולמשפחתה ובנוסף דואג לעתידה של הנערה. על ידי הפסיקה על האנס לשאת את הנאנסת לאישה ולא לגרשה. לעומת זאת העונש במדינת ישראל הוא עונש אזרחי - מאסר, החוק איננו מחייב את האנס לשלם לנאנסת פיצויים ולא גוזר עונש מוות ( כמו בחוק המקראי בנודע לדין משכב עם בתולה מאורסת).

ההבדל בחוק נובע מתוקף העלייה במעמד הנשים והתייחסות חברתית השונה לערכים. ערך הבתולין איננו חשוב כפי שהיה בעבר וכך גם ערך הנישואים לא תופס מקום מרכזי ביותר בחברה המודרנית. לכן החוק מסיק שהנאנסת איננה רוצה או צריכה להינשא לאיש שאנס אותה.

בחוק המודרני במדינת ישראל שנות המאסר הסטנדרטיות שש שנים בגין אונס. אך החוק במדינת ישראל מחמיר את מספר השנים במקרים של איום בנשק, התעללות פיזית, חבלה נפשית וגופנית, הריון ואונס קבוצתי. מידה כזאת של פרטנות איינה קיימת בחוק המקראי.

החוק הישראלי

ההגדרה של חוק מדינת ישראל לגבי אונס :

אם המקרה עולה על אחד מהסעיפים האלה הללו, היינו אונס ודינו של מבצע אונס הוא 16 שנות מאסר.

כאשר מצבע המעשה בועל אישה המקרה נקרא אונס.

1. מקרה ללא הסכמה עקב שימוש בכוח, גרימת סבל גופני, הפעלת אמצאי לחץ/איום כלפי האישה וזולתה.

2. מקרה שהושג בהסכמת האישה אך במרמה לגבי מהות העושה/המעשה.

3. כאשר המקרה נעשה בהסכמתה של קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים.

4. כאשר אישה לא יכולה להביע התנגדות כיוון שהיא שרויה במצב המונע ממנה להביע התנגדות.

5. כאשר המקרה נוצל ע"י אישה חול נפש/לקויה בשכלה.

במקרים כאשר האונס עולה על אחד מהסעיפים הללו דיינו של מצבע האונס הוא 20 שנות מאסר.

1. כאשר הקטינה מתחת לגיל 16.

2. כאשר נעשה איום בנשק חם/קר.

3. כאשר יש חבלה גופנית/נפשית/הריון.

4. כאשר ישנה התעללות באישה לפני/בזמן/לאחר ביצוע המעשה.

5. כאשר המקרה נעשה בנוכחות אחרים שחברו יחד לסיוע האונס.

*החוק המודרני לא עושה הבדל בין אישה בתולה/רווקה/נשואה.

החוק המקראי - מטלה מסכמת :

1. הגדרת אונס על פי החוק המקראי -

המילה אונס לא מופיעה בלשון המקראי לכן הגדרת האונס היא בעייתית. בסיפורים אחדים ניתן להבחין בפעלים המבטאים אלימות וכפייה כלפי האישה - "ויחזק אותה ויענה". מפעלים אלה ניתן להבין שהמעשה לא היה מתוך רצון האישה ולכן הוא בחזקת אונס. כמו כן, החוק המקראי עושה שתי הבחנות בנוגע להגדרת האונס - אונס אישה בתולה מאורסת במקרה זה ישנה הבחנה במיקום במעשה - בשדה או בעיר ואונס אישה בתולה לא מאורסת.

2. העונש חל על האנס על פי החוק המקראי הוא סקילה באבנים יחד עם הנאנסת במקרה של משכב עם בתולה מאורסת בעיר, עונש מוות של האנס במקרה של משכב עם בתולה מאורסת בשדה ותשלום של 50 כסף לאבי הנערה הנאנסת במקרה של אונס בתולה לא מאורסת. לעומת זאת העונש שחל על האנס על פי החוק הישראלי הוא מאסר של 16 שנים במקרים של אונס קטינה, אונס במרמה וניצול מצבה הפיזי של הנאנסת. במקרה של אונס באיום של נשק חם/קר, חבלות גופניות והתעללות דינו של האנס מאסר של 20 שנים.

3. בהשוואה להיום, ההתייחסות לאונס בתקופת המקרא מחמיר עם האנס כיוון שדינו של האנס בימנו הוא מאסר של 16/20 שנים (תלוי במקרה) והעונש של האנס בתקופת המקרא היה סקילה באבנים ועונש מוות.

4. בתקופת במקרא לא היית התייחסות רבה לנאנסת והאונס אף הוריד מערכה. לעיתים דינה של הנאנסת הוא סיקלה באבנים.

