מסדר הטמפלרים

מגישים: לאל ברזני וגל בנימין ברנע / למורה: יריב חורב

הקמת המסדר

לאחר שהוקמה ממלכת ירושלים הצלבנית, גברה תנועת עולי הרגל מאירופה לארץ הקודש. המוסלמים המתוסכלים מהכיבוש התקיפו באופן שיטתי את שיירות הצליינים. לאור ההתקפות האלה החליטו תשעה אבירים, בעידודו של בלדווין השני, מלך ירושלים, להקים בשנת 1119 "משטרת נוצרים" שתפקידה הרשמי היה להגן על שיירות הצליינים. הם קיבלו בתור מפקדה ראשית את מסגד הטמפלרים שהם ראו בו שריד של מקדש שלמה.על ידי כך השכיחו הטמפלרים את מקדש הורדוס – הבית השני וקשרו קשר ישיר בין השלטון הנוצרי החדש לבין המקדש הראשון. מבנה כיפת הסלע הסמוך הפך על ידי הצלבנים לכנסייה בשם. כיפת הסלע וכנסיית הקבר ששימשו מאז דגם לבניית כנסיות רבות באירופה.

כדי שהאבירים יהיו כפופים לכנסייה, כלומר יקבלו קשר ישיר מאלוהים בעצמו לכל מעשיהם, הם קיבלו על עצמם נזירות ופרישות וכאן החידוש הגדול נזירים ולוחמים. על נזירים נאסר באופן מוחלט להילחם ולשפוך דם ועל כן הם לא יכלו לשמש כאבירים. שפיכות דמים מנוגדת לרוח דרשותיו של ישוע ולברית החדשה. אבירים יכלו להילחם אבל לא בשם ישו. מכאן שהשילוב של נזירים ולוחמים שקיבל את ברכת הכנסייה היה רעיון חדשני ומוצלח במיוחד. הם גם אימצו לעצמם לבוש נזירי חדש, גלימות לבנות נושאות לצלב אדום בולט, לבוש שהפך עד מהרה לסמלם, סמל מטיל אימה על כל רואיו. משנת 1139 עלו בדרגת העצמאות והיו כפופים אך ורק לאפיפיור עצמו ולא למוסדות הכנסייה האחרים, כך כמעט ולא הוגבל חופש הפעולה שלהם.

המשך...

בראש המסדר עמד המאסטר. הוא נבחר על ידי הלוחמים במסדר. לצידו עמדו המרשל- מפקד הצבא של המסדר ויד ימינו של המאסטר, ממלא המקום או יועץ בכיר. מתחת לאלו היו שורה של מפקדים. מתחת לאלו היו מצויים מנהלי מחוזות, פקיד בכיר של המסדר. הם היו אחראיים על כל הסניפים באותו מחוז. כאשר אחד המפקדים מת הוזמנו כל הפקידים הבכירים ובחרו את הפקיד הבכיר ביותר להחליפו.

במסדר הטמפלרים היו ארבע מחלקות של אחוות. נשים וילדים לא הורשו להיות חלק מהמסדר והם נתנו נאמנותם למסדר, תמכו בו כלכלית בתרומות שונות ומגוונות ולעתים הבטיחו את עתיד בנם הצעיר כחבר במסדר. אחרים מסרו לאחר מותם את רכושם למסדר.

כך נוצרו קשרים חברתיים חזקים בין המסדר לחברה באירופה. העובדה שלכל אביר במסדר הייתה משפחה של ממש, הורים, אחים ובני משפחותיהם, ושחלקם הבטיחו את עצמם לסייע באופן פעיל למסדר,והיא יצרה קשר עוצמתי בין החברה הפרנקית בצרפת ומשפחות האצולה ששימשו כראשי ואבירי המסדר והן ממעמדות הבורגנים והאיכרים הנאמנים לאצולה ובניהם שרתו בו כמשרתים. הצעירים שהצטרפו למסדר עברו תקופת טירונות קשה וארוכה של לימוד תורת לחימה, לימודי דת ולימוד תקנון הנזירות.

פעילותם הצבאית

המטרה המוצהרת של המסדר הייתה אבטחה של שיירות הצליינים בדרכם למקומות הקדושים בארץ ישראל. מהר מאוד הפכו הטמפלרים ליחידה צבאית ראשונה במעלה: עם מימון כלכלי ואימונים מפרכים, משמעת ואמונה דתית היוו אבירי המסדר כוח חשוב בכל קרב כנגד המוסלמים. הטמפלרים היוו את הגרעין האיכותי והחזק בצבא הצלבני בגלל המשמעת הטקטית הגבוהה שלהם ואומץ לבם הרב. הם היו לוחמי העילית של הצלבנים וזכו להערכה רבה גם בקרב אויביהם המוסלמים ובייחוד בעיני מנהיגם לעתיד של המוסלמים, צלאח א דין. הם לחמו על פי כללים נוקשים: אסור היה להם לסגת אלא אם נצטוו לעשות זאת על ידי מפקדם בעת הקרב, וגם זאת רק כאשר יחס הכוחות נגדם היה יותר משלוש נגד אחד.

הם לחמו בצורה מסודרת, באומץ וללא תקלות. מוות בקרב זיכה את הצליינים למשך הלילה. על מנת לתחזק את רשת האבטחה הגדולה הזאת הם נזקקו לכסף רב, שרובו הגיע מתרומות מאירופה. מבצרים מסוימים הועברו לשליטתם על ידי מלכי ירושלים הצלבנית, לעתים משום שלא עלה בידיו של המלך עצמו לתחזק את המבצר הלוחמים בתהילה ועל כן לא חששו מהמוות.

התרגיל הטקטי העיקרי שלהם היה תקיפת פרשים: קבוצה קטנה של אבירים נהגה לתקוף חזיתית בראש חץ את שורות האויב כשמטרתם לפזר את חילי האויב לכל הכיוונים. המתקפה הייתה מהירה, מפחידה ורבת רושם.

הטמפלרים בנו רשת של מצודות ותחנות-מנוחה שאבטחו את הדרכים וסיפקו מקומות מנוחה.