חגי תשרי
מציגים יואב וולף ואיתי
ראש השנה
ראש השנה הוא החג הראשון בחגי תשרי והוא מציין את תחילתה של שנה עברית חדשה. במסורת היהודית ראש השנה איננו רק תחילת השנה אלא גם ראש לשנה החדשה – מקום של מחשבה, כוחות וחיים. במועד זה לפי המסורת נקבע גורלם של בני ובנות האדם וכן האירועים הכלל עולמיים בתבל כולה.
- ראש השנה כיום הדין: ביום זה נדונים כל באי עולם בבית דין של מעלה ובתפילות היום אומרים: "מי לא נפקד כהיום הזה?"
- ראש השנה כיום הכסה: על פי הכתוב במקורות "תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו" (תהילים פא,ד). ראש השנה שונה משאר המועדים משום שכל המועדים חלים מילוי הלבנה (כשהירח מלא ועגול) או סמוך לכך – כלומר באמצע החודש העברי. ראש השנה חל בתחילת החודש העברי תשרי, כאשר הלבנה מכוסה (כסה) ואינה נראית. הפסוק בתהילים הביא למנהג בו תוקעים בשופר בזמן שהלבנה מתכסה.
- ראש השנה כיום הזיכרון: "בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זיכרון תרועה מקרא קודש" גם בקידוש על היין בליל החג אומרים: "ותיתן לנו ה' אלוהנו באהבה את יום הזיכרון הזה".
חכמים מפרשים כי תקיעת השופר בראש השנה נועדה לעורר אצל כל בני האדם את הזיכרון ולהביא אותם לידי הרהור וחרטה על עוונותיהם.
מצוות ומנהגי החג: סעודת החג
בערב ראש השנה מתכנסים ישראל לסעודת חג משפחתית. המנהג חוצה מגזרים בישראל ומקובל בקרב דתיים וחילונים כאחד. הארוחות המשפחתיות מגוונות ובכל עדה ו/או משפחה יש מאכלים מסורתיים ומקובלים. מנהג נוסף הקשור לאוכל הוא לאכול בזמן חגי תשרי חלות גדולות המסמלות שלמות והשלמה. בסעודת החג, לאחר ברכת "המוציא לחם מן הארץ", טובלים את החלה בדבש כסמל לתפילתנו לשנה מתוקה.
לברכת המזון של ראש השנה, מוסיפים את הפסקה, המיוחדת לחגים ולראשי חודשים, שמתחילה במלים: "יעלה ויבוא".
מאכלים מקובלים בקרב עדות ישראל בראש השנה
- תפוח בדבש: טובלים פלח תפוח בדבש, מברכים ברכת "בורא פרי הגפן" אוכלים ואחר כל אומרים: "יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה".
- חלה בדבש: בסעודת החג נוהגים לטבול את פרוסת החלה בדבש, כסמל לכך שהשנה הבאה עלינו לטובה תהא נעימה ומתוקה כדבש.
- תמר: נהוג לאכול תמרים ולומר "יהי רצון... שייתמו שונאינו ואויבינו". עניין נוסף - כאשר מחלקים את המילה תמר מתקבל: תם - מר, לאמור: תמו ימי המרורים והצער, ויחלו ימים מאושרים ומתוקים.
- רימון: נוהגים לאכול רימון, שגרגיריו מרובים, ומניינם, על פי האגדה, תרי"ג 613 - כמניין מצוות התורה. ואומרים: יהיה רצון...שתרבה זכויותינו כרימון".
- ראש דג | ראש כבש | ראש אייל: נהוג לאכול ראש של דג או של כבש ולומר: "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב". הדגים מסמלים גם פריון וברכה, ולכן יש המוסיפים: "שנפרה ונרבה כדגים".
מצוות ומנהגי החג: תקיעת השופר
המצווה הבסיסית של ראש השנה היא לשמוע קול שופר ביום הראשון של ראש השנה, וחכמים הוסיפו מצווה - לשמוע קול שופר גם ביום השני. בתורה נאמר: "יום תרועה יהיה לכם" ו"שבתון זיכרון תרועה".
