דוד וגוליית

מאי אליאס ונועה רגב

האומנות בעיני המתבוננות

Big image

דוד עם ראשו של גוליית

בחרנו בציור השמן של האומן האמן האיטלקי קראווג'ו ובו רואים את דוד לאחר שהביס את גוליית מחזיק בראשו של גוליית לאחר שערף אותו, מכיוון שזהו החלק בפרק המשמעותי בגלל שזה מעיד שדוד הקטן יכול להביס דמות גדולה כל כך כמו גוליית.
רואים בפניו של דוד נראה מוטרד בהבעות של חמלה ועצב על כך שהוא הרג כרגע בן אדם, מה שסותר את רצונו של דוד להביס את גוליית מלכתחילה.
בציור הצייר קראווג'ו תיאר את עצמו בילדותו בתור דוד הקטן והעדין לקראווג'ו הגדול כגוליית הגדול והאגרסיבי. וציור זה נחשב לדיוקן עצמי כפול.
בציור הצייר רצה להדגיש את המשפט הלטיני "ענווה הורגת גאווה" בכך כנשלח דוד העניו והצנוע להלחם מול גוליית החזק והגדול על כך שצחק וגיחך עליו בכך שקרא לו כלב "ויאמר הפלישתי, אל דוד, הכלב אנוכי כי אתה בא אליי במקלות ויקלל הפלישתי את דוד באלוהיו" (שמ"א פס' מ"ג) והוריד מערכו של דוד וערכו של אלוהיו והיה בטוח שינצח אותו בגאוותנותו ובגודלו. דוד מנצח את גוליית ועורף את ראשו לאות ניצחון. "וירץ דוד ויעמוד אל הפלישתי ויקח את חרבו וישלחה מתערה, וימתתיהו, ויכרות בה, את ראשו".( שמ"א פס' נ"א).

מקרא- מוסר ההשכל

מוסר ההשכל העולה מתוך מלחמת דוד וגוליית הוא שגם דוד שהוא איש קטן וצנוע יכול להביס את גוליית איש גדול גאוותן וחזק.
לכאן מתקשר הפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" כגוליית ראה את דוד בראשונה לעג לו והשפיל אותו בכך שקילל את אלוהיו, ושפט אותו בזכות מראהו החיצוני וגודלו לעומתו. אך בסופו של דבר דוד הביס את גוליית למרות גודלו ומראהו החיצוני בזכות האמונה העצמית והדתית.
דוד התנדב למשימה כי האמין שינצח בזכות כוחה של האמונה בה' וידע שה' איתו, ולכן לא פחד להלחם מול גוליית, כלומר שמקור שההצלחה הוא באמונה (עצמית ודתית) וגם הקטנים יכולים לנצח את הגדולים מהם.
דוד מתנדב למשימה ומוכן להלחם מול גוליית למרות שלא היה לו ניסיון צבאי מכיוון, שידע שרוח ה' הטובה איתו וידע שלא יאכזב אותו בעת מלחמה.

חוקי הפיזיקה

על פי דבריו של המרצה חוקי הפיזיקה אכן השפיעו על ניצחונו של דוד וזאת משום שהאבנים בעמק האלה הן לא אבנים רגילות, הן אבנים העשויות מבריום גורפתי אשר יש להן צפיפות גדולה יותר משל אבנים רגילות, מה שאומר שמסתן גדולה יותר ועוצמת הפגיעה שלהן יותר חזקה. יתרה מזאת, עוצמת העצירה של האבן שנורתה מהקלע של דוד,מקבילה לעוצמת העצירה של קליע מאקדח בקוטר 0.45 שזהו נשק בעל עוצמה אדירה.

חוק פיזיקאלי + משוואה מתמטית

בסיפור של דוד וגוליית, קיימת אנרגיה פוטנציאלית באבן שדוד זרק על גוליית.
אנרגיה פוטנציאלית היא האנרגיה האגורה בגוף המאולץ להיות נתון במצב מיוחד.
הנוסחיה לאנרגיה פוטנציאלית היא:
Ep = m g h

m מייצג את מסת האבן.
g מייצג את עוצמת הכובד שפועלת על האבן שהיא קבועה על כל גוף בכדו"א.
h מייצג את הגובה המקסימאלי של האבן בזריקתה.

מסקנות

לפי דעתנו המרצה בחן את הנושא לעומק והביא הוכחות מדויקות על הקרב בין דוד לגוליית, ומוכיח שיש הגיון בפגיעתו של דוד גם ללא התערבות אלוהית, כלומר, לפי חוקי הפיזיקה כך שיש אמת בדבריו.

ספרות

נועה קירל - מדברים

"מדברים" מאת נועה קירל

בחרנו בשיר זה משום שלפי דעתנו מילות השיר משקפות את תחושותיו של דוד לפני המלחמה ובמהלכה לפי הציטוטים הבאים:
"מאיפה הם יודעים שהיא צריכה עוד לגדול"- לפני שדוד יצא אל המלחמה אחיו אליאב לעג לו על כך שהוא קטן מידי ,מה שסותר את כך שידע שה' נמצא עם דוד ויעזור לו לנצח -"ויִּחַר-אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה-זֶּה יָרַדְתָּ, וְעַל-מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר--אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת-זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ, כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ".


"היא עוד לא משופשפת נו שומעים על הקול, תן לה כמה חודשים והיא בטח תיפול"- על כך ששאול אמר לדוד שפנה אליו לפני צאתו למלחמה, שהוא עומד להלחם מול גוליית הגדול והחזק איש מלחמה מנעוריו, והוא בסך הכל דוד נער חלש ועניו - "יֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-דָּוִד, לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה, לְהִלָּחֵם, עִמּוֹ: כִּי-נַעַר אַתָּה, וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו".

"עוד ילדה קטנה תגיד לי מה היא כבר יודעת"- כלומר, בצאתו של דוד למלחמה בגוליית, ראה אותו וצחק עליו, על בני ישראל ועל אלוהיו וכינה אותו "כלב"- "וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-דָּוִד, הֲכֶלֶב אָנֹכִי, כִּי-אַתָּה בָא-אֵלַי בַּמַּקְלוֹת; וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת-דָּוִד, בֵּאלֹהָיו".

"לא אכפת לי מה אומרים עליי, מדברים, מה הם כבר יודעים עליי"- רק דוד ומשפחתו יודעים שה' איתו, לכן, לא מתייחס לתגובות הרעות של אחיו וגוליית ויוצא למלחמה. -"

וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-מִצְחוֹ; וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו אָרְצָה. נ וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן-הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן, וַיַּךְ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ; וְחֶרֶב, אֵין בְּיַד-דָּוִד".