מנהגי חג הפסח
עמית שרוני ושאנל לוי האלופות
מנהג ראשון- אכילת מצות
מַצָּה היא מאפה העשוי מבצק של אחד או יותר מחמשת מיני דגן שלא החמיץ. המצה מכונה בתורה גם "לחם עוני", כנראה בשל העובדה שהייתה מאכלם של עניים בימות השנה. המצות מוזכרות בתורה ובמקורות יהודים שונים, אך שני המקומות המרכזיים שבהם ניתן להן ביטוי רב, הם חג הפסח (המכונה בתורה על שם המאכל: "חג המצות"), וכן בבית המקדש, שבו הייתה המצה אחד המאפים הבאים בתור קורבן מנחה.
מנהג שני - לעשות ליל הסדר
ליל הסדר הוא הלילה הראשון של חג הפסח, שבו מתכנסים היהודים, בדרך כלל במסגרת משפחתית, לקיום מצוות סיפור יציאת מצרים, שתיית ארבע כוסות, אכילת מצה, מרור וחרוסת, אכילת סעודת החג, אכילת האפיקומן ועוד. את ליל הסדר מאגדת ההגדה של פסח. יהודי חו"ל חוגגים את ליל הסדר פעם נוספת, בלילה השני של פסח, כמנהגם לחוג כל חג יומיים. בקרב יהודי גאורגיה ליל הסדר נקרא "הגדה".
נהגו בקהילות ישראל להזמין לסדר בני משפחה קרובים כרחוקים, עניים ואף אנשים זרים, "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח", כדי שכל אדם יוכל לאכול את סעודת החג, שלא להשאיר שום אדם מחוץ לקהילה בודד לנפשו.
מנהג רביעי - לאכול מצלחת פסח
קערת ליל הסדר (גם קערת הסדר או קערת הפסח) היא צלחת מסורתית סמלית שאותה נוהגים להניח על השולחן בליל הסדר, בה מוצגים שישה מאכלים המייצגים רעיונות הקשורים לסדר הפסח וליציאת מצרים. כל אחד מששת המאכלים נאכל או מוצג בחלק אחר מההגדה של פסח, על מנת לעזור להמחיש את סיפור ההגדה, יחד עם שלוש המצות, המצויות אף הן במרכז שולחן הסדר.
(מרור, לרוב חסה או עלים מרים, זרוע בשר עוףצלוי, חרוסת, חזרת, כרפס, וביצה).