ISRAELNEWS
כל החדשות והעדכונים במקום אחד
חוק סתימת הפיות - צילום עיתונאי
החוק נועד כדי שהפוליטיקאים יכולו לשלוט במה שהעיתונאים אומרים ומפרסמים. חוק זה יצר התנגדויות ומחאות רבות בעד ונגד - ובעיקר נגד.
תגובתו של השר אופיר אקוניס לחוק הייתה:באותו דיון אף אקוניס הבהיר מה היעד של החוק הזה: "אני לא רוצה שאדם יקבל שעתיים של שידור לתפישת עולמו"
תגובות ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו
הפגנת עובדי רשות השידור
הבעת דעה היא חלק מהעיתונות
בן דהן ומודעת המחאה
שלי יחימוביץ' על סעיף סתימת הפיות
אז מה היה קורה אם החוק כן היה עובר?
פרמדיק במד״א "דוד חגוליעקוב" - לא הסכים לחוק האתי והציל את היהודי ולא את המחבל ומכך נגזר עליו 5 שנות מאסר.
לפי הקוד החדש של מד"א ייתכן שמחבל יטופל לפני קורבנותיו אם מצבו הרפואי קשה יותר
""כך צריך להיות, הצלת חיים קודמת לפוליטיקה" - כך אמר ח"כ פרופ' אריה אלדד (האיחוד הלאומי).
מה שהיה נראה כמו חוק אתי שרוב הפרמדיקים נדרשים לעשות , יהיו את הכאלה שיקומו ויגידו לא , למשל קחו את הפרמדיק "דוד חגוליעקוב" שרשם ואמר שהוא לא מוכן לעשות את זה, והביא דוגמא למצב שהיה בו, שנגזר עליו 5 שנות מאסר. דוד חיכה לחבר ובין רגע קלט מכונית מיצובישי לבנה שסטתה מהכביש, עלתה על המדרכה, ודרסה אנשים מהתחנה שניצבה ממולו. בן אדם מזוקן לקח את האקדח שלו וירה במחבל 3 פעמיים. ״אתה יודע להגיש עזרה ראשונה, אתה חובש מוסמך, עכשיו תורך. אל תקפא ותאבד עשתונות, תפעל בקור רוח בדיוק כמו המזוקן חובש הכיפה הסרוגה״. כך אמר דוד לעצמו , בנוסף לכך כתב והוסיף " ופתאום הבנתי את גודל הדילמה, המחבל שספג שלושה כדורים בביטנו, לא ישרוד אם אני לא אעצור לו את הדימום במהירות, ומצד שני, יש יהודי, שגם הוא במצב קשה, אומנם קשה פחות, הוא לא איבד כזו כמות דם כמו שהמחבל איבד, אבל אם אני אטפל במחבל, הוא כנראה ימות עד שכוחות ההצלה יגיעו - דילמה.
לפעול לפי החוק, או לפי ההגיון, המצפון, והרגש האנושי?
החלטתי לפעול לפי הרגש האנושי שלי, טיפלתי ביהודי, והצלתי את חייו.
עד שהגיעו כוחות ההצלה - המחבל כבר מת.
כל הנוכחים באירוע היו יהודים, אך בן אדם שמאלני שהיה במקום וצילם את מה שעשה דוד, הלך למשטרה והסביר להם שהוא פעיל ׳בצלם׳, ואם הם לא ייקחו את התלונה שלו ברצינות, הוא יפרסם את הסרטון ברשת העולמית. דוד המשיך את מכתבו וכתב " היום נשפטתי, השופט שהחליט לעשות ממני דוגמה ל״מה קורה כשאנשי הרפואה לא פועלים לפי כללי האתיקה הרפואית״, גזר עלי 5 שנות מאסר, בגלל שעשיתי את המעשה הנכון, והצלתי יהודי חף-מפשע, על חשבון חייו של מחבל אכזר שניסה לרצוח אותו, ולא היה מהסס לרצוח גם אותי ואותך?".
