A Moment Of Thinking
By Hinoy Meirovitch
"להיות עם חופשי בארצנו.." - ראיון פוליטי
יאיר לפיד, 52, הוא עיתונאי, סופר ומגיש טלוויזיה. הגיש את התוכנית "אולפן שישי" של חדשות ערוץ 2, ונחשב לאחד מאנשי התקשורת הבכירים במדינת ישראל. כיום הוא חבר כנסת וראש מפלגת "יש עתיד". לפני כארבעה חודשים, התראיין לפיד לתאגיד השידור הבריטי-BBC במסגרת נסיעתו המדינית ללונדון ובה הוא החל במתקפת הסברה בינלאומית למען ישראל.
"תראה, אילו היה מוסלמי מטורף שמתרוצץ ברחובות לונדון ומנסה לדקור שוטר בריטי, לשסף את גרונו בעזרת סכין והשוטר היה יורה בו והורג אותו, האם היית אומר: "חייבים להבין את תנאי המחייה הקשים של המהגרים במדינה" או שהיית אומר "הוא אדם מטורף ואנחנו צריכים להרוג אותו כי זאת לא דרך להתנהג במדינה מתורבתת." ?" כך תקף לפיד את המראיין כדי לטעון שאי אפשר להצדיק מעשה כזה, והביא איתו עוד דוגמאות רבות אחרות.
"יש תחושה שמדובר במשהו דתי יותר, זה קורה על רקע מאבק של האיסלם ביהדות." הוסיף לפיד וטען שהמלחמה כאן לא מבוססת על סכסוך או עימות לאומי, אלא פשוטו כמשמעו, "מדובר ברוצחים מוסלמים שמבקשים להרוג יהודים בשל היותם יהודים."
וכאן באה השאלה, האם ניתן להצדיק/ להבין/להסביר שחיים של אדם לא שווים לחיים של אדם אחר? האם יש כאן עליונות של דת על דת אחרת?
את האנטישמיות ניתן למצוא בכל שלב של ההיסטוריה העולמית, יש אנשים שמצדיקים ויש שמתנגדים אליה, אבל האם שנאת יהודים/נוצרים/מוסלמים/ כל דת אחרת מצדיקה רצח?
"האם אתה רומז שלאלימות שמגיעה מהצד הפלסטיני- הדקירות האקראיות שלהן היינו עדים, אין שום קשר למציאות שבה חיים הפלסטינים?" המראיין הוא לא האדם הראשון ולא האחרון ששואל את אותה שאלה, ובעצם מחזיר אותנו לנושא המרכזי, האם לרצח יש הצדקה? הרי ברור לכולנו ש"המצב של הפלסטינים" הוא רק תירוץ. הרוצחת באחת הדקירות, הייתה אמא ערבייה ישראלית בדרכה לתואר שני שחיה מצוין בארץ.
כבר בתקופת הנאורות, האנשים האמינו שכל בני האדם נולדו שווים, ומכאן גם חייהם.
אין הצדקה לרצח, לא משנה מהי הסיבה ומהו הרקע. אדם לא רשאי לקחת חיים של אדם אחר.
אני מאמינה שלכל בעיה יש פתרון ולכן תמיד יש מה לעשות בכל מצב ובכל דבר שנקלעת אליו בחיים מבלי לרצוח אדם אחר.
לראיון המלא -> https://www.youtube.com/watch?v=SydiNPg4TSQ&index=1&list=PLTbsKVIEsNT9a7WvdSvlprLP0F6X60kYF
מציאות חדשה או תקופה מתמשכת? -צילום עיתונאי
מדינת ישראל חוותה וחווה המון מקרי רצח על רקע דתי, האינתיפדה הראשונה בשנת 91' והשנייה בשנת 2000 ובנוסף עוד המון מקריים אחרים מזעזים. האנטישמיות התחילה עוד מהתקופות המוקדמות ביותר של ההיסטוריה וכללה בה אלימות ורצח כלפי היהודים. כבר כמה חודשים שהמדינה נמצאת תחת התקפות טרור בידי מוסלמים-ערבים, אזרחים במדינה נדקרים ונרצחים על עצם היותם יהודים.
בתור עורכת עיתון ואזרחית במדינה אני מזדעזעת כל פעם מחדש ומנסה לחשוב כמה שנאה צריך לרכוש לבני אדם בשביל לפגוע בהם וברוב המקרים גם לקחת את חייהם.