מהתורה אנו מצווים לשמוע 9 קולות תקיעה. אולם, איננו יודעים בוודאות כיצד צריכים קולות השופר להישמע כשהגרסאות השונות מדברות על שלושה סוגי תקיעות שופר:
- שברים – נשמע כמו בכי עצור
- תרועה – נשמעת כבכי מתגלגל
- שברים ותרועה גם יחד
כיון שאנו לא יודעים כיצד צריכה תרועת שופר להישמע אנו מבצעים את שלושת סוגי התקיעות בסדר מסוים שלא מותר ספק בכך שבוצעה המצווה. את התקיעה האחרונה מושכים יותר מן האחרות והיא מכונה "תקיעה גדולה".
נהוג לתקוע בשופר באותו המקום בו קוראים בתורה, כדי שזכות התורה תעמוד לנו ומרבית ישראל הבוחרים בכך שומעים את תקיעת השופר בבית הכנסת. בשופר תוקעים ביום ולא בלילה כזכר לתקיעות השופר בתקופת השלטון הרומאי. באותם ימים, כאשר נגזרו גזרות על עם ישראל, תקנו חכמינו לתקוע בשופר לפני תפילת מוסף, וזאת משום שבשעות הבוקר המוקדמות היו שליחי השלטון משגיחים שלא ייתקעו בשופר.
האדם התוקע בשופר נקרא "בעל התוקע" והוא חייב לעמוד בעת התקיעה. עליו להתכוון לזַכּוֹת בקיום המצווה את כל מי שמקשיבים לו. לפני התקיעות מברכים שתי ברכות: "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו". אסור להפסיק בדיבור בין הברכות לתקיעת השופר.
השופר שבו תוקעים בראש השנה, צריך להיות מקרן איל מעוקלת, שאורכה עולה על 10 ס"מ. קרן האיל מזכירה לה' את מסירות הנפש של אברהם אבינו בניסיון עקידת יצחק. ומרבה את זכויותינו. והפעם היחידה שבה לא נשמע תקיעת שופר בראש השנה היא אם ראש השנה נופל על שבת. בשבת לא תוקעים בשופר.
מצוות ומנהגי החג: תשליך
ביום הראשון של ראש השנה אחרי תפילת מנחה, לפני שקיעת השמש, נוהגים ללכת לחוף הים, לשפת הנהר, לבאר או לכל מקור אחר של מים זורמים, ולהתפלל תפילת "תשליך". שם התפילה לקוח מן הפסוק במיכה ז', יט: "ותשליך במצולות ים כל חטאתם".
בתפילה זו מבקשים מה' שיסלח לנו על חטאינו ושייתן לנו שנה של חיים ושלום, שבה יתמלאו משאלות לבנו לטובה. נוהגים גם לנער את כיסי הבגדים, מעשה המסמל את ניעור העוונות שדבקו בנו במהלך השנה שחלפה. מנהג התשליך אינו נזכר בתורה ולא בתלמוד, וסבורים שראשיתו במאה ה-14.
מצוות ומנהגי החג: שמחת החג
אף על פי שראש השנה הוא יום הדין ובו נקבע מי לחיים ומי למוות, אין אוירה של פחד ואף מצווה לשמוח בחג זה. אוכלים ושותים ושמחים, ואין מתענים בו, כאמור:" לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו, כי חדות ה' היא מעזכם" (נחמיה ח, י).
מצוות ומנהגי החג: התרת נדרים
ביום שלפני ראש השנה, נהוג לערוך טקסי התרת נדרים. אנשים יכולים לבקש התרת נגר משלושה אנשים המהווים מעין בית דין.
מצוות ומנהגי החג: ברכת כתיבה וחתימה טובה
בלילה הראשון אחרי תפילת ערבית נוהגים לברך איש את רעהו בברכת "לשנה טובה תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים".
מצוות ומנהגי החג: משלוח כרטיסי ברכת שנה טובה
מקובל לשלוח למשפחה ולחברים כרטיסי ברכה מקושטים ובהם ברכות ואיחולים לשנה החדשה.
מצוות ומנהגי החג: בגדים חדשים
נוהגים ללבוש בגד חדש בחג, ויש המקפידים ללבוש לבן - סמל לטוהר.