קליפ הוא סרטון המהווה ייצוג חזותי של שיר. הקליפים משמשים בעיקר כמנגנון קידום של תעשיית המוזיקה, אך לעיתים מהווים יצירות אמנות בפני עצמם.
וידאו קליפ הוא סרטון שמציג שיר, לרוב שיר פופ. וידאו קליפים משמשים כיום לקידום המכירות של אלבומים ו"סינגלים" (שירים בודדים) לצורך מכירה בקניה והורדה מהרשת. בעבר הוקרנו הקליפים הללו בעיקר בטלוויזיה. כיום וידאו קליפים משודרים גם בטלוויזיה וגם מופצים באתרי אינטרנט פופולאריים כמו יוטיוב.
חלק מהווידאו קליפים הם כה איכותיים ומיוחדים שניתן להתייחס אליהם כיצירות אמנות של ממש. בקליפים מופיעים פעמים רבות שחקנים ורקדנים. לעיתים הקליפים הללו הם ממש סרטים קצרים, עם עלילה של ממש. פעמים אחרות יש בהם רעיונות חדשניים ויצירתיים שהופכים לפופולאריים בכל העולם.
הקליפ יהיה מצולם באופן תזזיתי,ויחודי ערוך בקצב עריכה מהיר וישנה שבירה של נורמות צילום ועריכה מסורתיות, בנוסף זוויות המצלמה לא שגרתיות תוך ניסיון למשוך את העין כל הזמן.
הצבעים יהיו ייחודיים, "צעקניים" ובוהקים- העריכה בדרך כלל בקליפ תהיה מהירה ומותאמת לקצב המוסיקה.
חזקה למרות הכול
עד לפני כמה שנים, דמי לובאטו נהנתה ממעמד של כוכבת עולה מבית היוצר של דיסני ומחיים שלפחות כלפי חוץ נראו מושלמים .
היא היתה מפורסמת ומצליחה, כיכבה בתכנית טלוויזיה
משלה ("תנו לסוני צ'אנס"), יצאה עם ג'ו ג'ונאס והתבשמה באהבתם של מיליוני מעריצים.
אלא שכמאמר הקלישאה "לא כל הנוצץ זהב" - ומתחת לתדמית הזוהרת והחיוך הענק
התחבאה ילדה אומללה, שיום אחד החליטה לאשפז את עצמה אחר
שגילתה לעולם שהיא סובלת מהפרעה דו־קוטבית ומבולמיה, ומספר פעמים אף ניסתה
לחתוך לעצמה את הוורידים.
הסרט מראה את דרך ההתמודדות שלה והיציאה שלה לעולם בתור אישה בריאה ואחרת לגמרי ממה שנכנסה, אחת שאוהבת את עצמה ונותנת לאחרים לאהוב אותה בחזרה.
מאפייני הסרט התיעודי
הקולנוע הדוקומנטרי מבקש לתעד פיסה של מציאות. הוא מבקש להציג את המציאות, במסגרת של סרט, כאילו היתה נייטרלית ואובייקטיבית. לכאורה, יש שתי דרישות מן היוצר של הסרט הדוקומנטרי:
- נייטרליות
- אובייקטיביות
משמעות הדרישות: הסרט צריך להיות "עובדתי" (מציאות), ולא "דעה" (פרשנות). אך ברור לכל, כי הדרישות הללו אינן יכולות להתקיים. לסרט דוקומנטרי יש יוצר וישנו גם תסריט. אין אפשרות ליצור סרט דוקומנטרי שהוא תיעוד ממשי של המציאות, משתי סיבות:
א. הבמאי בוחר בנושא מסויים, ומכאן שהסרט עוסק במציאות אשר נבחרה להיות מתועדת.
ב. בסרט ישנה עריכה; העריכה מוציאה קטעים משעממים ומשאירה את הקטעים הדרמטיים, או מוציאה קטעים שהבמאי אינו מעוניין בהם לצורך "המציאות" שהוא מבקש לבנות.