התמונה הזאת מעוררת המון רגשות ודעות, התמונה מכילה את הדברים הטהורים והקדושים של העם היהודי ובכלל של מדינת ישראל. ומצד שני את כל הרוע והשנאה שנמצא בבני האדם.
התמונה מעלה בראשי שאלה -למה אני בתור אדם שחי במדינה צריך לפחד להסתובב במקום שהוא הבית היחידי שלי ושל העם שלי בעולם?
קישור ->
"טעינו ואנו מתנצלים"- חבות התקשורת
לאחר הסערה והקריאות לשלילת תעודת העיתונאי של כתב הרשת בן וודמן - ב-CNN מתנצלים הערב (שלישי) על הדיווח הראשוני בנוגע לפיגוע הטרור שהתרחש הבוקר בבית כנסת בירושלים בו לא ציין בתחילתו את העובדה כי שני הפלסטינים שנהרגו באירוע היו התוקפים. "טעינו ואנו מתנצלים על כך", מסרו הערב במשרד יחסי הציבור המייצג את הרשת בישראל.
מוקדם יותר היום, ראש מערך ההסברה הבין לאומית של המועצה האזורית שומרון וממלא מקום ראש המועצה יוסי דגן פנה למנהל לשכת העיתונות הממשלתית ניצן חן, ודרש ממנו לטפל בכך באופן מיידי. "אין שום מציאות בעולם שבה כתבים יוכלו לדווח על משהו דומה בארצות במקרה של מתקפת טרור והכלל הזה צריך להיות תקף גם לכתבים הזרים בישראל, יש רעים ויש טובים, יש רוצחים ויש נרצחים", אמר דגן לוואלה-ברנז'ה. "צריך לעשות סוף לסיקור האנטישמי בסגנון הדר שטירמר של כתבים זרים בישראל. מדינת ישראל צריכה לנקוט בכל הכלים העומדים לרשותה על מנת לדרוש את הכיסוי התקשורתית המינימאלי, סיקור תקשורתי כזה נותן לגיטימציה לרצח הבא."
בתוך כך, גם מנכ"ל ערוץ החדשות הבינלאומי i24news פרנק מלול התייחס הערב לסיקור המוטה הבוקר ברשת CNN והנזיפה שקיבל השר בנט בראיון לBBC, אשר הציתו זעם רב בתקשורת הישראלית וגל מחאות ברשת.
"אירועי הבוקר הוכיחו שוב שהציבור הישראלי מרגיש חסר הגנה אל מול הטרמינולוגיה התמוהה של רבים מערוצי השידור הבינלאומיים", אמר מלול לוואלה-ברנז'ה. "לפניי שלושה חודשים בלבד, במהלך 'צוק איתן', ניהלנו את אותם דיונים בדיוק ולמעשה, בכל פעם מחדש הציבור מרגיש שננטש במערכה והפסיד במלחמה החשובה מכל: המלחמה על הקהל. 'תקרית CNN' צריכה להוות נקודת מפנה עבורנו".
מלול אמר את הדברים בהתייחס להמלצת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, לדחות את בקשת הערוץ לשדר בישראל ולא להכיר בו מבחינה משפטית כערוץ זר- כפי שחוזרים וטוענים אנשי i24news. "הערוץ הוא ערוץ ישראלי לכל דבר", כתב ליכט על הערוץ, המשדר מזה שנה מנמל יפו לעשות מדינות בעולם, בשלוש שפות שונות.
לדעתי מקרה כזה לא יכול לחזור על עצמו שנית, התדמית של ישראל בעולם היא לא התדמית שכל מדינה הייתה רוצה לעצמה ולכן עלינו לעשות ככל יכולתנו כדי שהיא תהיה כמה שיותר טובה יחד עם הצגת כל האמת מבלי לדלג על פרטים שעלולים להרוס ולפגוע בה.
כמו שכל אחד מאיתנו לא היה רוצה שיפיצו עליו שקרים כך גם אנחנו צריכים לפעול, אמנם אנחנו לא המדינה הכי אהודה ואהובה בעולם אך עלינו לשמור על האמת שלנו וללכת איתה עד הסוף, התדמית לא רק מציגה את האמת שלנו אלא גם נחוצה לנו בשביל קיומנו ובנוסף יכולה לפגוע בביטחון המדינה כולה וכל אחד בנפרד.