יום כיפור
יום כיפור, הוא המועד השני שחל בחודש תשרי, אחרי ראש השנה. יום זה הקרוי במקרא "יום הכיפורים" חל בתאריך י' בתשרי. ביום זה עורכים חשבון נפש ומבקשים סליחה וכפרה על חטאים שבין אדם לאלוהים ובין אדם לחברו.
מקורותיו של יום כיפור וחמשת האיסורים החלים בו
"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם". (ויקרא, פרק טז, פסוקים כט-לד)
יום כיפור נחשב למועד היהודי הקדוש ביותר והוא הצום היחיד שדוחה את השבת, כשבשאר ימות השנה חל איסור לצום בשבת גם בעת צומות חשובים נוספים ביהדות.
המצווה "ועיניתם את נפשותיכם..." (על פי חז"ל) מתייחסת לחמישה איסורים הנהוגים ביום כיפור שמטרתם להביא את האנשים לדרגה גבוהה של רוחניות ולהרחיק אותם מהגשמיות:
- איסור אכילה ושתיה
- איסור נעילת נעלי עור (בימי החג תראו אנשים רבים נועלים נעלי בד ודומיהן)
- איסור רחיצה
- איסור סיכה
- איסור תשמיש המיטה
שמותיו השונים של יום כיפור
יום כיפור כ"יום הכיפורים"
על פי חז"ל, נקבע יום זה ליום כפרה ומחילה משום שביום הזה ירד משה מהר סיני לאחר 40 יום שספירתם החלה בראש חודש אלול, ובידיו לוחות הברית השניים, סמל למחילתו של אלוהים לבני ישראל על חטא העגל.
יום כיפור כ"יום חיתום הדין"
המסורת מתייחסת ליום כיפור כיום בו עומדים בני ישראל בפני הבורא והציבור המכונה: "בינוניים", אשר דינו עומד תלוי להכרעה סופית מיום הדין (ראש השנה), נחתם ביום זה לאור מעשיו בעשרת ימי תשובה.
יום כיפור ב"שבת שבתון"
יום כיפור כמו שבת הוא יום בו שובתים אנשים מכל מלאכה. בנוסף נחשב יום זה כיום שבו הבורא מוחל על כל פגמי האדם וליום שיא בעבודת האדם את אלוהיו.
מנהגי יום כיפור
צום ותענית
המצווה הבסיסית של יום הכיפור על פי ההלכה, היא מצוות צום ותענית. צומות מקובלים בכל הדתות בעולם, אולם בניגוד לדתות אחרות המבקשות להעניש את האנשים ולגרום להם סבל, צום יום כיפור לא נועד לגרום לסבל והוא איננו עונש, מטרתו לשחרר אותנו ממגבלות הגוף ולנסות לעשות את בני האדם דומים למלאכים ללא צרכים גופניים, כדי שיוכלו להתרכז בעבודה הרוחנית של היום.
הדלקת נרות שבת
מנהג הדלקת נרות ביום כיפור החל בימי הביניים. בעת ההיא פסקו חכמים כי יש להדליק נרות ביום כיפור משום שהוא נחשב ל"שבת שבתון" וכמו שביום שבת מדליקים נרות יש להדליק גם ביום כיפור נרות. מנהג זה השתרש עד ימינו.
סעודה מפסקת
בערב יום כיפור כדי להכין את הגוף לצום מצווה היא לאכול ארוחה מפסקת – ארוחה המפסיקה את האכילה ומתחילה את הצום. בתלמוד ממליצים להכין ארוחה טובה ודשנה, ונאמר שם שמי שמרבה לאכול בערב יום הכיפורים מעלה עליו הכתוב כאילו צם יומיים, תשיעי ועשירי.
איסור על מלאכה ועבודה
על פי התורה חל איסור מוחלט לעבוד ביום כיפור – בדיוק כמו בשבת.
חשבון נפש ובקשת מחילה בין אדם לחברו
על פי חז"ל אלוהים סולח על עבירות בין אדם לחברו רק אחרי פיוס ובקשת מחילה בין האנשים עצמם. כדי שאלוהים יסלח לנו חטאם נוהגים אנשים רבים לבקשת מחילה וסליחה מאנשים לפני יום הכיפורים.
