מעמד הנשים באסלאם

ים גבאי ט5

מעמד הנשים בחברת האסלאמית

מעמדן של הנשים בחברה האסלאמית מוגדר הן על ידי התרבות וההיסטוריה המוסלמית והן על ידי הכתבים הקדושים לאסלאם, השריעה.

בהלכה המוסלמית, באים לידי ביטוי ההבדלים בין המגדרים על ידי חוקים דתיים המתייחסים לחובות והזכויות של כל אחד מהמינים.

ההבדלים בין המגדרים הם תלויי תרבות וחברה, כיום ישנן מדינות מוסלמיות המאפשרות זכויות רבות לנשים עם הגבלות הנוגעות בדיני אישות,נישואין גירושין, מעמד, קוד לבוש והשכלה.

בעולם המוסלמי קיים ויכוח רחב הנוגע לשאלה האם ההבדל בין המגדרים הוא מוצדק ביחס לפירוש ההלכה האסלאמית או שמא הפירוש המוסלמי בוצע באופן שגוי ולכן ההבדל בין המגדרים אינו מוצדק.

הוויכוח נע בין שתי קבוצות עיקריות: השמרנים והליברלים.

לפי טענות השמרנים, ההבדלים בהלכה האסלאמית בין גברים לנשים נובעים מהתפקוד והאחריות השונים של גברים ושל נשים בעוד שהליברלים‏‏ טוענים שההלכה האסלאמית נכתבה בעבר הרחוק והותאמה למסורות החברתיות באותה התקופה בעוד שכיום החברות הן שונות ולכן יש לתת יותר פירושים מתקדמים המותאמים לחברות הקיימות בנות זמננו הנוגעים הן לנשים והן לגברים.

סמל הפמיניזם האסלאמי

הנחות

כותבים רבים‏‏‏‏‏ התווכחו על מעמד האישה לפני האסלאם בחצי האי ערב.

הממצאים חלוקים: ישנם הטוענים שהבדלי מגדר היו קיימים אולם נשים היו יותר משוחררות, כותבים אחרים בניגוד לאלו הטוענים שנשים היו משוחררות יותר טוענים שנשים היו עניות ומסכנות שסגדו לרוצחי תינוקות, נישואין ללא הגבלה ואף נישואי אבות עם בנות.

ישנם חוקרים הטוענים שהאסלאם שינה את מבנה החברה הערבית בכך שתיקן, שינה את חוקי המגדר במשטר, כך לדוגמה חוקר האסלאם, ויליאם מונטגומרי ואט, טוען שהאסלאם היטיב עם מעמד הנשים בתקופה בכך שנחקקו חוקים בתחומי: בעלות, ירושה, השכלה וגירושין. כאשר מדובר על נושא זכויות הנשים, באופן יחסי, ההגבלות תחת השלטון המוסלמי היו פחותות מאשר בשלטון המערבי עד המאה העשרים, כך ניתן לראות חוק המגביל את המעמד החוקי של נשים נשואות תחת המשטר הצרפתי שלא שונה עד שנת 1965.

למרות זאת, יש המתווכחים על כך שזכויות הנשים היו פחות מוגבלות בשלטון המוסלמי ומביאים כדוגמה את המשקל שניתן לגבר בעדות בחברה המוסלמית, כפול מנשים.

רקע היסטורי

כבר במאה שקדמה לאיסלאם, במאה השישית, חל מעבר ממסגרת התייחסות שארית של שבט להתפצלות כלפי מטה, למשפחה המורחבת, ואפילו הגרעינית. כשהופיע הנביא מוחמד במאה השביעית, היתה התייחסותו לאשה ולמשפחה המשך של אותו קו, שהדגיש את המשפחה המצומצמת יותר. חוקרי האיסלאם מציעים שתי תיזות מנוגדות לגבי השפעתו של מוחמד על מעמד האשה בחצי-האי ערב. גישה אחת גורסת שמוחמד ניסה לשפר את מצב האשה במסגרת הנתונים הקיימים. הוא הטיל איסור על המנהג השבטי של קבורת הבנות - הרג תינוקות נקבות מתוך העדפת הבנים בעתות מצוקה כלכלית. נוהג זה, טוענים החוקרים המצדדים בניתוח הזה, מראה על העדפת גברים בוטה בתקופה הטרום-איסלאמית. ועוד, רק במקרים חריגים הגיעו נשים בתקופה הטרום-איסלאמית לעמדות כוח. הן לא נטלו חלק פעיל בקרב ולא עסקו במסחר, ובחברה השבטית היו אלה עיסוקים יוקרתיים. אספקת המזון היום-יומית אמנם הוטלה על שכמן, אך הקיום היה תלוי בקשרי סחר, בשלל ובהשתלטות בכוח על מקורות מים ופרנסה של שבטים אחרים, ומכאן עמדתם העדיפה של הגברים.

