הדרך אל הכפר

מילים: יורם טהרלב לחן: נורית הירש

מילות השיר:

על הדרך היורדת מן הכפר
בין עצי האלונים והאלה
נשארו עוד בוודאי צעדי ועקבותי
ואימי עוד קוראת לי בקולה.

אך איני יודעת מה קרה
אי אבדה הדרך הברוכה
אי אבדה הדרך אל הכפר
הדרך בה רציתי לשוב בחזרה.

אל הדרך הקסומה של ילדותי
אני שבה בחסות הערפל
ונוגעת בכולם בפניהם ובקולם
כמו נוגעת בארץ ישראל.

ואני עוברת ואני זוכרת
כל מה שהשארתי שם
עוד ניצב הבית בין עצי הזית
רוח באה מן הים.

עוד ניצב הבית בין עצי הזית
רוח באה מן הים
ואני עוברת ואני זוכרת
וליבי עודנו שם.

בלילות הארוכים הלבנים
עת הנפש לא תמצא מנוחתה
אני קמה מעפר אני שבה אל הכפר
כמו ילדה שחוזרת אל ביתה.

אך איני יודעת מה קרה...
רבקה זוהר הדרך אל הכפר

סיפור כתיבת השיר


רבקה זוהר, אחת הכוכבות הגדולות ביותר בשמי המוסיקה הישראלית בשנות השישים והשבעים, עברה אחרי נישואיה לגור בניו יורק. שם הידרדרה לעולם הסמים והיתה מכורה לסמים קשים.

למרות זאת המשיכה להופיע ערב-ערב במועדון ישראלי בעיר. רופאה ישראלית, שהיתה מגיעה למועדון פעם בשבוע, ראתה את מצבה של רבקה ולקחה אותה כמעט בכוח לבית חולים לשם גמילה מהסמים.לאחר תלאות רבות החליטו מכריה הוותיקים מעולם הזמר לנסות להחזיר אותה לארץ עם שיר חדש שיעשה לה היכרות מחודשת עם הקהל הצעיר.

נורית הירש הביאה לי לחן נוגע ללב ואני כתבתי לו מילים המתארות את הכפר פקיעין בגליל, הכפר שבו חייתה משפחתה של רבקה זוהר כמעט אלפיים שנה!

רבקה היתה באמת צאצאית של המשפחה היהודית היחידה שמעולם לא עזבה את הארץ, ולא הלכה לגולה, משפחת זינתי מפקיעין. השיר הוקלט בניו יורק ומיד אחרי הקלטתו חזרה רבקה לארץ והשתקמה לחלוטין.

כפר פקיעין

כפר פקיעין הוא הכפר עליו מדובר בשיר, ובו גרה בילדותה רבקה זהר.

הפרשנות האישית שלנו לשיר

השיר אומר עבורנו שגם מי שעוזב את הארץ, לא שוכח אותה ומתגעגע אליה, לתרבותה ולדרכיה.

אנחנו מבינים את השיר בכך שכל אחד שיעזוב את הארץ יתגעגע אליה וליבו יישאר בה, נופיה של הארץ יישארו בו.

הרגש העולה מתוך מילות השיר הוא געגוע ועצב, הרגש העולה מתוך מנגינת השיר הוא עצב, בפזמון הרגש יותר עוצמתי וחזק.

השיר מתחבר לחיים האישיים שלנו בכך שכאשר אנו טסים לארצות אחרות אנו מרגישים געגועים רבים לארץ, למולדת ולא שוכחים אותה לרגע, נופיה חסרים לנו.

השיר מתאים לחיים שלנו היום מפני שגם כיום הישראלים שטסים לארצות אחרות מתגעגעים למדינה ולתרבותה, למקום בו הוא חי ולנופים.