תרנגול כפרות
במנהג הכפרות נוהגים לפני יום הכיפורים סובב תרנגול מעל הראש ולומר "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום" – אחר כך שוחטים את התרנגול ולפי המנהג נותנים אותו כארוחה לעניים. כיום עדין ניתן למצוא אנשים המקיימים מנהג זה אך רבים אחרים מסובבים כסף סביב הראש ונותנים אותו אחר כך לצדקה.
לבוש לבן ביום כיפור
ביום כיפור נהוג ללבוש לבן כסמל לטהרה. נראה כי מקור המנהג הזה הוא בבגדיו הלבנים של הכהן הגדול בבית המקדש שהיו מיוחדים ליום הכיפורים.
תפילות יום כיפור
יום כיפור הוא מועד שבו נמצאים יהודים מאמינים רוב הזמן בבית הכנסת יחד. בניגוד לימים אחרים רבים מתעטפים בטלית בכל התפילות ביום זה וחלק מן התפילות ייחודי ליום זה.
- תפילת כל נדרי: נאמרת לפני תפילת ערבית. בתפילה זאת מתירים את הנדרים של השנה החולפת ומתחילים את יום כיפור.
- תפילות קבועות כבכל יום: את תפילות שחרית, ערבית ומנחה מתפללים כרגיל כבכל יום.
- תפילת מוסף: תפילה בה מפרטים את סדר העבודה ביום כיפור בבית המקדש. נוהגים לכרוע ברך ולהשתחוות בעת תיאור הכריעות שנעשו בשלבים שונים של העבודה.
- תפילת נעילה: מסמנת את סופו של יום כיפור ובה מבקשים המתפללים: "פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום". תפילה זו היא המאמץ האחרון לביטול גזרות רעות ובסיומה תוקעים תקיעה ארוכה בשופר. בסוף תפילת נעילה תוקעים בשופר אות על סיום הצום. התקיעה בשופר היא זכר לאותו מנהג עצמו שהיו עושים בימים עברו בסוף יום כיפור ובכך הודיעו על שחרורם של עבדים לחופשי בתום שנת היובל.
וידוי דברים – חשבון נפש
יום כיפור הוא יום חשבון הנפש של כל יהודי, זהו יום בו אנשים מתוודים על חטאיהם ומבקשים מחילה מאלוהים.
אירוע מרכזי ביום כיפור הוא תפילת "וידוי דברים – חשבון נפש כללי". האדם מתוודה על חטאיו ומכיר בהם. תפילת הווידוי מסודרת לפי האלף-בית: אשמנו, בגדנו, גזלנו וכיוצא בזה.
הווידוי הוא חלק מתהליך התשובה שכולל:
- חרטה על החטא – יסוד נפשי
- עזיבת החטא – יסוד מעשי
- קבלה לעתיד שלא לחזור על החטא – יסוד רוחני
יום כיפור בישראל
יום כיפור הוא יום מיוחד במדינת ישראל. אנשים רבים מקיימים את מנהגי החג או חלק מהם, גם מי שאינם מגדירים עצמם דתיים או מסורתיים. אווירת החג ביום כיפור מורגשת באופן מיוחד משום שביום זה מפסיקים לנסוע כולם בכלי רכב פרטים, כל בתי העסק נסגרים ואף כלי התקשורת, הטלוויזיה והרדיו אינם משדרים.
סוכות
חג סוכות חל בט"ו בתשרי ונמשך שבעה ימים. סוכות, יחד עם פסח ושבועות הוא אחד משלושת הרגלים שבהם היו יהודים עולים בעבר לבית המקדש. בחג סוכות בונים סוכה בצורה מסוימת ומדויקת ויושבים בה. הישיבה בסוכה היא לזכר יציאת מצרים והסוכות שבהן ישבו בני ישראל במדבר.
החג במקורות
"בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". (ויקרא פרק כ"ג)
"חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים: בְּאָסְפְּךָ--מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה: כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ". (דברים פרק ט"ז)
בנוסף לשני מקורות אלה מצוין חד סוכות גם במשנה במסכת סוכה ויש אליו התייחסות רבה גם בתלמוד, בספרות חז"ל ובספרי הקבלה.