לכן יש לפעול בצורה נכונה וחכמה בשביל למנוע הפצת שקרים, אנחנו יכולים לארגן משלחות הסברה לכל העולם שיסבירו על המצב שלנו במדינה וכמדינה, איך אנחנו מתמודדים עם הקשיים וכמה חשוב שנקבל תמיכה, הרי הדיווחים הכי אמינים באים ממי שהיה בקו האש.
אני בטוחה שאם ניקח את הבעיה הזו לידיים נוכל לפתור אותה בצורה הכי טובה כמו שאנחנו יודעים.
"I Lived" - קליפ מוזיקלי
רוב השירים והקליפים בעולם המוזיקה מדברים על אהבה בדרך ישירה או עקיפה, ובנינו, הרבה יותר קל לכתוב שיר על דבר מרכזי בחיים ולהעביר אותה בצורה הכי "שלך" שיש. אך מה קורה כשהדבר המרכזי בחיים שלך הוא דווקא לא האהבה?
וואן רפבליק, להקת פופ-רוק אמריקאית החליטה להעביר מסר חשוב לחיים דרך הסינגל שהוציאה, ושיתפה את סיפורו האישי של בראין וורנסק דרך השיר "I Lived"
בראין וורנסק, 15, מעריץ של הלהקה "Onerepublic" חולה במחלת ה"סיסטיק פיברוזיס" מחלה תורשתית שפוגעת בריאות, בלבלב, בקיבה ומקצרת את זמן חייך. אך למרות הסבל והכאב, בראין לא מוותר לעצמו ומחליט לעשות את הדברים שהוא אוהב מבלי לתת למחלה להכניע אותו.
בתחילת הקליפ בראיין מסביר מהי המחלה בה הוא חולה ואיך הוא מתמודד איתה, ובשאר הקליפ מוצגים המון סרטונים שלו כאשר הוא רוכב, משחק, נוסע, שט, נופל וקם! לצד הטיפולים שהוא נאלץ לעבור עקב המחלה בזמן שהשיר אותו כתבו חברי הלהקה מתנגן ברקע.
מילות השיר מבליטות את אחד המסרים הכי חשובים שהאדם מבין במהלך חייו והוא- חיים רק פעם אחת ולכן צריך לנצל כל שניה שניתנת לך! ובנוסף קוראות לצופים בקליפ לראות שכל דבר אפשרי ואסור לוותר, דברים טובים תמיד יבואו לצד דברים רעים אך הרעיון הוא לקחת לעצמך רק את מה שעושה לך טוב. הלהקה החליטה להעביר את המסר בצורה הטובה ביותר כשהציגה את המחלה ושילבה איתו את המסר שרצתה להעביר ובנוסף להעלות את המודעות של המחלה שמוצגת וכל זה יחד עם הגשמת חלום של מעריץ שלהם!
קליפ זה מציג את כל המאפיינים של קליפ מוזיקלי טוב, הוא בעל מסר ברור ומובן, הקטעים המצולמים בו מחדדים לנו יותר את המסר וגם מציגים לנו מי האדם או הלהקה שהחליטה לעשות ולהפיק את הקליפ.
"תודה לך קוביאק" - קולנוע תיעודי
הפילוסוף היווני הרקליטוס אמר שאי אפשר להיכנס פעמיים לאותו הנהר.
מפני שהכל זורם ומשתנה ללא הרף ושום דבר אינו נשאר כפי שהיה בנקודת זמן נתונה - חשוב להדגיש שאבחנות אלא תצטרכנה להבחן שוב ושוב ואין ספק שהן לא תהיינה מדויקות - וזאת בלשון זהירה – בחלוף הזמן.
מה שאפיין פעם את סרטי התעודה הקלאסיים: קטעי ראיון בקלוז אפ או מדיום שוט, מצולמים כשהדובר יושב מול המצלמה, אינם נראים עוד בסרטי התעודה היום, הקרינות נצבעה בנימה האישית, הסרט נשען על סיטואציות אנושיות, העריכה שונה הן בנקיטת חופש הפעולה במבנה הסיפורי והן בשינוי הקצב והמשחקיות בבחירת הרצפים ואלה הם רק מקצת השינויים שעברו עוברים וכנראה ימשיכו לעבור על סוגי הביטוי היצירתי.
המון מתוך ניצולי השואה שומרים טינה וכעס לנאצים, אך מה קורה כאשר ניצול שואה רוצה רק להודות?