מכאן ברור, שסרט דוקומנטרי (בדומה במידת-מה לסרט עלילתי-בדיוני), הוא סרט שיש לו מטרה – לעניין, לרגש, ולא רק להציג מציאות. צריך לזכור, אפוא, שגם סרט דוקומנטרי הוא יצירה, והוא אינו רק "התבוננות במציאות". ה"מציאות" נקבעת על ידי היוצר, שבוחר נושא, בוחר סצנות, בוחר זווית צילום, בוחר עריכה (מה להכניס ומה להוציא), ולרוב גם בוחר מוזיקה שתלווה את הסרט, ותקבע את תחושותיו של הצופה. סרט דוקומנטרי הוא פרשנות של מציאות, ולא תיעוד של מציאות. לכן, גם סרט דוקומנטרי הוא, בסופו של דבר, סובייקטיבי, ולא אובייקטיבי. הוא מתאר מציאות, הוא מתעד פיסה של מציאות, אך זו מציאות שנבחרה, ושעברה עריכה.
בחרתי בסרט תיעודי זה לא רק בגלל הערצתי לדמי לובאטו, כי כרגע זה לא משנה מי היא, היא עשתה מהפך בחיים שלה, עשתה שינוי, הרבה אנשים חיים בגללה , היא פשוט מודל לחיקוי והסיסמא שלה פשוטה " להישאר חזקה".
בכל ראיון פוליטי יש כללים גם למרואיין וגם למראיין. הכללים הללו חשובים על מנת ליצור עניין, ושתהיה דרך מסוימת ולא לזרוק שאלות ותשובות ככה סתם.
מראיין - צריך להימנע מלהגיד את דעתו בנושא ועליו להתנהג על פי כללי האתיקה. הוא מנהל את הריאיון ולכן עליו לשאול את השאלות. על המראיין לשאול את המרואיין את השאלות הקשות ביותר על מנת להביא עניין לצופים לצפות בראיון וכל זאת לשאול ללא הגזמה מסוימת או רצון עז להגיע לעיקר.
מרואיין - המרואיין צריך להוציא את עצמו בצורה הטובה ביותר ולכן הוא צריך לענות על כל השאלות שהוא נשאל בצורה הטובה והאמינה ביותר. כאשר המרואיין אינו רוצה לענות על חלק מן השאלות הוא יכול להתחמק אך הוא צריך לעשות זאת מבלי שקהל הצופים יראה או יבחין בזה. המרואיין צריך לבוא מוכן לראיון לדעת את כל הנדרש ואת על התוכן שעליו יהיה בכללי.
לכל ראיון פוליטי יש הקצבה של זמן, אי אפשר לקיים ראיון כמה זמן שרוצים, הוא חייב להיות מתוכנן אך גם ספונטני, כי אחרת ישעמם את הצופים. המראיין צריך לשאול שאלות ממקדות ומונחות ללא חשש מנושאים שעליהם המרואיין אינו רוצה או מעוניין לדבר. בנוסף גם על המראיין וגם על המרואיין לנהוג בצורה מוסרית וטובה אחד כלפי הזה ולדבר בכבוד מפני שהראיון משודר בטלווזיה, ושניהם רוצים לצאת הכי טובים שאפשר.
בתחילת הסרטון אפשר לראות את מירי שבאה מוכנה, יודעת לענות על השאלות, עם המראיין לא נותן לה לסיים, היא ממשיכה בשלה, היא באה עם מטרה, עם מסר להעביר והיא עושה את זה פשוט נפלא, היא נלחמה במטרה שלה לא היססה לשניה, ידעה על מה הולכים לדבר וכל פעם שהיה לה מה להוסיף היא הוסיפה. צורת הראיון והאווירה היו טובים, הם כיבדו אחד את השני ואת שאר האנשים שהיו בסביבתם. גם המראיין וגם המרואיינת השיגו את מה שרוצה בצורה רגועה וטובה.