הדמויות בסיפור

אבשלום ודוד

חלק ראשון-דוד

מי היה דוד

דוד היה מלך ישראל לאחר שאול ואיש בושת והיה בנו של ישי. דוד נחשב כמלך חזק ושר הצבא באותה התקופה היה יואב ובנוסף לדוד היו שני יועצים: אחיתופל וחושי הארכי.

דוד במרד אבשלום

בריחת דוד מפני אבשלום

כאשר אבשלום התחיל למרוד באביו ולאסוף אליו נאמנים ובניהם אחיתופל הגילוני שהיה יועצו הראשי של דוד לו דוד הבין שהוא צריך לברוח ולצאת מן העיר יחד עם אנשיו מפני שידע שסיכויו נגד אבשלום קלושים.

ציטוט:"וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל-עֲבָדָיו אֲשֶׁר-אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם קוּמוּ וְנִבְרָחָה כִּי לֹא-תִהְיֶה-לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלֹם מַהֲרוּ לָלֶכֶת פֶּן-יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת-הָרָעָה וְהִכָּה הָעִיר לְפִי-חָרֶב". דוד לקח איתו את עבדיו ונשיו שהיו איתו בירושלים ,השאיר עשרה פילגשות בארמונו בכדי שישמרו עליו ויצא לדרכו . ציטוט:"וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל-בֵּיתוֹ בְּרַגְלָיו וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים לִשְׁמֹר הַבָּיִת. יז וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל-הָעָם בְּרַגְלָיו וַיַּעַמְדוּ בֵּית הַמֶּרְחָק".

בקשתו של דוד מצדוק ואביתר

צדוק ואביתר היו הכוהנים הגדולים בממלכת דוד ובקשתו של דוד מהם הייתה להחזיר את ארון הברית שנלקח עם דוד בבריחתו בחזרה לירושלים ולהישאר שם בכדי להיות מעודכנים בכל הנעשה אצל אבשלום ובכל פעם שהיו חדשות בנוגע לאבשלום שישלחו את בניהם לדווח לדוד על הנעשה.

חששותיו של דוד מפני אחיתופל הגילוני

דוד חשש במיוחד מאחיתופל מפני שליפני שעבר לשרת את אבשלום אחיתופל היה יועצו של דוד ודוד ידע שאחיתופל היה אדם פיקח מאוד ושכל עצותיו מעולות ומעבר לכך ידע דוד שאחיתופל יודע עליו הכל: על שיטת הלוחמה שלו על התנהגותו מהלכיו ועוד. ומידע זה על דוד יכל לעזור לאבשלום מאוד.

בואו של שימעי בן גרא לדוד

בזמן שהותם של דוד ואנשיו במדבר ,מגיע שימעי בן גרא ,שהיה ממשפחת שאול, ומתחיל לקלל את דוד ואמר עליו דברים איומים ולזרוק עליו אבנים. למרות סמכותו של דוד, דוד מחליט לחוס על חייו של שימעי בן גרא מתוך הטיעון שזה לא ייתכן להרוג אדם זר שמקלל אותו וזורק אליו אבנים באותו זמן שבנו מנסה להרוג אותו. דוד אמר את הדברים הללו מתוך ייאוש ועצב בשל מצבו הקשה.

ציטוט:"וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד-בַּחוּרִים וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית-שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן-גֵּרָא יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל. ו וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת-דָּוִד וְאֶת-כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְכָל-הָעָם וְכָל-הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. ז וְכֹה-אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל. ח הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהוָה כֹּל דְּמֵי בֵית-שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּו וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת-הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה. ט וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן-צְרוּיָה אֶל-הַמֶּלֶךְ לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶעְבְּרָה-נָּא וְאָסִירָה אֶת-רֹאשׁוֹ. {ס} י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה-לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה כי (כֹּה) יְקַלֵּל וכי (כִּי) יְהוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת-דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן. {ס} יא וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אֲבִישַׁי וְאֶל-כָּל-עֲבָדָיו הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר-יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת-נַפְשִׁי וְאַף כִּי-עַתָּה בֶּן-הַיְמִינִי הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר-לוֹ יְהוָה. יב אוּלַי יִרְאֶה יְהוָה בעוני (בְּעֵינִי) וְהֵשִׁיב יְהוָה לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה. יג וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ {ס} וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ וְעִפַּר בֶּעָפָר. {פ} ".

מלחמת דוד ואבשלום

לאחר שעצתו של אחיתופל לאבשלום סוכלה על ידי חושי יועצו של דוד, ולצבאו של דוד האפשר זמן להתארגן למלחמה דוד חילק את העם לשלושה קבוצות שבנהגתם עמדו: 1.יואב שר הצבא, 2.אבישי בן צרויה, 3. איתי הגיתי. דוד מציע שהוא יצטרף לקרב אך אנשיו אומרים לו שאין זה רעיון מוצלח ומוטב שהוא לא יצא למלחמה מפני שאם הוא יהרג במלחמה מותו יהיה שווה לעשרת אלפים חיילים שיהרגו, ודוד נענה לבקשתם אך מצווה על יואב אבישי ואיתי לומר לכל העם לנצח במלחמה אך לא להרוג את אבשלום.