שמותיו הנוספים של חג סוכות
חג האסיף
חג סוכות חל בראשית הסתיו ויש לו פן חקלאי והתייחסות להשתנות העונות ולתפילה לקראת הגשם הקרב. תפילות החג כוללות גם תודות על יבול מן השנה שעברה וגם בקשות לגשמים בסתיו ובחורף המתחילים. השתנות העונות מורגשת מאוד כשיושבים בבית ארעי כמו סוכה ומרגישים את מזג האוויר – החיבור לטבע ולעונות השנה מודגש גם באמצעות ארבעת המינים.
זמן שמחתנו
חג סוכות נועד להיות חג שמח ולשמחה יש מקום חשוב בחג זה. על פי חז"ל השמחה נובעת גם מחילופי העונות ומהתקווה שהם מביאים וגם משום שזה החג שבא אחרי יום הכיפורים – זמן שבו אנשים טהורים מהחג הקדוש הקודם.
מנהגי חג סוכות
בניית סוכה
בניית הסוכה והישיבה בה, היא הסמל המרכזי של חג הסוכות. אנו בונים סוכות לזכר יציאת מצרים משום שבני ישראל ישבו במדבר בסוכות ארעיות. הסוכה פתוחה לשמים – ומכאן לאלוהים וכן לאורחים. הישיבה בסוכה מחברת את האנשים לאלוהים, לטבע וליבול.
מי שמקפידים בבנייה תקנית של סוכה שואבים את אופן הבנייה מהלכות בניית הסוכה במסכת סוכה שבמשנה. המשנה מציינת כמה עקרונות שיש להקפיד עליהם בניית נכונה של סוכה:
- הסוכה צריכה להיות תחת לכיפת השמיים ולא תחת עץ או גג
- קירות הסוכה צריכים להיות מחומרים זמניים כגון בד או עץ ולא מאבן
- כדאי שהסוכה תהיה פתוחה מצד אחד
- גג הסוכה נקרא סכך ויש לו מעמד חשוב בניית סוכה כי הוא מסמל את החיבור לשמיים ומכאן לאלוהים. הסכך צריך להיות עשוי מענפים או מצמחים שאינם מחוברים לקרקע ויש לראות דרכו את השמים.
מקור המנהג לקשט את הסוכה
נהוג לקשט את הסוכה ולהפוך אותה לשמחה וצבעונית. את המצווה הזו הוסיפו חז"ל וזהו – הידור מצווה. מקשטים את הסוכה בשלל קישוטים וכלים נאים.
יושבים, אוכלים, מארחים וישנים בסוכה
בסוכה יש לשהות, לשבת בה, לארח אורחים לאכול בה ולישון בה כמו בבית ממש. אנשים מאמינים אוכלים בסוכה את כל הארוחות עד לשמחת תורה ולפי ההלכה מצווה גם לישון בסוכה וכך נוהגים חלק מישראל.
אירוח אורחים בסוכה – אושפיזין ומצוות הכנסת אורחים
אושפיזין הם אורחים בארמית. מנהג זה מקורו בקבלה והוא החל סביב ימי הביניים. האושפיזין שעליהם מדברים הם אורחים רוחניים – אבות האומה: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד. על פי המסורת אבות האומה באים לבקר בסוכה במהלך החג וכל אחד מהם מייצג מידה רוחנית מהקבלה.
מעבר לאורחים רוחניים מוזמנים בחד הסוכות גם אורחים גשמיים, מאורחים מכובדים ועד לאורחים מהחלשים בחברה – זוהי מצוות הכנסת האורחים שחג זה מממש.
שמחת בית השואבה
במהלך חג הסוכות משלבים טקסים הקשורים בניסוך מים (שפיכה של מים) ושמחים בשמחת בית השואבה. הטקסים הקשורים למים באים אף הם בשל מועדו של החג - הסתיו והתפילות מתרכזות בציפייה לגשמי ברכה.
המקור לשמחת בית השואבה הוא בחגיגת הסוכות בתקופת בית המקדש. במהלך השנה היו מנסכים (שופכים) יין על המזבח בזמן הקרבת הקורבנות ואילו בסוכות היו שופכים מים ומבקשים גשם.