החלוקה המסורתית לתפקידי גברים-נשים היתה קיימת איפוא עוד לפני עליית הנביא. ובכל זאת, קיים הארגומנט הפמיניסטי הנגדי, היינו, שחלוקת תפקידים אינה גוררת בהכרח אפליה וקיפוח נשים. אלה נובעים אך ורק מזלזול בתפקידים הנשיים. אין ספק שבחברה העירונית, חלוקת התפקידים הסטריאוטיפית חפפה גם חלוקה ל"חשוב ויוקרתי" לעומת "מישני ולא משמעותי". עם זאת, אין זה ברור, שכך היה בשבטים; ואולי אין זו אלא השלכה של החוקר המאוחר מתוך מצבים שבהם הוא מורגל. ידוע שבחברה העירונית של קורייש, שבטו של הנביא, עסקו נשים במסחר וזכו להכרה ולמעמד חשובים יותר. עם זאת, חופש התנועה והמגע שלהן עם גברים זרים היו מצומצמים יותר משל הנשים בשבטי הנוודים.

שאלת מעמדה של האשה כפונקציה של גודל המשפחה היא שאלה מעניינת, לדעת טולידאנו. אינטואיטיבית הוא מצפה, שמעמד האשה יעלה עם ירידת יחסי השארות מיחידת השבט ליחידת המשפחה. הוא מסכים אמנם, שההגבלות על מיניותה של האשה, מתוך הצורך להבטיח שכל ילדיה יהיו צאצאי בעלה, נובעות מהמעבר מנאמנות שבטית לנאמנות משפחתית, אך לדעתו, השאלה החשובה ביותר בחברות חצי-האי ערב באותה תקופה היא שאלת ההישרדות, וביחידה הקטנה ביותר גדל הסיכוי שיימנעו מהרג תינוקות, בשל ההתייחסות האישית משפחתית.

יחס לאישה

1.יחסים בין גברים לנשים

האסלאם אינו מעודד יחסים בין גברים לנשים שאינם נשואים, אולם ישנם כמה יוצאים מן הכלל, כך ניתן לראות את ח'דיג'ה, אשתו הראשונה של מוחמד, שהייתה אלמנה פעמיים, עשירה, אשת עסקים שהעסיקה את מוחמד ועזרה לו רבות וזאת לפני שהם התחתנו. דוגמה נוספת הן נשותיו של מוחמד שיעצו לנשים והגברים במדינה. במדינות המשטר האסלאמי השונות כמו ערב הסעודית, נאכפים כל יחסים בין גברים לנשים, שלטון הטליבאן מהווה דוגמה קיצונית לכך. במדינות בהן קיימים יחסים בין גברים לנשים, עדיין במסגד נעשית הפרדה בין גברים לנשים.

2.כלכלה

האסלאם מתיר לנשים את הזכות לבעלות המאפשרת לנשים להיות בעלות רכוש פרטי.

מכיוון שלנשים ישנם פחות חובות כלכליים מאשר לגברים, חלק מהזכויות הכלכליות של הנשים מוגבלות.

כך ניתן לראות שחלק הנשים בירושה כפי שמתואר בקוראן הוא פחות ממה שמקבל הגבר, הזכות של נשים לצאת לעבודה היא גם שנויה במחלוקת.

לפי ברנרד לואיס, בעוד שההגבלות בין נשים לגברים אינן שוות, לנשים מוסלמיות היו זכויות רכוש שלא היו כמותם יחסית עד לאחרונה‏‏.

