חופש הביטוי
חופש הביטוי היא זכות יסוד בחברה דמוקרטית – לכל אדם או קבוצה יש את החופש לבטא את עצמה (=דעות, עמדות, מחשבות). חופש הביטוי מוקנה לכל אדם ולכל קהילה וארגון. לאמצעי התקשורת מקום מרכזי במימוש חופש הביטוי - הם אלו שמאפשרים לקולות של הפרטים ושל הקבוצות להגיע לכלל החברה.
בתרבות דיגיטלית חופש הביטוי של הפרט מקבל מקום מעניין – אנשים שכותבים "לעצמם" על ה"קיר" של עצמם ברשתות החברתיות יכולים להגיע לקהל של המונים וזה מעלה שאלות חדשות על גבולות חופש הביטוי.
ארבע הצדקות לחופש הביטוי
חופש ביטוי כאמצעי למיצוי עצמי – ביטוי עצמי זה חלק מהזכויות האנושיות. ההנחה היא כי כבוד האדם נפגע אם לא נותנים לו להביע דעותיו ולהתפתח על ידי הבעת דעות ועמדות.כלומר, חופש ביטוי הוא כלי למימוש האנושיות שבנו.
כאמצעי להעמקת הדמוקרטיה. ממשיך את הנימוק הראשון: אין אדם או קבוצה שאצלם ה"אמת". כדי לקיים משטר משותף על ידי, שנבחר על ידי הציבור יש חובה לאפשר לפוליטיקאים, אנשי ציבור ואזרחים להביע דעותיהם ולנסות לשכנע את האחרים.
שמירה על יציבות חברתית – אם החברה תמנע מאנשים או קבוצות מסוימות להביע דעותיהם יש חשש שקבוצות/אנשים אלו ינקטו בפעולות אלימות או יעברו על החוק. חופש ביטוי מאפשר "שחרור קיטור" על ידי אנשים שונים ובכך לשמור על יציבות החברה.
הצדקות לחופש הביטוי: חופש הביטוי הוא אינו זכות שהמדינה ברוב טובה מעניקה לאזרחים, אלא זו זכות יסוד של כל אחד ואחת בחברה. חופש ביטוי אינו רק זכות "יעילה" לתפקוד דמוקרטי, אלא זהו ערך בחברה דמוקרטית. חופש ביטוי הכרחי לקיום חברה חופשית.
חופש הביטוי אינו זכות מוחלטת. יש לאזן בינו לבין ערכים אחרים
דוגמאות
חופש ביטוי עלול לפגוע בביטחון המדינה – יש לאזן בין חופש ביטוי לבין שמירה על סודות, צנזורה ביטחונית וכו'.
חופש ביטוי עלול לפגוע בשם הטוב של אנשים אחרים – האם יש לאפשר תמיד כל פרסום, גם אם הוא עלול לפגוע במישהו? כיצד לאזן בין הערכים?
חופש ביטוי עלול לפגוע בזכויות אחרות, למשל הזכות לפרטיות. האם בשם חופש הביטוי מותר לפרסם כל דבר על כל אחד?
חופש ביטוי הוא "עקרון-על" בדמוקרטיה. לא יתכן משטר דמוקרטי וחופשי ללא חופש ביטוי של האזרחים.
במדינה דמוקרטית, בחברות גדולות, התקשורת היא זו שנושאת את חופש הביטוי. היא זו שמאפשרת לקולות של אנשים ושל ארגונים להגיע לציבור הרחב – לכן חשוב מאוד לשמור על חופש הביטוי של אמצעי התקשורת.
תקשורת חופשית, שפועלת במסגרת חופש ביטוי יכולה להעביר לציבור מידע באופן חופשי. היא יכולה לבצע תחקירים וליידע את הציבור לגבי נושאים שפחות נעימים לממסד, אבל חשובים לאזרחים.
חופש הביטוי בעידן תרבות דיגיטלית
קשה יותר למדינה לשמור סודות – כל אחד יכול להדליף למישהו ממדינה אחרת והוא יכול לפרסמו באינטרנט, ברשתות החברתיות כך שהמידע יהיה חשוף לכולם, אבל הוא לא כפוף לחוק הישראלי. יש כאן העצמה של חופש הביטוי על חשבון ערכים אחרי. צריך לחשוב מחדש על מושגים כמו צנזורה.
מי הוא הרגולטור ש"מארגן" את חופש הביטוי? – במדינה יש חוקים ויש מוסדות ששומרים על חופש הביטוי (ומאזנים בינו לבין ערכים אחרים), אבל בתרבות דיגיטלית התאגידים הגדולים (פייסבוק, גוגל, אינסטגרם...) הם אלו שקובעים את גבולות חופש הביטוי,למי מותר להתבטא ולמי אסור, מה מותר ומה אסור להגיד. הם עושים זאת משיקולים כלכליים ולא פוליטיים או אזרחיים (פחות מעניינת אותם הדמוקרטיה, אלא הרווח).
דילמות בנושא חופש הביטוי
באילו הקשרים יש להגביל את חופש הביטוי ומתי יש לאפשר אותו? באילו מקרים גובר חופש הביטוי על ערכים אחרים ובאילו מקרים ערכים כפרטיות ושם טוב גוברים על עקרון חופש הביטוי?