גם בימנו חוגגים את שמחת בית השואבה בבתי הכנסת ובחוצות הערים – חוגגים, שרים וקוראים תהילים ושרים את השיר "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה".
ארבעת המינים ומצוות סביב ארבעת המינים
ארבעת המינים מוזכרים במקורות בספר ויקרא: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל".
ארבעת המינים הם האתרוג, הלולב, ההדס והערבה והם מסמלים את הגיוון שבטבע בארץ ישראל ואת האזורים השונים בארץ. הם שונים אלה מאלה ומייצגים אזורי אקלים שונים בארץ וסוגי חקלאות שונים בהתאם לאקלים. הערבה והאתרוג צריכים הרבה מים, התמר גדל במדבר ואת ההדס נפגוש גדל בהרים הרירים. ההדסים גדלים היטב באוויר הרים קריר.
מדרש רבה נותן פירוש לארבעת המינים:
כל אחד מארבעת המינים מייצג חלק מעם ישראל וכולם יחד מייצגים את אחדות העם והתקבצותו לפני האל:
- האתרוג – טעם וריח: בעל טעם וריח, מסמל אנשים יודעי תורה ועושי מעשים טובים
- הלולב – טעם בלי ריח: בעל פירות טובים והוא עצמו חסר ריח, מסמל יודעי תורה שאינם עושים מעשים טובים
- ההדס – ריח בלי טעם: בעל ריח טוב אבל בלי טעם מייצג את מי שלא יודעים את התורה אך עושים מעשים טובים
- הערבה – בלי טעם ובלי ריח: הערבה היא חסרת טעם וחברת ריח והיא מייצגת את מי שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים
פרשנות נוספת מזהה את ארבעת המינים עם איברי הגוף:
- האתרוג דומה ללב: דומה ללב ומכוון לעבודת האל
- הלולב דומה לחוט השדרה: והוא מבטא את הקדשת הגוף לעבודת האל
- ההדס דומה לעיניים: ואת העיניים צריך האדם לשמור כדי שלא ייסיטו את תשומת הלב שלו מעבודת האל גם במהלך חג שמח כמו חג הסוכות
- הערבה דומה לשפתיים: ועל השפתיים צריך לשמור כדי להתפלל באמצעותן גם במהלך חג שמח כמו חג הסוכות
את ארבעת המינים מכניסים לסוכה ובאמצעותם אומרים תודה לאלוהים ומברכים על הטבע וחידוש העונות.
מצוות נטילת לולב
מצוות נטילת לולב (לסוכה) נקראת על שם הלולב שהוא הגבוה והחשוב מבין ארבעת המינים. את המצווה הזו יש לקיים בכל אחד מימות החג, מלבד שבת. סביב ארבעת המינים התפתחו הלכות רבות – ארבעה מינים מהודרים נחשבים לברכה ומקפידים בבחירה של כל ארבעת המינים בצורתם, בשלמותם, ביופיים – אך מהדרים עוד יותר בפרי ההדר – האתרוג.
כאשר נוטלים, כלומר לוקחים את ארבעת המינים יחד לסוכה מסמלים באמצעות כך את אחדות עם ישראל.
הושענא רבה – פיוט ייחודי לחג סוכות
בחג הסוכות אומרים בבית הכנסת את הפיוט "הושענא", הנקראים על שם הפזמון החוזר "הושע נא". במהלך שירת פיוט זה יורד החזן מהבמה אוחז בארבעת המינים וכך גם כל הקהל בבית הכנסת ומבצע הקפה של בימת בית הכנסת – מיקומו של ספר התורה. לכל יום בסוכות (חוץ משבת) פיוט משלו והמכנה המשותף שלהם הוא בקשות לבריאות ולשלום עם ישראל.הושענא רבה הוא היום השביעי בחג הסוכות. הושענא רבה נחשב בספרי הקבלה ליום הדין, שבו חותם אלוהים באופן סופי את הדין ומעניק לעם ישראל "גמר חתימה טובה".
שמיני עצרת – חג שמחת תורה
המקרא מציין את יום שמיני עצרת בספר במדבר, פרק כט', לאחר שהוא מציין את חוקי חג הסוכות:
"בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי - עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד, אַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם. מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם - כַּמִּשְׁפָּט. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד, מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ". (פסוקים לה-לח).