ולנטיין מ. מוגאדין טוען, שחלק גדול מהמודרניזציה הכלכלית כלפי נשים נבעה מהכנסות הנפט והכנסות אחרות המגיעות מהשקעות זרות הזורמות פנימה אל תוך המדינה. ההתפתחות הכלכלית משנה את מעמד הנשים במגוון דרכים חוצות מדינות ומעמדות‏‏.

זוהי ההוכחה לכך שמאז ומתמיד, מעמד הנשים הושפע מהתפתחות הכלכלה באותו המשטר.

חובות כלכליות

אישה בהשוואה לבעלה, פחות מחויבת באשר לרכושה.

רכושה לפני חתונתם אינו מועבר לבעלה והיא אף מעודדת לשמר את שמה טרם הנישואין.

על האישה אינו חל שום חובה להוציא על משפחתה חלק מרכושה הפרטי או חלק מהכנסותיה טרם הנישואין.

בנוסף, האישה מקבלת נדוניה מבעלה בעת הנישואין‏‏‏‏.

לאישה בניגוד לבעלה יש את הזכות ולא החובה לתמוך כלכלית במשפחתה.

דיני ירושה

באסלאם, האישה זכאית לירושה אבל חלקה בירושה הוא נמוך מזה של הגבר.

יש הטוענים שהבדלים אלו בין גברים לנשים נובעים מהאחריות שיש לגבר בתמיכה כלכלית באשתו ומשפחתם בעוד שחלקה של האישה יהיה תמיד שלה.

בהרבה מדינות מוסלמיות, חוק המדינה המתייחס לירושה הוא החוק הנזכר.

הקוראן מבטיח לנשים את הזכות לרשת יחסית את חלקן בירושת הוריהם.

אישה שמתאלמנת יורשת את חלקה מרכוש בעלה.

3.אונס

שופטים אסלאמיים אינם מבחינים בעונשים בין גברים לנשים בנושאי מין ואונס.

למרות זאת נשים יכולות להימצא אשמות בקלות יתר מאשר גברים בגלל הקושי להסתיר את ההריון.

מבלי ההיריון, נדרשים ארבעה עדים לקבוע על אנס.

בעשורים האחרונים ישנם מקרים רבים של הריונות מחוץ לנישואין של נשים הטוענות שנאנסו.

רובו המכריע של העולם המוסלמי הליברלי טוען שאין להוסיף עונש על אישה שנאנסה.

לפי החדית' הסוני, העונש על ביצוע אונס הוא מוות ולקורבן לא מגיע שום חטא ועונש כיוון שגם כך נענש בעונש גרוע עלי האדמות‏‏‏‏.

למרות זאת, הדרישות המחמירות להוכחת אונס גורמות לתוצאה שמספר מקרי האונס שדווחו הוא נמוך, נתון נוסף שתרם לכך הינו מספר מקרי אונס שהסתיימו בעונש מינימלי לאנסים או אף עונשים חמורים לקורבנות.

יחס הענישה ופירוש החוק האסלאמי בנושא זה קשור לחקיקה הקיימת במדינה ולרמת השיפוט בה.

4.נישואין

על פי ההלכה האסלאמית, השריעה, נישואין בכפייה דתית אינם מותרים‏‏.

למרות שאין הגבלת גיל לנישואין, ישנה אמרה הטוענת שאין להשיא ילדות מתחת לגיל תשע, אך ניתן להבטיח את הילדות לנישואים עתידיים.

בנוסף, ילדה אינה עוברת לחיק בעלה עד אשר היא מגיעה לבשלות מינית.

ישנו איסור להינשא ליותר מגבר אחד בעוד שלגברים מותר להינשא עד לארבע נשים כל עוד מצבו הכלכלי של הגבר מאפשר זאת.

5.גירושין

החוק האסלאמי הנהוג בנושא גירושין שונה מאוד בין הפלגים האסלאמיים השונים.

באסלאם הסוני והשיעי, הזכות להחליט על גירושין שמורה לגבר בתחילה, אם אין שום חלק בנושא מתוך הסכם הנישואין הקובע אחרת.