5. אנו מסכימים עם הענישה שהייתה קיימת בתקופת המקרא אשר כללה עונש מוות לאנס מכיוון שמעשה האונס משפיע על הנאנסת בצורה קשה מאוד - נפשה נרצחת, מצבה הבריאותי הנפשי והפיזי מדרדר והאנס היה משלם על המעשה בחייו לעומת זאת בימינו כאשר נעשה מעשה האונס והנאנסת נפגעת כן נפשית וכן פיזית ובריאותית האנס משתחרר מהתשלום הכבד על מעשו ומקבל עונש קל. החוק בימנו בא להגן על הנאנסת לזמן מוגבל עד של שחרורו בעוד במקרא היא הייתה חופשיה מהאשם.

6. תגובת החברה :

במקרא - מעשה האונס נתפס על ידי בני ישראל כמעשה זוהמה שעליו צריך לשלם מחיר כבד. הם היו תולים את האשמה כולה על האנס והנאנסת, תלוי במקום המקרה. החברה הייתה מתייחסת אל שניהם כאשמים שווים במקרים מסויימים.

בימינו - כאשר קורה מקרה אונס החברה אכן חושבת שהמקרה הוא מקרה נורא שצריך לשלם עליו מחיר. אך כיום לא משנה מיקום המקרה. החברה הינה שופטת ביד חמורה יותר את הנאנסת ומטילה עלייה את כל האשמה בעוד היא מנסה להקל את עונשו של האנס.

7. לפי החוק במקרא - המשפחה הייתה מתייחסת לבת הנאנסת כנערה שערכה ירד, נערה שאיננה יכולה להנשא איננה מביאה תועלת ונחשבת לכבשה השחורה במשפחה. כיום המשפחה מייחסת חשיבות רבה וגילוי אהבה ועזרה לנאנסת.

אונס במשפחה

תיאור האונס + ציטוטים מן המקרא -

אונס תמר : המאורע התחלתי - "ויהיה אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד. ויצר לאמנון התחלות חדשות בעבור תמר אחותו כי בתולה היא ויפלא בעייני אמנון לעשות לה מאומה".

המאורע המשמעותית - "ולא אבה לשמוע בקולה ויחזק ממנה ויענה, וישכב אתה"

אונס דינה : "וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אותה וישכב אותה ויענה"

הקרבה בין האנס לנאנסת -

אונס תמר : אחים למחצה.

אונס דינה : זרים.

תגובת אבי הנאנסת -

אונס תמר : אבי הנאנסת (במקרה הזה גם אבי הנאנס) "והמלך דוד שמע את כל הדברים ויחר לו מאוד"

אונס דינה : אבי הנאנסת ביקש מהאנס להנשא לביתו "קח לי את הילדה הזאת לאישה"

תגובת אחי הנאנסת -

אונס תמר : אבשלום אחיה של הנאנסת לא דיבר עם אמנון (האנס) ורצה להרוג אותו

אונס דינה : אחי הנאנסת שמעו על הסיפור וחיכו לשכם בן חמור לחמור בשדה ועינינו בשדה.

תגובת האנס לנאנסת לאחר האונס -

אונס תמר : לאחר המעשה אמנון שנא את תמר שנאה גדולה וסילק אותה מביתו בצורה משפילה

אונס דינה : לאחר המעשה האנס התאהב בנערה ורצה להנשא לה

ציטוט דברי האנס לנאנסת -

אונס תמר : "וישנא אמנון שנאה גדולה מאוד כי גדלה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר לה אמנון קומי לכי ותאמר לו אל אודות הרעה הגדולה הזאת מאחר אשר עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה ויקר את נערו משרתו ויאמר שלחו נא את זאת מעליי החוצה ונעל הדלת אחריה"

אונס דינה : אין תגובה.

הסתרת המקרה -

אונס תמר : המלך דוד לא עשה שום דבר בנידון חוץ מלכועס על המקרה.

אונס דינה : לא הסתירו את המקרה.

סופו של האנס -

אונס תמר : אבשלום רצה להרוג את אמנון אך אמנון מת לבד.

אונס דינה : ראית אחי הנאנסת עינו את שכם בן חמור וחמור ולאחר מכן הרגו אותם.

אמנון ותמר הגשה

1. על פי המקרא אחת הפרשנויות לנבלה הוא כינוי לאדם רע משוחת וכדומה.

2. העונש לנבלה הוא עונש מוות. תמר מנסה להשיג בעזרת טיעון זה שהוא נבלה=מוות

3. לאמנון ותמר מותר להנשא כיון שהם אחים למחצה. במקרא קיים מקרא שאברהם אמר לאישתו כשהם ירדו מצרימה "כי אחותי אח".

4. התנהגות אמנון לתמר לא תואמת את החוק המקראי כיון שלאחר המעשה הוא מחיוב להינשא לנאנסת אך הוא שנא את תמר שנאה גדולה וגירש אותה מביתו.