שמיני עצרת הוא היום השמיני של חג הסוכות. המילה "עצרת" מתארת אסיפה לצורך תפילה והקרבת קורבנות.
חג הסוכות החל בסתיו ומציין את בואו של החורף מתאפיין בטקסים שמטרת כולם היא קריאה לגשמי ברכה ולשנה ברוכת מים ולא שחונה, אולם בחג יושבים בסוכה ולכן התפילות מתמקדות בהתחלת גשמי הברכה בשמיני עצרת – סיום הישיבה בסוכות והחזרה לבתי הקבע. בישראל שמיני עצרת הוא חג שמחת תורה.
שמחת תורה
מנהגי שמחת תורה
חג שמחת תורה חל בכ"ב בתשרי, ביום בו חל גם יום שמיני עצרת. בחג חוגגים את סיום קריאת 54 הפרשות שבספר התורה בבית הכנסת ומתחילים לקרוא את התורה מחדש. כאן תוכלו לקרוא על מקורות החג ועל מנהגיו כגון מנהג ההקפות, עלייה לתורה, חתן-תורה ואחרים.
הקפות
מנהג ההקפות בשמחת תורה הוא מנהג מאוחר שהחל כנראה במאה ה-16 בצפת. ההקפות מציינות את המחזוריות של קריאת התורה בכל שנה מההתחלה עד סופה ואת השמחה שבסיום מחזור הקריאה והתחלתו מחדש. כדי לציין זאת, מוציאים את ספרי התורה מארון הקודש ומקיפים איתם את בימת בית הכנסת שבע הקפות. ההקפות נערכות פעמיים: בערב החג, ליל שמחת תורה, ובחג עצמו בבוקר שלמחרת והן מלוות בשמחה, שירה וריקודים. בעת ההקפות משתדלים לתת כבוד לכל הנוכחים בבית הכנסת כדי להדגיש כי שמחת התורה שייכת לכולם ללא הבדלי מעמדות.
חתן תורה
מי שעולה אחרון לתורה ומסיים את הקריאה השנתית בתורה של פרשיות השבוע נקרא "חתן תורה". מקור השם מהפסוק: "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב". על פי חז"ל, מורשה כמו מאורסה, כאילו עם ישראל והתורה הם כמו חתן וכלה, ולכן מי שמסיים את קריאת התורה נקרא "חתן תורה".
את חתן התורה מכבדים ושרים לפניו כשהוא עולה לתורה. בסוף הקריאה, אחרי הפסוק האחרון המסיים במילים "לעיני כל ישראל", אומרים "חזק חזק ונתחזק". בכמה מן הקהילות נהוג שהחתן מזמין את כל הציבור לסעודת שמחה או לקידוש בחג שמחת תורה או באחת השבתות הסמוכות.
הקפות שניות
במדינת ישראל נוהגים במוצאי שמחת תורה לערוך הקפות שניות, כאות הזדהות של יהודי ארץ ישראל עם היהודים החיים בגולה וחוגגים את שמחת תורה בכ"ג בתשרי. ההקפות השניות מתקיימות ברחובות הערים בישראל. כיוון שמדובר בחגיגה שמתקיימת אחרי צאת החג הרשמי, אפשר לנגן ולהשמיע מוזיקה ולהוסיף שמחה על שמחה.
הכנסת נר לארון הקודש
אחרי שמוציאים את ספרי התורה מארון הקודש, יש הנוהגים להכניס לארון נר דולק. הנר הדולק והאור שהוא מפיץ מסמלים את אור התורה המאיר תמיד מארון הקודש.
עלייה לתורה
בחג שמחת תורה נוהגים לעלות לתורה, כלומר לעלות לבימה בבית הכנסת ולקרוא בתורה. הקריאה לעלות לתורה היא לכל באי בית הכנסת בכל הגילים, אפילו ילדים, שעלייתם לקריאה נקראת "עליית כל הנערים".
דגל שמחת תורה
בחג שמחת תורה מקבלים הילדים את דגל שמחת תורה, דגל צבעוני מעוטר בסמלי החג. מאז כינונה של מדינת ישראל נכנסים לדגל שמחת תורה גם סמלים ציוניים ולאומיים.