הקשר בין חזונו של הרצל לאחר הוא אני

מגישים: אורי יעיש ומתן גבאי כיתה: ח-1

האם אנחנו מקיימים את האמרה האחר הוא אני לטוב או לרע

קשיש בן 71 הותקף על ידי חבורת נערים שטענו כי נסע לאט מידי הקשיש לקה בלבו ומת זוהי הדוגמה הכי רעה לאמרה האחר הוא אני מכיוון שהאחר היה קשיש והאני היו חבורת הנערים הקשיש בסיפור היה האחר מפני שנסע לאט מידי וכביכול היה שונה בתרבות נהיגתו ובמהירותו מכיוון שבכל זאת הוא היה מבוגר והם היו צריכים לכבד אותו היחס לאחר בסיפור זה הוא יחס מזלזל ופוגע מאוד והוא נובע רק בגלל שהקשיש היה קצת שונה והתנהג אחרת ולסיכום אני חושב שאין דוגמה יותר רעה מזאת לקבלת האחר על כמה וכמה שהאיש היה מבוגר וזה ידוע שצריך לכבד אנשים מבוגרים!

האם אתם מכירים מקרה דומה?

המקרה הדומה שאני נתקלתי בו הוא מקרה שמטפלת של איש זקן הכתה אותו וגרמה לו לפצעים בפן הגופני ובפן הנפשי מטפלת זו אינה קיימה את האמרה האחר הוא אני מכיוון שלא כיבדה את הזקן ואת מגבלותיו וזה חמור יותר כי אישה זו הייתה אמורה לדאוג לו ולמלא את כל מבוקשו והיא עשתה בדיוק ההפך

מה הרצל היה אומר על זה?

לפי דעתי הרצל היה מזדעזע מהאירוע מכיוון שהוא דוגל במדיניות קבלת האחר "ואהבת לרעך כמוך"

והנה ציטוטים מחזונו של הרצל על היחס לאחר בחברה המתוקנת "אין אדם צריך לתקוף אדם כי כולם הרי אחים"

ולא רק מתוך דבקות ב ואהבת לרעך כמוך כי אנחנו חייבים להגיד לבאים בן אדם אחי אתה וזה הרי רק לטובתנו!

לפי דעתי הדרך היחידה לפתור את בעיית הכתבה שקיבלנו על פי חזונו של הרצל זה שהנערים היו צריכים לקבל את המוגבלויות של הקשיש וזה מתקשר חזונו של הרצל שהוא ואהבת לרעך כמוך וחופש המחשבה והביטוי כי אם הנערים היו פועלים על פי ערכים אלה אז המקרה היה נגמר אחרת לגמרי