נשים יכולות לבקש גירושין רק מול בית משפט מוסלמי על ידי שכנוע הקאדי, השופט הדתי להעניק להן גירושין.

בדרך כלל כאשר הבעל מבקש להתגרש האישה הגרושה שומרת לעצמה את הנדוניה שהביא הבעל וגם את כל הרכוש שהיה רשום בהסכם הנישואין.

האישה גם תקבל לידיה את התינוק אם הוא נזקק להנקה עד שהשגחתו של הילד תיושב על ידי בני הזוג או בית המשפט. זכויות הנשים בנושא הגירושין לעתים מוגבלות בצורה קיצונית בהשוואה לגברים‏‏.

בעוד שגברים יכולים להתגרש בקלות, נשים נתקלות במכשולים חוקיים וכלכליים. לדוגמה, בתימן נשים יכולות לבקש גירושין רק אם הגבר אינו יכול לתמוך בהן כלכלית, בעוד שגבר יכול להתגרש מאשתו אם הוא מכריז 'אני מתגרש ממך'. אם בני הזוג התגרשו והתחתנו פעם נוספת וכך הלאה, בפעם הרביעית אסור להם להתחתן.

חוק זה נועד להרתיע גברים מלצאת בהכרזות חפוזות ולהיות עדינים וסבלניים כלפי נשותיהם.

6.תנועות ונסיעות

גם הגברים וגם הנשים צריכים ליידע את בן/ת הזוג ביציאתם את הבית‏.

אישה צריכה את אישור בעלה לצאת מהבית, למרות זאת האישה אינה צריכה לבקש אישור בשביל כל טיול וטיול.

בקוראן לא מצוין שום איסור על תנועת נשים לבדן, למרות זאת בזרם הנמנה עם הסלפיזם, אישה צריכה להסתובב עם מחרם, אדם שהיא מכירה שאינו נשוי.

ישנם הטוענים שלנשים אסור לצאת למסע הארוך יותר משלושה ימים לבדה, שווה ערך ל48 מיל לפי מנהגי האסלאם הקדום‏‏.

לפי מכון מחקר אירופאי לדינים ומחקרים, איסור זה צמח מתוך הפחד והסכנה שמועצם אצל נשים.

יש הטוענים שהאיסור הוא על מנת שהאישה תהנה ותהיה בטוחה בטיול שלה.

'שייח עייד אל קרני', איש דת מלומד הידוע בדעותיו הפתוחות, אומר שהקוראן אינו אוסר על נשים לנסוע ברכב, לפי השייח הרבה יותר טוב שאישה תיסע לבד ולא תוסע על ידי זר.

בערב הסעודית קיים איסור על נשים לנהוג ברכב והיא המדינה המוסלמית היחידה שאוסרת נהיגת נשים.

באפגניסטן כאשר שלט שלטון הטליבן, על נשים נאסר לנהוג ברכב‏‏‏‏.

ג'ון אספוסיטו טוען שאיסורים אלו אינם חוקי האסלאם אלא חוקים שנולדו ממנהגים תרבותיים.

7.קוד לבוש

הקוראן מתייחס לחזות החיצונית של נשים בכך שמדבר על כך שנשים צריכות להיות צנועות ולהסתיר את שערן, דרישה לחג'אב.

החג'אב הינו במשמעותו- כיסויאו דרישה לבורקה.
הדרישה מנשים באסלאם הינה לבוש שלא ייתפרש כפיתוי מיני ומשיכת הגבר.
קיימות כמה דעות הנוגעות לאלו אזורים צריכות נשים להסתיר, חלק טוענים שיש לחשוף רק את הפנים והידיים וחלק טוענים שיש לחשוף רק את העיניים.
אצל הגברים, הקביעה הרווחת הינה שהכיסוי צריך להסתיר לפחות את החלק מהבטן ועד הברכיים.
נושא החג'אב מעסיק רבות את העולם המוסלמי.
באיראן, החג'אב והצניעות כתובים כחוקי מדינה, באזורים שונים בהודו קביעת קוד הלבוש הינה תלוית נורמות חברתיות ולא חוק המדינה ובקצה השני מדינה כמו תוניסיה שם הממשלה אינה מעודדת נשים ללבוש רעלה.