ציטוט:"א וַיִּפְקֹד דָּוִד אֶת-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת. ב וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת-הָעָם הַשְּׁלִשִׁית בְּיַד-יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן-צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁת בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי {ס} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-הָעָם יָצֹא אֵצֵא גַּם-אֲנִי עִמָּכֶם. ג וַיֹּאמֶר הָעָם לֹא תֵצֵא כִּי אִם-נֹס נָנוּס לֹא-יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב וְאִם-יָמֻתוּ חֶצְיֵנוּ לֹא-יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב כִּי-עַתָּה כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים וְעַתָּה טוֹב כִּי-תִהְיֶה-לָּנוּ מֵעִיר לעזיר (לַעְזוֹר). {ס} ד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם אֶעֱשֶׂה וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ אֶל-יַד הַשַּׁעַר וְכָל-הָעָם יָצְאוּ לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים. ה וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-יוֹאָב וְאֶת-אֲבִישַׁי וְאֶת-אִתַּי לֵאמֹר לְאַט-לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם וְכָל-הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת-כָּל-הַשָּׂרִים עַל-דְּבַר אַבְשָׁלוֹם. "

דוד מתאבל אבשלום

לאחר שנודע לדוד על מות בנו דוד מתרגז , עולה אל שער העיר ,בוכה וזועק: "בני אבשלום, בני בני אבשלום, מי ייתן מותי תחתייך היום בני בני."

באותו היום,למרות הניצחון במלחמה כל העם התאבל מפני שמלכם היה עצוב והתאבל על בנו.

לאחר שנודע ליואב על מעשיו של דוד יואב מגיע אל דוד ואומר לו ברוגז שהיום הוא הוכיח לו שבנו אבשלום היה חשוב לו יותר מעבדיו נשיו ופילגשותיו , ושבאותו יום הו;א נשבע שאם דוד לא יוצא לדבר אל מול העם הוא ידאג להריע לו כל חייו. דוד מבין שאין לו ברירות ויוצא אל העם.

ציטוט:"א וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ וַיַּעַל עַל-עֲלִיַּת הַשַּׁעַר וַיֵּבְךְּ וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי. ב וַיֻּגַּד לְיוֹאָב הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל עַל-אַבְשָׁלוֹם. ג וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא לְאֵבֶל לְכָל-הָעָם כִּי-שָׁמַע הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל-בְּנוֹ. ד וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לָבוֹא הָעִיר כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב הָעָם הַנִּכְלָמִים בְּנוּסָם בַּמִּלְחָמָה. ה וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת-פָּנָיו וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל בְּנִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי. {ס} ו וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל-הַמֶּלֶךְ הַבָּיִת וַיֹּאמֶר הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת-פְּנֵי כָל-עֲבָדֶיךָ הַמְמַלְּטִים אֶת-נַפְשְׁךָ הַיּוֹם וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ. ז לְאַהֲבָה אֶת-שֹׂנְאֶיךָ וְלִשְׂנֹא אֶת-אֹהֲבֶיךָ כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לא (לוּא) אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים כִּי-אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ. ח וְעַתָּה קוּם צֵא וְדַבֵּר עַל-לֵב עֲבָדֶיךָ {ס} כִּי בַיהוָה נִשְׁבַּעְתִּי כִּי-אֵינְךָ יוֹצֵא אִם-יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד-עָתָּה. {ס} ט וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר וּלְכָל-הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר וַיָּבֹא כָל-הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיִשְׂרָאֵל נָס אִישׁ לְאֹהָלָיו. "

חלק שני-אבשלום

מיה היה אבשלום

אבשלום היה בנו של דוד המלך ואמו הייתה מעכה בת תלמי. אבשלום נחשב כבחור נאה מאוד אם שיער ארוך וידוע שהוא היה מוצלח בלגרום לאנשים לאהוב אותו והוא רצה לנקום בדוד .

בנוסף אבשלום מאופיין כאדם נקמני, בעל יכולת רצון ואכזר.

אבשלום חותר תחת אביו

אבשלום לוקח מרכבה וסוסים וחמישים אנשים שירוצו לפניו ומתחנף לאנשים ומסיט אותם נגד דוד ובכך גונב את ליבם, כלומר גורם להם להיות נאמנים לו ולא לדוד. אחד מן המצטרפים לאבשלום היה אחיתופל הגילוני שבעבר היה יועצו של דוד.

ציטוט:"א וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו. ב וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם וְעָמַד עַל-יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר וַיְהִי כָּל-הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִהְיֶה-לּוֹ-רִיב לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֵי-מִזֶּה עִיר אַתָּה וַיֹּאמֶר מֵאַחַד שִׁבְטֵי-יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ. ג וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם רְאֵה דְבָרֶיךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים וְשֹׁמֵעַ אֵין-לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ. ד וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם מִי-יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ וְעָלַי יָבוֹא כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-יִהְיֶה-לּוֹ-רִיב וּמִשְׁפָּט וְהִצְדַּקְתִּיו. ה וְהָיָה בִּקְרָב-אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לוֹ וְשָׁלַח אֶת-יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ וְנָשַׁק לוֹ. ו וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל-הַמֶּלֶךְ וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת-לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. {פ}"

מות אבשלום

בזמן המלחמה הקשה שהתנהלה בין צבא דוד לצבא אבשלום, רכב אבשלום על פרדו ולפתע שערותיו הארוכות נתפסו בעץ האלה שהיה ביער אפריים שבו התנהלה המלחמה ופרדו המשיך ללכת וכך אבשלום נשאר תקוע בין שמיים לארץ. באותו הזמן עבר ביער אחד מן חייליו של דוד וראה את אבשלום. ברגע שראה זאת הוא רץ להודיע על הנעשה ליואב שהיה בסביבה . כאשר נודע זאת ליואב יואב שאל את האיש מדוע לא הרג אותו והאיש ענה לו שהוא איננו מוכן להפר את דבר מלכו . יואב מבין שהאיש אינו הולך להרוג את אבשלום ולכן הוא לוקח את שלושה ענפים ותוקע ואותם לאבשלום בלב ולאחר מכן קורא לעשרה נערים שיכהו עד מותו.
מוטי פליישר - אבשלום
תנ"ך בחרוזים - מרד אבשלום