הבדואים...

רקע כללי.

בדואי מקור השם מהמילה , "בדיה" שמשמעותה מדבר. הבדואים הם שוכני המדבר.

השם ניתן להם ע"י אחרים , הם קוראים לעצמם , (הערבי)" אל ערב" הכוונה שהם הערבים

האמיתיים שמקורם מחצי האי ערב.

כיום ניתן למצוא אותם ברחבי המזה"ת (..לבנון, עיראק, ישראל, מצרים, ירדן)

הבדואים הם בעצם מוסלמים, נוודים רועים שהתאימו את אורחות חייהם לחיים במדבר .

רקע היסטורי.

כבר במאה השנייה לפני הספירה הגיעו הבדואים בנדודיהם לחצי האי סיני. לאזורי הנגב , לעבר הירדן המזרחי ולמדבר הסורי. חדירת הנוודים מחצי האי ערב נמשכה במשך כל תקופת השלטון הרומי. בתקופה הביזנטית לבשה החדירה צורה של גלי התקפה שהיוו את שיא ההתפשטות בתקופה העתיקה. פלישות רבות נוספות בוצעו ברגעי חולשה של השלטונות עקב סכסוכים פנימיים ומלחמות בינלאומיות.

הסיבה העיקרית בעטיה נדחפו שבטי הבדואים אל תחומי מושב אלה היו תנאי המדבר הקשים בשנות הבצורת השדופות. במרכז חדירות אלה עמדה המטרה להתבסס בטריטוריה חדשה - בדרומה של א"י ולהגיע לסוריה המרכזית ולחלקו הדרומי של הפרת. נדודיהם ופלישתם של הבדואים הביאו לפעמים לכך שהיישובים הקיימים נדחקו ונהרסו.

אוכלוסייה.

כיום הבדואים בישראל נחלקים לשתי קבוצות עיקריות:

  1. הבדואים בנגב (כ-220,000 נפש בשנת2013), בהם יש נוודים למחצה ותושבי כפרים מוכרים ועיירות.
  2. הבדואים בצפון, המתגוררים בכפרים ובעיירות רובם ככולם (כ-60,000 נפש בשנת 2004).

בנוסף לשתי קבוצות אלה, מתגוררים מעט בדואים במקומות נוספים ברחבי הארץ, בין היתר ניתן למצוא ריכוזים של בדואים בחלק מהערים המעורבות (לוד , רמלה וחיפה).

בסך הכל מהווים הבדואים כ-3.5% מאוכלוסיית ישראל.

הבדואים בנגב.

באזור הנגב חיים כ-220,000 בדואים, חלקם הגדול תושבי העיר רהט (53,000) ועיירות הקבע - כסייפה, ערערה בנגב, שגב שלום, תל שבע, חורה ולקיה והשאר הם תושבי הפזורה (כפרים לא מוכרים). (נכון ל-2013).

במאה ה-19 הרשויות העות'אמניות עשו מאמצים רבים על מנת ליישב אותם ובמידה מסוימת אף הצליחו - בתחילת המאה ה-20 מרביתם של הבדואים באזור היו מיושבים או עברו מנוודות לנוודות למחצה והיו מעורבים בחקלאות. כך למשל מעיד החוקר Edward Hull שסייר באזור תל הרור בשנת 1883:

"האזור המשתרע הוא בעל טבע פורה ביותר.. המחוז מעובד באקסטנסיביות על-ידי ערביי תראבין (Tarabin Arabs), ועל-ידי קבוצות קטנות של פלאחים המגיעות לאזור לעונה שבין הזריעה לקציר וחיים עם משפחותיהם באוהלים המוקמים בנקודות מוגנות. כאן משתמשים בגמלים בעיקר לחריש, כאשר גמל אחד שווה לשני שוורים ודמותו הכחושה והגבוהה של "ספינת המדבר" מופיעה לעיתים קרובות על קו הרקיע נעה לאיטה לפני החורש והמחרשה.. היקף הקרקע המעובדת כאן, כמו גם כל הדרך לעזה, הוא עצום, ויבול התבואות כגון חיטה, שעורה ותירס, עולה בהרבה על צרכי התושבים. למעשה, כמויות גדולות של מוצרים חקלאיים הגדלים באזור זה מיוצאים כל שנה מיפו וערים אחרות" ושפתם ערבית.

