טשטוש גבולות בשידור ציבורי
דילמה שעוסקת בשידור ציבורי, בטשטוש גבולות בין הפרטי לציבורי בתרבות דיגיטלית
· גופי תקשורת – באיזו מידה צריכים לשלוט בפרסומים / בדימויי של אנשי התקשורת ברשתות החברתיות?
אחת התוכניות הוותיקות בבריטניה היא תוכנית סיכום המחזור בכדורגל המשודרת ברשת BBC, השידור הציבורי הבריטי. המגיש והדמות המרכזית היא כוכב הכדורגל לשעבר גארי ליניקר. התוכנית משודרת ברציפות עשרות שנים וזוכה לפופולאריות בקרב אוהדי הכדורגל האנגלי.
בשבוע שעבר ציץ גארי ליניקר בטוויטר ציוץ ביקורתי כלפי מדיניות הממשלה האנגלית כלפי מהגרים ופליטים והשוואה את מדיניות ההגירה של אנגליה לזו של גרמניה בשנות השלושים. בתגובה ראשי ה-BBC השעו את ליניקר מהגשת התוכנית. בתגובה לכך כל צוות התוכנית הכריז כי הוא תומך בליניקר ולא יקח חלק בשידור התוכנית וכך גם ארגון הכדורגלנים באנגליה שהכריז כי לא יסכימו להתראיין לתוכנית כל עוד ליניקר מושעה.
דילמה 1 – עד כמה אנשי תקשורת (ודמויות ציבוריות בכלל: סלבס, פוליטיקאים) הם אנשים פרטיים ועד כמה הם אנשי תקשורת?
בזמן תקשורת מסורתית היתה הפרדה ברורה בין הדמות שעל המסך לבין הדמות בחייה הפרטיים. כיום, בתרבות דיגיטלית, האם פרסומים של אנשי תקשורת ברשתות החברתיות נחשבים פרטיים? מצד אחד, זה עמוד פרטי שלהם ולא גוף תקשורת, אבל, מצד שני, קהל רחב מאוד נחשף אליהם והעובדה כי מדובר באיש תקשורת מחריג את המסרים מהתחום הפרטי. מעבר לכך, יש טשטוש גבולות בין הפרטי לציבורי ברשתות החברתיות.
כדאי לשים לב למשל למעמד המיוחד של פרשן חדשות 12 וידיעות אחרונות עמית סגל. הוא גם מאייש את הבמות המרכזיות ביותר בתקשורת הישראלית, אבל גם מתחזק עמוד ערוץ טלגרם, קבוצות וואטסאפ ופעיל מאוד בטוויטר. סגל יכול להרשות לעצמו להתבטא בצורה חופשית יותר ברשתות החברתיות מה שלא מקובל בערוצי השידור המסורתיים.
האם על אנשי תקשורת להימנע מפרסום עמדות ודעות אישיות ברשתות החברתיות?
להימנע מפרסום עמדות ודעות
יתרונות – האדם נשאר פרטי, אנחנו יודעים רק את דמותו התקשורתית ואת עמדותיו או דעותיו במסגרת כללי העיתונות או חוקי המשחק התקשורתי על המגבלות (דעה מול עובדה למשל). האדם יכול לפנות בצורה ניטרלית לקהל רחב מאוד כיוון שאין כלפיו דעה קדומה.
חסרונות – חשוב ומעניין לדעת עמדות ודעות של אנשים ציבוריים. זה גם יוצר אמון אצל הקהל: עכשיו אני יודע טוב יותר איך להתייחס לדעותיו כיוון שאני יודע מה עמדותיו בנושאים השונים.
לפרסם עמדות ודעות ברשתות
יתרונות – חשיפה אישית, יוצר אמון, יכול לקרב קהל מסוים שתומך בדעתו, האדם "שקוף" יותר לקהל שיודע כיצד לקבל את עמדותיו, איש התקשורת הוא דמות ציבורית וחשוב לדעת מה דעתם של אנשי ציבור בנושאים ציבוריים, הם חלק ממעצבי המרחב הציבורי.
חסרונות – הברחת קהל שמתנגד לעמדות, חוסר אמון בניטרליות ובאמינות הפרשנות בתקשורת כיוון שיודעים על ההטיה הפוליטית/הקודמת של איש התקשורת.
דילמה 2 היא לגבי כלי התקשורת – האם ראוי שיפקח על פרסומים של אנשי תקשורת ברשתות החברתיות?
המקרה של ליניקר בולט כיוון שמדובר בתחנת שידור ציבורית. ה-BBC האנגלי הוא השידור הציבורי באנגליה. דבריו של ליניקר היו ביקורת כלפי השלטון. השלטון יכול לפקח (בעזרת תקציבים, מינויים) על השידור הציבורי ועלול להתערב בו. יש כאלו הטוענים כי ההשעיה של ליניקר היא תוצאה של לחצים מצד הממסד הפוליטי על הנהלת הערוץ.
האם ראוי שערוץ (ציבורי או מסחרי) יתערב בפרסומים של אנשי תקשורת ברשתות החברתיות?
בעד התערבות
יתרונות – האדם הוא איש תקשורת וככזה הוא צריך להיות בעל דימוי מסוים: אמין, ניטרלי, כזה שיכול לסקר ולפרש מגוון עמדות ולכן הארגון צריך לפקח על ה"אישיות התקשורתית" של אותו אדם גם ברשתות החברתיות.
חסרונות – סוג של צנזורה. פיקוח של גוף תקשורת (שמפוקח על ידי פוליטיקאים או על ידי אנשי הון) על אנשיו.
נגד התערבות
יתרונות – חופש הביטוי תקף לא רק בערוצי המדיה הגדולים, אלא גם ברשתות החברתיות. הצורך של אנשים להתבטא בחופשיות הוא צורך בסיסי וזכות יסוד ואסור להתערב בזה. יש גם יתרון בך שאנשים "פורקים" את דעותיהם בבמה שחופשית ומעוררת שוק דעות חופשי ופתוח.
חסרונות – איש תקשורת יכול להביא לאבדן אמון של הקהל בתוכנית (ואולי בערוץ) על ידי חשיפת עמדותיו בציבור.