הרב חיים דוד הלוי
נועם כהן ונועם איפרגן
תעודת זהות
א. שם הרב: דוד
ב. שם משפחתו: הלוי
ג. תאריך הולדתו:י"ח בשבט
ד. מקום הולדתו: ירושלים
ה. שם אביו: משה
ו. שם אימו: ויקטוריה
ז. תאריך פטירתו:י"ב באדר תשנ"ח
מאורעות בחיי הרב
א. תקופת לידתו: יום אחד נכנסו לבית דינו של רבי שלום הדאיה, שהיה אב בית דין העדה הספרדית בני זוג
עומדים זה בזווית אחת וזו בזווית אחרת ובוכים,
מבקשים לסדר להם גט. אמנם אוהבים הם זה את זו, אך הם נשואים כבר
שבע עשרה שנים ולא נפקדו בבנים.
הרב, לאחר דברי תוכחה על עצם הרעיון, שלח אותם לביתם בברכה להיפקד
בבנים לשנה הבאה, ואכן כך היה. הבן שנולד הוא הרב חיים דוד הלוי.
ג. תקופת ראשון לציון:
א' בתמוז תשי"א (1951) - הוכתר לרב הראשי הספרדי הראשון של ר, אשון לציון [בשנת תש"י (1950) נהפכה לעיר], בבית הכנסת 'מקור חיים' בשכונת האורפלים, בטקס המרגש השתתפו: הראשון לציון הרב הראשי הרב עוזיאל, רבני העיר והסביבה, חברי כנסת, ועוד. בתפקיד זה שימש יחד עם הרב חיים זבולון חרל"פ (בנו של הרב י"מ חרל"פ, תלמידו הגדול של הראי"ה קוק). כרב צעיר ונמרץ, היה נערץ ואהוב על בני עירו. הוא ליכד וחיזק את העדה הספרדית, חיזק את החינוך הדתי בעיר, ארגן את מחלקת הנישואין ובנה מערכת כשרות למופת, טיפח את עשרות בתי הכנסת שבעיר, העביר הרצאות ושיעורי תורה בכל רחבי העיר ומחוצה לה. הביא לקירוב בין כל שדרות הציבור. בין הנהגותיו המיוחדות: לא לקח כסף על עריכת חופה ומכירת חמץ. ביתו היה פתוח לכל ענין של תורה וחסד עד לשעות הלילה המאוחרות.
עם ריבוי העולים החדשים מארצות המזרח, יצא למעברות לעודדם ולהדריכם במנהגי העדות הנהוגים בארץ, הוא השפיע עליהם לשלוח את ילדיהם לחינוך דתי. במקביל היה גם הרב של המושבים, גאולי תימן ובית עוזיאל, מדי שבוע נסע לטפל בבעיות הרוחניות שהתעוררו בהם.
היה חבר מזכירות 'חבר הרבנים של הפועל המזרחי' [שהוקם באב תש"ח (1948)], והשתתף בכל פעולותיה.
החל לפרסם מאמרים בהלכה, במחשבה ובאגדה במספר כתבי עת.
תשי"ג (1953) - ייסד יחד עם ידידו מישיבת 'פורת יוסף', הרב דוד שלוש (רבה הראשי של נתניה), את 'הארגון הארצי של הרבנים הספרדים בישראל'. הם פעלו להכרה במעמדם של רבני העדה הספרדית כרבני עיר, והכרה בזכויותיהם של שאר
ד. תקופת תל אביב יפו: הספרדי כ"ה אייר תשל"ג (1973) - על פי בקשת הרב עובדיה יוסף (שהיה הרב הראשי של תל אביב-יפו ונבחר בז' בחשון למשרת הראשון לציון הרב הראשי לישראל), הגיש את מועמדותו לבחירה לרב הראשי הספרדי של העיר, ואכן, ביום זה הוא נבחר למשרה רמה זו יחד עם הרב יצחק ידידיה פרנקל [מט"ו באלול תשמ"ח פעל יחד עם הרב ישראל מאיר לאו, שנבחר לרב ראשי במקום הרב פרנקל שנפטר].
ד' תמוז תשל"ג (1973) - בטקס רב רושם הוכתר לרב הראשי של תל-אביב יפו בהיכל התרבות, במעמד: הרבנים הראשיים, חברי מועצת הרבנות הראשית, אדמו"רים, ראשי ישיבות ושרים. בנאום הכתרתו הבטיח לפעול לקרב את כל חלקי הציבור לתורה, ולפעול בדרכו של מורו ורבו, הראשון לציון, הרב עוזיאל, שנהג באצילות ובנועם הליכות.
פעל רבות לשיקום מעמד הרבנות ומערכותיה, בעיקר שיפר את מערך הכשרות. הקים שיעורי תורה בכל רחבי העיר. בשיעורו המיוחד בספר 'הכוזרי', אותו העביר בשבת בזמן סעודה שלישית (כפי שנהג רבו, הרב עוזיאל), השתתפו מאות מתושבי העיר. בנה גשר בין הציבור הדתי והלא דתי, הספרדי והאשכנזי. היה מקובל על כל שכבות הציבור.
ה. הרב הראשי לתל אביב יפו: ספר הרב גדליה חיים צימבליסט - אב בית הדין הרבני בתל אביב:
בשבתו בדין ניכרת הייתה חריפות שכלו, תפיסתו המהירה, יושר שכלו ומידת
הבהירות שבה הצטיין הן בדיבור בעל פה והן בכתב. פסקי הדין שלו היו מעשה
פלא. היה כותב בקולמוס ראשון. לא יותר מדי ולא פחות מדי - בדיוק מה שצריך.
לא היה כותב ומוחק וכותב, אלא כתיבה ראשונה ופסק הדין היה מוכן לדפוס.
תפיסת התפקיד של הרב הייתה רחבה. הוא ראה את עצמו כשליח של כלל
הציבור, ומתוקף כך הוא דאג כמיטב יכולתו לתת הכשר שווה לכל נפש ללא
הידורים מיוחדים, מתוך אמונה כי כל עם ישראל צריך לאכול כשר ולא רק
אנשים דתיים. הוא רצה שלעקרת הבית שעורכת קניות לא תהיה בעיה לקנות
עוף במחיר מוזל. הוא דאג לכך שהעוף יהיה כשר, גם אם לה עצמה לא היה
אכפת מן הדבר. הרבנות עבורו לא הייתה מקום של פרנסה; הוא ראה את
עצמו כמשרת ציבור, כמשרת של עם ישראל.
ו. במערכת החינוך הממלכתי דתי: - יצא לאור ספרו: 'קיצור שולחן ערוך - מקור חיים', בו הוא ליקט בקצרה את ההלכות מתוך ספריו 'מקור חיים השלם'. בשל סגנונו המיוחד והיקפו, ספר זה התקבל במערכת החינוך הדתי כספר הלימוד בהלכה.