התוכנית "אבודים" משודרת בכל יום שני בערב. היא עוסקת במציאת אנשים שאבדו/עזבו/נעלמו והשאירו מאחוריהם חותם ענק בליבם של האנשים שמחפשים אותם. ברוב הפרקים ששודרו עד עכשיו עסקו באנשים שרצו לשמוע הסברים לנטישה של אדם שהיה חשוב להם, אך הפעם הפרק שונה, הפעם ניצול שואה רוצה להודות לגרמני-נאצי שהציל אותו ממוות בטוח..
הפרק הזה משך אותי אליו, הוא שונה משאר הפרקים ואני חושבת שהריענון הזה מכל הפרקים בהם האשימו, התאכזבו וכעסו הוא טוב ונותן רושם שהתוכנית גם באה להציג את הצד הטוב של האנשים ולא רק טינה וכעס שהם שומרים.
הפרק הזה מציג את כל מאפייני הקולנוע התיעודי, הוא לקוח מתוך התקופה הכי כואבת של בחייו האישיים. צופית גורמת לנו לחוות כיצד נראה הסיפור דרך נקודת מבטה ונותנת לנו להרגיש בדיוק כמוהה בזמן התהליך שעברה יחד עם
היום שאחרי - תוכניות ריאליטי
"האח הגדול" היא תוכנית מציאות ישראלית, בהנחייתם של ארז טל וקורין גדעון, משודרת ב"שידורי קשת" של ערוץ 2, מזה 8 שנים. בתוכנית נאספים מספר מתמודדים שנבחרו על ידי הפקת התוכנית ומוכנסים למרחב מגורים מרווח ומפואר, המכונה "בית האח הגדול". בזמן שהותם בבית, מצולמים ומוקלטים המתמודדים בכל רגע והתוכנית מאפשרת צפייה בהם בשידור חי או כתוכנית סיכום כל כמה ימים.
"האח הגדול" היא אחת התוכניות עם הכי הרבה רייטינג בישראל. היא מעוררת רגשות בכל צופה וגורמת לנו ללכת אחר המתמודד שמייצג את האידאל שלנו. בכל פרק מוצגים קטעים שנבחרו ע"י ההפקה ובפעם בשבוע ישנה הדחה בה דייר אחד נדרש לעזוב את הבית.
השנה, בעונה ה-7 נכנסו דיירים חדשים ומגוונים ובניהם "שי חי". שי חי הוא המתמודד הדומיננטי והכריזמטי בעונה זו. הוא מקפיד לריב מדי יום עם חבריו לקאסט וידוע בדעותיו הנוקשות ובתחביבו לומר את כל אשר על לבו ללא מסננים. ובנינו, רוב האנשים מחפשים את האקשן והריבים האלה שמעלים את הרייטינג לתוכנית.
האח הגדול היא אחת הבמות הגדולות בעולם בה ניתן להשפיע על דעת הקהל שצופה בה, וכך היה.. התוכנית נתנה במה גדולה לשי חי, ואפילו גדולה מדי.
"הייתי מזמינה אותו בוודאות לאודישן לנסות אותו"
"הייתי מנסה אותו כמישהו שהוא פלייר בבנות, מישהו שהוא גיבור טרגי, מישהו שהוא אנטי גיבור, יש כל מיני כיוונים. לדמות מתנשאת, הפוך על הפוך. למקומות האלה שבהם גיבור יכול להיות שנוא אבל עם זאת תתאהב בו".
"יש לו טייפקאסט של כובש לבבות, צ'ארמר. יש לו את המראה הזה. אני נורא מקווה שהוא משחק טוב, נראה לי שכן".
"בעיני יש לו את כל היכולות להנחות ולהוביל מנעד רחב של תוכניות טלוויזיה. בניגוד לכוכבי ריאליטי אחרים, הצופים צמאים לשמוע את דעתו של שי חי היום בנוגע לדיירים האחרים בבית. אבל ברגע שייצא ממנו, ירצו לשמוע מה דעתו על כל נושא אחר".
אז מה מחכה לשי חי ביום שאחרי הגמר של "האח הגדול"? התשובה ברורה כשמש ומכאן כולנו יכולים להבין ולהסיק את אותה הדעה- תוכניות ריאליטי יכולות להיות הכי רדודות וצהובות שאפשר אבל.. מה שמוכר,מוכר!