הנאמנות במגילת רות ובחברה הישראלית
שקד כהן ואופיר רפאל
כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ....ובַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר
וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב-הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וּשְׁנֵי בָנָיו.
-אלימלך בוחר לנסות להציל את משפחתו מרעב, לעזוב את מולדתו למען ביטחונו האישי, ונענש על כך בהמשך.
אנחנו מבינים מכך שהבחירה שביצע היא כביכול שגויה- אך האם המחיר של רעב וסכנה למשפחה שווה את הנאמנות לארץ?
-ערפה בניגוד לרות ונאמנותה לנעמי . ערפה נשארת נאמנה לעצמה ועתידה ובוחרת להישאר במולדתה ולא לעזוב את ארצה ומשפחתה.
-החיים של רות ונעמי בארץ ישראל קשים, והן עניות ורעבות ללחם. רות ממשיכה לעמוד בהבטחתה ויוצאת לקושש שעות רבות בשדה, עובדת ומשקמת את החיים שלהן בהדרגה. בעודה מקוששת שיבולים בשדה נתקלת במבטים מצד שכניה, אך היא בוחרת לשמור על כבודה ולנסות להישאר צנועה למרות הקושי, ונשארת בטוחה ונאמנה לעצמה.
- בועז, שעובד בשדה ומעמדו באופן טבעי גבוה משל רות מעצם היותו יהודי נאמן לארצו, עושה חסד עם רות ונעמי ובכך שומר עליהן ונאמן להן, מה שמשתלם לו בסופו של דבר- הוא הופך לסבא-רבא של דוד המלך.
הבחירה שערפה מבצעת אינה נשפטת בחומרה על ידי המספר התנ"כי , אולם בחירתה של רות מתגמלת אותה בסופו של דבר. מכאן אנו מסיקים שעל פי ערכי המגילה, הנאמנות של רות לנעמי השתלמה יותר מהנאמנות של ערפה למשפחתה ומקישים שיש ערך רב יותר בדבקות ונאמנות למען האחר, מידת ההקרבה האישית זוכה פה להערכה גדולה יותר. נאמנות לאחר בניגוד לנאמנות לעצמך נחשבת בעלת ערך רב יותר.
רות בשדה
רות ובועז
רות נעמי וערפה
הנאמנות כערך עליון בחברה הישראלית- האדם לחברה, למולדת, לדת ולעצמו
אלפי שנים אחר כך הציונות החלה לאחד שוב בין היהודים ברחבי העולם ולגרום להם לפעול למען מטרה אחת- השיבה לארץ והקמת דור חדש של יהודים חזקים ומשוקמים הבונים את עצמם מחדש חרף הזוועות שעברו עליהם . בארץ ישראל הוקמו ארגונים ויישובים יש מאין , בתנאים מחפירים ובלי לאבד תקווה.
היהודים שעלו לארץ נאחזו בחלום המדינה ההולך ומתגבש וכשזה יצא לפועל- נלחמו בכל הכוח למען ביטחונם.
כיום, רוב הצעירים החיים במדינת ישראל מגויסים לצבא או לשירות לאומי ותורמים שנתיים, שלוש ואף יותר מחייהם למען המדינה. הציפייה מאזרחים לתרום למדינה היא חלק מסדר היום הבסיסי הקיומי והמהותי של משמעות היותך ישראלי.
האזרחים במדינה שואפים להפוך אותה למקום בו כולם יוכלו להיות נאמנים לעצמם, לתרבות שלהם ולחלומות שלהם ולהיחשב בתוך כך אזרחים מוצלחים.
חיילים בודדים בכותל
הצנחנים בכותל 1967
הנפת דגל הדיו
העובדה שהחברה הישראלית ממשיכה להתפתח ומקבלת אנשים נוספים לתוכה מראה עד כמה החיבור בין אדם לזהותו חשוב, עד כמה הנאמנות היא הסיבה שהתרבות שלנו שרדה, ועד כמה חשוב לאפשר התפתחות של החברה שלנו לעוד כיוונים.