מנהגים

1-מנהג נקמת הדם נחשב לאחד המנהגים הבולטים של הבדואים. אצל חלק מהשבטים גם מעוגן בחוק השבטי. הבדואים רואים כחובה עליהם לנקום את דם קרוביהם.

כל מעשה איבה נגד אחד מבני השבט נחשב לחילול טוהר השבט. הבדואי מטפח את רגש הנקמה אצל בניו ונכדיו עד שישיג את מבוקשו ויתנקם. גאולת הדם היא העזה בין הנקמות, ומוטלת על כל בני השבט, אם זה בין שבטים ועל כל המשפחה אם זה בין משפחות. על גאולת הדם אין מוותרים עד היום האחרון בחיי האדם.

כדי שהבדואי ימתיק את רגש הנקמה הוא יעזוב את ביתו ויארוב ליריבו זמן רב ובאורך רוח. תקופת ההמתנה עלולה להמשך עד ארבעים שנה.
מעשה נקמת הדם אינו מוסתר כי הוא עניין של כבוד למרות שהרצח אצל שבטי הבדואים הוא דבר שנוא על כולם אבל הריגת הרוצח (הנקמה) היא דבר משובח, והרוצח יעלה לדרגת גיבור ויכובד על ידי כולם.

מנהג נקמת הדם אצל הבדואים שונה מכל מנהג אחר כי הוא גם אמונה ולא רק מנהג.


2-מנהג הכנסת האורחים - (האירוח שכתבתי עליו למטה).

האירוח.

מנהג זה מבחינה מעשית חשוב לחיים במדבר משום הפיזור ברחבי המדבר והתלות

ההדדית של הבדואי ביושבי המדבר האחרים. כשאני הולך במדבר 3 ימים או יותר אני ישמח

אם באוהל שאליו הגעתי יארחו אותי , ישקו אותי, יאכילו אותי, וכך גם אני ינהג באורחי באופן .

זה האוהלים השכנים הם בעצם תחנות דרך בהם אני יכול להשתמש בנדודי.

כאשר אגיע לאוהל אעשה זאת מכיוון צפון, אשמיע רעש כלשהו כדי להודיע על הגעתי ),

כחכוח בגרון, או צליל כלשהו ( ואמתין בסבלנות עד שהמארח ייצא לקראתי .

המארח בזמן זה יוודא כי הנשים יעברו לחלק שלהן באוהל (המחראם ) כדי שגבר זר לא

. יראה אותן

האורח יוזמן להיכנס ולשבת בחלק האוהל אשר מיועד לאירוח, הוא מקומם של הגברים,

באזורינו קרוי ) "שימאל" או "שיג" החלק הצפוני , ( לאחר מכן מתקיים טקס הגשת התה

והקפה.

מאכלים בדואים מסורתיים.

מנסף : האוכל המסורתי אצל כל הבדואים נקרא מנסף פרוש המלה מנסף אוכלים כל דבר מתוך הצלחת
נסף חיסול הנסף מורכב מבשר כבשים הנמצא מעל האורז המסורתי ומתחתיו פרושים הפיתות הבדואיות
המטובלות במרק כבש .

עצידה : דיסה.
היטליה : אורז וחלב
פתת עדס : פתיתי פיתה בדואית מעורבבת במרק עדשים.

פתת לבן : פתיתי פיתה מעורבבת בלבן חמוץ ומוספים חמאה טבעית.
זלאביה : " דמוי פסטה .
ג'רישה : פירורי החיטה מבשלים ומערבבים בפתיתי פיתה בדואית שנקראת " ח'ובז סאג'".
אמבסלה: רסק עגבניות אורגני עם בצל מהול בפתיתי פיתה בדואית .
טביח' ח'וביזה: בישול צמח בשם לחם ערבי או ח'וביזה עשיר בברזל וחלבון בריא לגוף ומטפל בבעיות במערכת העיכול .
שמות סוגי לחם : ח'ובוז סאג' "פיתה בדואית " , לבה -בצקת עווה שמכניסים מתחת לגחלים ולאחר מכן
מוציאים את הליבה ואוכלים מכינים את הליבה במסעות , או בשטחי מרעה .

ראייב - כמו יוגורט לבאן.

ג'מיד - לבנה בדואית .

בדואים.