רכבת העמק
תחנת בית שאן
מגישות:ליאל תורג'מן נועה שלמה ליטל ביטון זוהר אוחנה שובל דאודי
בית שאן
תחנת הרכבת בית שאן היא אחת משמונה תחנות הרכבת המקוריות של רכבת העמק ההיסטורית, והיא ממוקמת בכניסה הצפונית לבית שאן. המבנה הוכרז כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
הרכבת
התחנה נקראה בתחילה "ביסאן", כשמו הערבי של המקום. בתחילת המאה ה-20 הייתה בית שאן עיירה ערבית קטנה ומוזנחת, והסולטאן העות'מאני החליט על הקמת התחנה במקום כדי לעודד התפתחות כלכלית שתביא לעליית תשלומי המסים באזור זה. התחנה הוקמה ב-1904 על ידי העות'מאנים, בסיוע גרמניה, כחלק מרכבת העמק שחיברה בין חיפה למסילת הברזל החיג'אזית.
אך תקוותיו של הסולטאן נתבדו, ורק עם תחילת ההתיישבות היהודית בבית שאן החל המקום מתפתח. בתחנה הוקמו מספר מבני אבן, ששרידיהם ניצבים במקום עד היום - תחנת נוסעים, מבנה הנהלה, מבנה למגורי העובדים, מגדל מים ועוד.
במהלך מבצע גדעון במלחמת השחרור פעלה בתחנה עמדה צבאית של ההגנה, ממנה יצאו אנשי הארגון לכיבוש בית שאן.
התחנה פעלה עד פיצוץ גשרי הירדן ב-14 במאי 1948 והפסקת פעילותה של רכבת העמק. מאז מבני התחנה מוזנחים ונטושים.
מבנה התחנה
היסטוריה של העיר בית שאן
בית שאן היא אחת הערים העתיקות בארץ ישראל, ראשיתה לפני כ-6015 שנה. ממוקמת על דרך הים שהייתה בין מצרים למסופוטמיה. מיקומה אסטרטגי, בבקעת בית שאן, על מקום המפגש בין בקעת הירדן לעמק יזרעאל, והיא יושבת גם על הציר הראשי המוביל מירושלים לטבריה, ועל הציר הראשי שמוביל מהבקעה אל הים התיכון, שהוא למעשה תחילתו של העתק משנה של הבקע הסורי-אפריקני. גדולתו ופוריותו של עמק בית שאן הם בשפע המים, בהם מעיינות גדולים הנובעים לרגלי הר הגלבוע.
המנדט הבריטי
בימי המנדט הבריטי הייתה ביסאן (מערבית: بيسان) עיירה ערבית, על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל מנתה 5,180 תושבים ושימשה כבירת נפת ביסאן במחוז הגליל (1945). בעיר הערבית שהו כמה עשרות יהודים שנמלטו בזמן מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. המאורעות פרצו ב-19 באפריל 1936, הערבים בבית שאן איימו בפרעות על הקהילה היהודית בבית שאן ולכן יומיים לאחר מכן פונו כל יהודי העיר.