  • חג'אב (حجاب): כיסוי ראש המכסה את השערות, האוזניים ורוב הצוואר ולא מסתיר את הפנים.
  • עבאיה (عباءة או عباية): שילוב של שמלה עם חיג'אב.
  • צ'אדור (چادر): גלימה שחורה, לרוב נטולת שרוולים, העוטפת את כל הגוף חוץ מהפנים שנשארות גלויות, לרוב נלבש יחד עם חיג'אב.
  • ניקאב (نقاب): כיסוי גוף מלא (לעתים קרובות שחור) הכולל חיג'אב ומטפחת שמכסה למעלה ממחצית הפנים למעט העיניים שנשארות גלויות.
  • בורקה (برقع): כיסוי גוף מלא המכסה גם את הראש כולו כולל העיניים ומאפשר ראייה רק דרך בד רשת או תחרה.

לבישת החג'אב אצל נשים מוסלמיות נתפסת במערב כסימן לדיכוי נשים בחברה המוסלמית‏‏‏‏.
מדינות אירופה אף הן נדרשו לנושא בעקבות מהגרים מוסלמים שהגיעו למדינתם וכך בשנת 2004 אסר בית המשפט הצרפתי על תלמידים בבית הספר להגיע לבית הספר עם סימנים דתיים כלשהם. באפריל 2010, נאסרה בבלגיה ההליכה עם בורקה במקומות ציבוריים.
בצרפת נחקק באוקטובר 2010 חוק נגד כיסוי מלא של הפנים במרחב הציבורי.
החוק המכונה "חוק הבורקה" מיושם מאז ה-11 באפריל 2011.

פמיניזם אסלאמי

בתחילת יסוד האסלאם זכו הנשים לרפורמה בזכויותיהן בתחום הנישואין, הגירושין והירושה. בכך התקדמו הנשים כבר אז יותר מאשר בתרבויות רבות אחרות, כולל התרבות הנוצרית דאז באירופה‏.

בעידן המודרני נחשב קאסם אמין כאבי התנועה הפמיניסטית במצרים. הוא ביקר את מנהג ריבוי הנשים, את הרעלה ואת המנהג להפרדת עיסוקים מגדרית, וטען שמנהגים אלה סותרים את האסלאם.

במאה ה-20 בלטה עאישה עבד אלרחמאן, גם היא ממצרים, ונוספה השפעה מצד הפמיניזם המערבי, כמו דרישות לזכות הצבעה לפרלמנט וזכויות אדם.

מאז שנות ה-70 בלטו סופרות מוסלמיות פמיניסטיות, שכתבו ספרים הדנים במערכת היחסים המגדרית בעולם המוסלמי.

נשים אלו הושפעו מהתנועה הפמיניסטית המערבית שהדגישה את שחרור הנשים מהמבנה הפטריארכלי.

אחת הפמיניסטיות הראשונות הייתה נוואל א-סעדאווי, אשר ביקרה את היחס של החברה המוסלמית הערבית כלפי נשים וקראה לזכותן של נשים להציע פרשנויות פמיניסטיות לקוראן.

בשנות ה-90 החל זרם המכונה פמיניזם אסלאמי, אשר הונהג בידי נשים מוסלמיות משכילות.

זרם זה הדגיש פסוקים בקוראן ואמירות התומכים בשוויון בין המינים.

פמיניסטיות אלו אימצו פרדיגמות רפורמיסטיות אסלאמיות וניסו לאתר במסורת האסלאמית עובדות שמחזקות את מעמד הנשים המוסלמיות תוך תקיפת הפטריארכאליות האסלאמית.

ביניהן הייתה פאטמה אל מרניסי, אשר תמכה במתן זכויות לנשים ובשוויון בין המינים בהתבסס על הדוקטרינה האסלאמית.

גם לילה אחמד, סופרת וחוקרת אסלאם מצרית-אמריקאית, טענה כי דיכוי האישה המוסלמית מתרחש בשל השקפות פטריארכליות בתרבות האיסלאמית ופרשנויות פטריארכליות של הקוראן, ולא בשל האסלאם עצמו.