רפלקציה -יובל שיר קצב

ציפיות מההפקה (3 נק), האם הם התממשו?

1)שכולן יעשו את התפקיד שלהן כמו שצריך

2)שאני אוהב את מה שיצא, את מה שעלה על הבמה

3)שנצליח להעביר את המסר שרצינו, שזה יהיה הפקה חזקה שתתן לצופים "כאפה"

הציפייה הראשונה, היו איתה בעיות, לא תמיד בנות עשו את מה שהן צריכות לעשות, ותפקדו . בסופו של דבר כן אהבתי את מה שיצא מההפקה (למרות שזה קרה רק בשבוע האחרון אחרי שהמצאנו את הסוף החדש שם באמת אמרתי אני אוהבת את מה שיצא לנו ). ממה שדיברתי עם אנשים גיליתי שכן העברנו את המסר, אנשים באו אליי ואמרו וואו, נושא חזק, גורם למחשבה וזה ממש שימח אותי .

לוקחת איתי לחיים

מה שאני לוקחת אתי לחיים זה את הנושא של ההפקה, זה את הידיעה שאנחנו, החברה, בתור סובבים משפיעים המון על הפרעות אכילה. אני אישית צריכה לשים לב למילים שיוצאות לי מהפה..

עוד משהו שאני לוקחת איתי לחיים זה התהליך של העבודה, שאם מההתחלה משהו לא מרגיש טוב צריך לפתוח ולדבר, ולא להמשיך הלאה.

קשיים ואכזבות

מה שהיה לי קשה בהפקה שלפעמים הרגשתי שבנות לא עושות את מה שהן צריכות. שאין סדר. שבנות אחרות צריכות לעשות את התפקיד שלא שלהן. זה משהו שגם קצת אכזב אותי.

עוד דבר שהיה לי קשה זה הלחץ שלא נצליח להעביר את מה שרצינו, שההפקה שלנו "תיפול בין הכיסאות", שהיא לא תהיה "וואו".

נקודות אור

בהתחלה עשינו את הסצנה של הפסיכולוגית של דנה בתור משהו שפשוט יושבים ומדברים (לא יודעת מה חשבנו לעצמנו ) ואז הבנו שחייבים לשנות את הסצנה, וביום ששינינו אותה זה עשה לי ממש טוב, כי זה שיפר את הכל.

עוד נקודת אור זה הסוף ששינינו אותה, זה גם משהו שעשה לי נקודת אור, כי בסוך החדש הרגשתי שאנחנו באמת מעבירות את מה שאחנו רוצות.