5. העורך המקראי מדגיש את השפלת תמר בידי אמנון בכך שאמנון אומר למשרתו לגרש את תמר החוצה מביתו.

6. לדעתנו תגובת אבשלום הייתה מתונה מידי משום שהוא היה צריך להרוג את אמנון כי הוא עינה את אחותו והשפילה.

7. לדעתנו תגובת דוד לאונס היית המתונה גם כן מכיון שהוא היה צריך להעניש את בנו ולהרוג אותו אך הוא העדיף להדחיק את הכאב.

8. מילים מנחות בסיפור -

א. אהבה

ב. שנאה

9. א. שנאה - העורך המקראי הדגיש את השנאה הגדולה של אמנון כלפי תמר לאחר האונס.

ב. אהבה - העורך המקראי הדגיש כמה אהב אמנון את תמר לפני האונס.

תוצר סופי

1. א. החוק המקראי מגדיר את האונס כמעשה שלא קרה מתון רצונה של האישה ולכן הוא בחזקת אונס. במקרא אין הגדרה מפורטת או ספציפית למשמעות המעשה ואף המילה אונס אינה מופיעה בתנך, אך בסיפורים תנכיים ניתן להבחין בפעלים המבטאים כפייה.

ב. העונשים החלים על האנס בסיפורים המקראיים תלוי במקום ובמצבה של האישה. כאשר מדובר במקרה של דין בתולה מאורסת וכאשר המעשה נעשה בעיר, הנערה אשמה. המקרה זה נחשב המעשה לניאוף משום שהאישה מאורסת. העונש למקרה זה הוא עונש מות כן לגבר וכן לאישה בסקילה באבנים.

אך כאשר המקרה קורה בשדה הם בחזקת אונס והעונש על מעשה זה הוא עונש מוות רק על האנס.

אך כאשר קורה המקרה עם בתולה לא מאורסת העונש הוא פרס כספי של חמישים כסף וחובתו של האנס לשאת את הנאנסת לאישה.

ג. התייחסות לאונס בחוק המקראי לא מחמיר או מקל. לדעתנו החוק המקראי פועל בצורה הטובה ביותר בקשר לביצוע מעשה זה לעומת היום כאשר העונש המודרני מקל עם האנס והוא אף לפעמים מתחמק מהאשמה.

ד. ההתייחסות לנאנסת במקרא היא מזלזלת ומגעילה, אך היום בגלל מעמד האישה והערכים שהוקנו ההתייחסות לנאנסת טובה בהרבה יותר.

ה. בתקופת המקרא בני ישראל גינו את המעשה אך גם האשימו את הנאנסת בימינו פחות מאשימים את הנאנסת.

ו.המחוקק המקראי כמו החוק בימינו לא מבדיל בין המסגרת בה נעשה המעשה.

מסקנה : אכן חל שינוי בהתייחסות החברה לאונס אך לא שינוי גדול. השינויים היחידים שקרו הן בהקלת העונש על מבצע כמו שראינו שבחוק המקראי ישנו עונש מוות וכיום מקבלים מאסר של 16/20 שנה. התייחסות נוספת שהשתנתה היא בהתייחסות לנאנסת כאשר בחוק המקראי בכמה מהמקרים הייתה מקבלת הנאנסת את אותו העונש כמו האנס וכיום איננה בכלל מקבלת עונש או התחייבות כלשהי.

2.החוק המקראי באופן שונה למקרה של נשים מול מקרה של גברים. כאשר במקרה של נשים נחשב כנעשה שבו הגבר הרבה יותר אשם והנערה גם אך פחות. הם גם מתחשבים במקום המקרה בעוד שאם המצב זה יקרה לגבר המצב יחשב כזוהמה והחוק איננו מתחשב בשום צד.

3. בחרנו בעדות של נ' 1793 מכיון שהיא הכי נגעה לנו בלב. מתוך כל הסיפורים המזעזעים וכל התיאורים הכואבים היא זאת שבלטה מעל הכול. מבין כולם היא העזה לכתוב את מה שחשבה לעצמה כל הזמן. היא כתבה שהיא חשבה שהיא הייתה אשמה ושהיא גרמה לו לעשות לה את זה. היא כתבה שהיא ניסתה לכחש למקרה אבל היא לא יכלה. היא היית החולמת שהוא בא אליה בלילה בחולות ואומר לה קטנה כמו שאני אוהב. היא פחדה מכל זיכרון של הקול של הפרצוף. כשאר כולם שאלו אותה אם היא זכרה היא הייתה אומרת שכן שהוא כבר בעבר שלה ושזה קרה כבר לפני 4 שנים זה מאחוריה אבל במציאות היא הייתה סובלת מזה כל יום. ושל הכאב שהיה מבחוץ במשך כל הזמן הזה לא הגליד הוא רק נפתח מפנים ונעלם מבחוץ.